המנוח גדל בבית הוריו בעיר יבנה מאז שעלו לארץ מפרס, בית שמלא אהבת תורה והערכה לתלמידי חכמים, זכה מקטנותו כבר להיכנס ללמוד בחינוך תורני בזכותם של הפעילים באותם ימים, כך עלה ונתעלה בתורה ויראת שמים כשלמד בישיבות ב"יבנה", "ישמח משה", "קול תורה" ו"עטרת צבי". חבריו מספרים שרבותיו העריכו אותו וראו בו בן עליה אמיתי, שהיה שקדן על תלמודו והיה מעיין בכל דבר שהיה לומד.
באותה תקופה התעוררה אצלו שאלה בנוגע לעבור לישיבה אחרת כדי להתעלות בלימודיו ואז נסע יחד עם הגרד"צ קרלינשטיין זצ"ל שהיה קשור עימו עד למאוד לאדמו"ר סידנא בבא סאלי זצוק"ל בנתיבות כדי לקבל את ברכתו וזה הפעם הראשונה שזכה להיכנס אצלו בקודש, לימים סיפר בערגה על אותם רגעים שדרך על מפתן ביתו הפשוט, את הקדושה שהיתה אופפת את המקום, בדירה בקומת הקרקע בנתיבות כאשר בדחילו ורחימו נכנס לבית הקדוש יחד עם הגרד"צ קרלינשטיין שהציג את השאלה והברכה עבורו ושם את ידיו הק' עליו ובירכו וכך זכה שתמיד עלה ונתעלה בתורה ויראת שמים מיוחדת שליוותה אותו כל ימי חייו.
לאחר נישואיו עם רעיתו תבלחט"א, התגורר באשדוד שכבר הכיר את היכלי התורה היטב מאז שנות תלמודו בעיר, והיה קשור בעבותות אהבה עם גדולי התורה והרבנים מכל החוגים בעיר.
בתחילה למד בכולל בישיבת אשדוד בראשותו של הרה"ג ר' רב שלמה במברגר ברובע ג' והיה מבין המתמידים שבאברכים, ראש הכולל אז ביקש מהאברכים שיתאגדו קבוצה וימשיכו ללמוד גם בימי שישי ושבת ויקבלו על כך מילגה, והמנוח היה מבין הראשונים שקיבל על עצמו וכך היה ממית עצמו באוהלה של תורה.
מכיון שהיה מוקיר ורחים רבנן והוא עצמו היה בן תורה אמיתי שחש תמיד את כאבם של בני התורה החיים בדוחק ובצמצום, פתח חנות קטנה של בגדים "תומכי תורה" במחירים נמוכים מאוד בקרית הרב אברמסקי שעזרה רבות לציבור בני התורה, לאחר שהתרחב יותר העביר את החנות למקום מרווח יותר ליד רובע ז', רבים מספרים על מעשי החסד שהיה עושה כשהכל נעשה בסתר ובמאור פנים, עם החיוך האופייני שהיה לו, גם כאלו שלא יכלו לשלם, ידע למחול להם בשמחה ואף היה מוסיף להם בעין טובה ובלב רחב.
עם השנים נקשר מאוד לאדמו"ר בנש"ק רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל כשהיה מבקר אצלו בקודש לעיתים קרובות בבאר שבע, רבי אלעזר זצוק"ל כבר בפעמים הראשונות תהה על קנקנו וידע את ערכו, ומס' פעמים אף קם מלוא קומתו לכבודו בזכות התורה והחסד שהלך ביושר ואמת, תמיד התקבל אצלו בחביבות רבה.
בימי השובב"ים היה נוסע לבני ברק לערוך את התפילות והתיקונים בישיבת "בית קל" בראשותו של המקובל הגה"צ רבי ניסים פרץ זצ"ל, שם היה מתפלל מעומק ליבו תפילות ארוכות עם סליחות כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין עד השקיעה.
זכה לגדל ולחנך את כל ילדיו בדרך התורה והיראה, מאז שהיו קטנים, בכל "חלאקה" לקחם לגדולי ישראל מתוך טרחה גדולה ביותר כשחלקם הכניסם למרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל ולגדולי ירושלים, אז היה מתבטל בפניהם ומבקש את ברכתם לתורה וליראת שמים, ולא היה חוסך לתת צדקה לכל פונה או מבקש, מתוך צניעות וענווה.
סדר יומו הקבוע היה מתחיל כשהיה מגיע לתפילות עוד מלפני עשרה ראשונים עם הכנה לתפילה. לפחות חצי יום לפנה"צ היה לומד בכולל "הדרת יוסף" שבנמל אשדוד בראשותו של הרה"ג ר' שלמה פרץ שליט"א, כך נהג בכל יום, היה עושה את הדרך לנמל ולומד עד שעות הצהריים, בשעות אחר הצהריים כשהיה בחנות הבגדים, כל בן תורה שהיה נכנס ובפרט אלו שהכיר לפני הכל היה שואל: נו, יש לך איזה חידוש? ותמיד היה גם הוא אומר חידוש תורה או ווארט מבריק או דיוק מהרש"י בפרשת השבוע, וידוע שהיה במקחו נושא ונותן ביושר ובאמונה וגם בעלי העסקים שהיה רוכש מהם סחורה, ידעו שהרב אפרים זה יושר דברי אמת! ויש כבוד וההערכה לדיבורו. היתה בו מידת האמת והיושר, בין אדם לחבירו כיבד כל אדם באשר הוא והיה מאיר פנים לזולת.
