רמטכ"ל בלי בלמים: ההתבטאות של זמיר חשפה בוז לעולם התורה / דעה

הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, יצא אתמול (חמישי) בהתבטאות פוליטית מובהקת החורגת מסמכותו ותפקידו כגורם ממונה הכפוף לדרג הפוליטי. בפתח הערכת מצב מטכ"לית, בחר זמיר להתייחס לחוק יסוד: לימוד תורה שעבר יום קודם לכן בקריאה ראשונה בכנסת והביע הסתייגות מהדברים.

בשורות הבאות לא נעסוק בשאלת סמכותו להביע עמדה פוליטית בנושא רגיש המצוי בתחום אחריותה של הכנסת, נתעלם גם מכך שהוא בוחר להביע עמדה לא על חוק רגיל אלא על חוק יסוד, כלומר, הוא סבור כנראה שמתפקידו לעצב את עקרונות היסוד והחוקה עליהם מושתתת מדינת ישראל.

את כל זה נניח בצד, וננסה להתבונן בדברים מנקודת מבט יהודית שורשית. עם ישראל הפך לעם למרגלות הר סיני בעת שקיבל את התורה על ידי משה רבנו. שנים רבות לאחר מכן טבע רבי סעדיה גאון את המשפט: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".

התורה היא יסוד קיומו של עם ישראל ולומדיה הם נושאי הארון. הצדקת קיומו של העם היהודי בעולם היא התורה. הזכות והכוח שמחזיק את עם ישראל לאורך אלפיים שנות גלות חי וקיים היא התורה הקדושה. לומדי התורה היו תמיד נזר הבריאה ותפארת העם היהודי.

אולם הרמטכ"ל אייל זמיר, המפקד העליון של הצבא, שדואג להבטיח מעל כל במה אפשרית שהיום כל צעיר חרדי יכול "להתגייס לצבא חרדי ולצאת חרדי", בוחר להתעלם מערכם של לומדי התורה, ויום לאחר העברת החוק החשוב בקריאה ראשונה הוא קובע שאין חשובים וראויים יותר מהחיילים האוחזים בחרב.

זמיר לא בחר במילים בעלמא, את מילותיו הוא בוחר בקפידה ולאחר התייעצות. וכך הוא אמר אתמול: "הישגי המערכה הרב זירתית הגיעו בזכות הנחישות וההקרבה של מגיני המדינה. שומרי החומות המונעים מתוך תחושת שליחות לאומית הם בראש וראשונה הלוחמים והלוחמות בחזית ומאחוריהם כלל המערכים התומכים בצה"ל".

דבריו של זמיר יכלו להיות משעשעים אם היה מסתפק בהגדרת הלוחמים כ"נטורי קרתא" – שומרי החומות. אבל הוא לא הסתפק בכך הוא קבע כי "החיילים והמפקדים בסדיר, בקבע ובמילואים הם המשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל". אלה דברי שקר. כיהודים מאמינים אנו יודעים להעריך ולהוקיר את מסירות נפשם של לוחמי הצבא, מוקירים טובה על חלקם, למרות שרבים מהם מסכנים את עם ישראל כולו בהתנהגותם.

התורה אומרת לנו: "כִּי ה' אלוקיך מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", אבל לתורה יש תנאי ברור: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר", כי אם זה קורה חלילה: "וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

הכיצד יכול מפקד הצבא שרק לאחרונה הכניס לוחמת לסיירת מטכ"ל בקומבינה, עם התאמות שהורידו את הרמה המקצועית הנדרשת מיתר הלוחמים, ומנהל מהלך שלם של שילוב נשים בכל יחידה בצבא עליו הוא מופקד, עד שגם חלקים בציונות הדתית הבינו שהוא מגזים ואיימו שלא לשרת בחלק מהיחידות, איך הוא מרהיב בנפשו לטעון שאנשי הצבא הפרוגרסיבי אותו הוא מוביל הם המשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל.

זמיר לא הסתפק בכך ובהתייחסות ברורה לחוק יסוד: לימוד תורה אמר: "ראוי ונכון שהם יהיו הראשונים בסדר העדיפויות לקבל את הערכת המדינה בהחלטות ובמשאבים תוך דאגה להם, למשפחותיהם ועתידם".

מדינת ישראל הרעיפה על חיילי המילואים עשרות מיליארדים בשנים האחרונות. כל זאת קורה בזמן שעולם התורה והישיבות נדרס תחת מגפי בג"ץ והיועמ"שית, התקציב הזעום שמדינת היהודים הואילה ברוב חסדה להפנות לטובת לומדי התורה – נחמס. תקציב הישיבות כמעט נעלם. ואולם ראה זה פלא, למרות הפגיעה הקשה בתקציב הישיבות ורמיסת זכויותיהם של נשים וילדים חרדים בשל העובדה שאביהם בחר לבצע "פשע" ולעסוק בתורה, לא ראינו נטישה המונית של צעירים לומדי תורה מהיכלי הישיבות לבקו"ם. ניכר שכאן ישנה "מסירות נפש" מסוג שונה מעט.

אבל כאשר הכנסת והממשלה מעוניינים לקדם חוק יסוד: לימוד תורה, חוק שיעניק מעט הכרה וכבוד ללומדי התורה שבזכותם אנחנו כאן, ובזכותם הצבא החילוני על מגרעותיו ונזקים הרוחניים האדירים שהוא מסב לעם ישראל, זוכה לניצחונות והישגים, כשזה קורה, הרמטכ"ל נזעק.

אם מישהו עדיין סבור שניתן לשלוח נער חרדי רך בשנים לצבא פרוגרסיבי שמתעקש לשלב נשים בכל מקום ושוכח בזכות מי הוא קיים, ושהעומד בראשו מחליט להתבטא פוליטית נגד לומדי התורה, ועדיין אותו נער יצא מהצבא הזה כשהשקפת עולמו ותפיסותיו האמוניות ישרות, הוא כנראה טועה.