גם לקראת הערב היה ממשיך את לימודיו ולפעמים עד שעות המאוחרות, בשבתות קבע את תפילותיו בבית כנסת "חניכי הישיבות" שברובע ז' למרות שבסמוך אליו היו בתי כנסת, רצה תמיד להרגיש את האווירה הישיבתית ולהתפלל לצידם של האברכים כמי שגדל כל ימיו בעולמה של תורה.
לפני כחצי שנה לאחר חגי תשרי, חש שלא בטוב ולאחר בדיקות שעבר בבית החולים התגלתה בגופו המחלה הקשה רח"ל, למרות חולשתו השתדל לעסוק בתורה עד שאפסו כוחותיו, בריאותו ידעה עליות ומורדות כאשר שהה בבית החולים 'אסותא' וכן בביתו בין לבין, כל אותם חודשים בהיכלי התורה ובבתי כנסיות ערכו עבורו תפילות וקבלות טובות, עצרת מרכזית גדולה התקיימה עם רבנים חשובים לזכותו, אך לדאבון כל לב בשבוע האחרון חלה הדרדרות חמורה במצב בריאותו וביום יום ששי ערב שבת קודש פר' ויקרא בשעות הבוקר השיב את נשמתו הטהורה לבוראו כשבני ביתו סביב מיטתו זועקים "שמע ישראל".
עם פטירתו, פשטה השמועה הקשה ברחבי העיר, כשבני המשפחה התארגנו מיד לקיום הלוייה ולקראת חצות היום נערכה הלוויה בבית העלמין באשדוד, כאשר קהל המונים מתושבי העיר נהר לבית העלמין כשעל פניהם צער וכאב. מפאת ימי חודש ניסן, לא התקיימו הספדים אלא דברי חיזוק והתעוררות בלבד.
קודם צאת הלוויה נשא דברי התעוררות: הגה"צ רבי אברהם אלטמן ראש ישיבת "עטרת צבי" שהיה מורו רובו, הרה"ג ר' שלמה פרץ ראש מוסדות "הדרת יוסף" וראש הכולל בנמל אשדוד, מגיד מישרים הרה"ג ר' יהודא סבח, הרה"ג ר' דניאל בן אבו ראש כולל "משכן חביב" חתנו הרב יעקב שפייאן, בנו הרב יוסף חיים ובנו הרב שילה.
הרבנים ציינו בכאב כיצד אהבת תורה שלו היתה משוש כל ימיו עד כדי כך שהיו מגיעים לבקרו בבית החולים כשכל גופו היה מתייסר ביסורים היה אומר אשריכם שאתם יכולים ללמוד תורה בנחת, כשהבן שלו הגיע לבקרו בבית החולים בתחילת הטיפולים אמר לו מיד מה אתה עושה כאן? ביטול תורה תחזור ללימוד התורה זה הכי חשוב, גם ידע להסתיר את היסורים שלו כדי למנוע צער מאחרים, הזכירו את היושר ומשאו ומתנו באמונה עם הלקוחות בחנות, היה אהוב על כולם האבדה היא גדולה לכל העיר אשדוד, הזכירו את הפסוק: "הבן יקיר לי אפרים" היה יקר לכולם, היה לסמל ולדוגמא היה מבני התורה הראשונים עוד ביבנה וממיסדי אשדוד החרדית באותם שנים, התורה היתה נר לרגליו, הבין אדם לחבירו המידות והדרך ארץ בפשטות בצניעות מיוחדת, עוד ציינו שכולם ידעו שהיה פשוט ונחבא אל הכלים ותראו כעת בהלוויה מאות אנשים למרות שכעת זה ערב שבת קודש ונמצאים בהכנות לפסח אנשים עזבו הכל והגיע להלוויה לחלוק את הכבוד האחרון. כולנו צריכים להתעורר וללמוד מדמות גדולה זו בבחינת והחי יתן אל ליבו.
כן ציינו לשבח את רעיתו הצדקנית תבלחט"א שעמדה לימינו במסירות עילאית כל אותן השנים עד לרגע האחרון, יהי רצון שיהיה מליץ יושר על משפחתו ועל כל תושבי העיר.
לאחר בקשת המחילה בשם בניו היקרים בקול בוכים, בשם כל בני המשפחה והמשתתפים, לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה לאחר חצות היום לחלקת חרדים החדשה, שם נטמן לקול זעקות שבר הנאספים.
המוני המלווים התפזרו לביתם שעות ספורות לפני כניסת השבת, כשהם כואבים בחסרון אבידה הגדולה של איש אמת, בדמות המיוחדת והאצילה שהלכה בדמי ימיה שהיתה ואיננה עוד.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך את רעיתו הצדקנית תחי' שעמדה לימינו בכל עת במסירות נפש גדולה עד הרגע האחרון את אחיו ואחיותיו, בנים ובנות נכדים, בני תורה תלמידי חכמים, זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת וצנועה, כשמידת היושר והאמת היו כל חייו, יחד עם משוש ליבו אהבת תורה וחסד, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
תנצב"ה





















אבידה קשה לעיר אשדוד והסביבה. איש של צורה מהדורות הקודמים. איש חסד. תלמיד חכם אמיתי. עניו ומאיר פנים. חבל על דאבדין.
זכר צדיק לברכה.