בליל שבת, בשעה 3:00 לפנות בוקר, הוסרה העטרה מעיר הקודש ירושלים ונשמתו של מרן הגאב”ד הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצוק”ל עלתה בסערה השמיימה – לאחר תקופה בה היה מאושפז בבית החולים, ובמהלך הימים האחרונים חלה הידרדרות במצבו, בזמן שבכל קהילות ישראל מתפללים לרפואתו השלמה.
מרן זצוק”ל, שהמשיך להנהיג את ‘העדה החרדית’ בפרט ולהורות לרבים בכלל עד ימיו האחרונים ממש, החל לכהן בתפקיד הרם לפני 19 שנה, בי”ד בתמוז ה’תשס”ג, לאחר פטירת הגאב”ד מרן האדמו”ר רבי ישראל משה דושינסקי זצוק”ל.
במשך למעלה מ-95 שנה בלט בצדקותו, החל מילדותו בפזינוק, הגלות המיותמת בלונדון, התמדה בגייטסהד, הרבנות באנטוורפן ההנהגה בארץ ישראל. בשורות באות נביא הצצה לדמותו התמירה, ונחשף לסיפורים רבים שליוו את שנות חייו, כולל דברים שסיפר בשיחות נדירות על תולדותיו.
זכות אבות
הגאב”ד זצ”ל נולד ביום ט”ז באלול שנת תרפ”ו בעיר פזינוק, ליד ברטיסלאבה בצ’כוסלובקיה (כיום סלובקיה) כבן זקונים לאביו הרב שלמה ז”ל. אביו היה מגיד שיעור בעירו ותלמידו של השבט סופר, ולפרנסתו היה סוחר עצים.
בשיחה נדירה ל’מרוה לצמא’ סיפר כי “נולדתי בעיירה ‘פעזינג’ הסמוכה לפרשבורג. אבא היה יהודי צדיק, שכל כולו מקשה אחת של עבודת ה’. אני זוכר כאשר הייתי ילד בן שש, אבא לקח אותי אל גינה סמוכה, ישבנו על ספסל, והוא לימד אותי את הפירוש על המשניות של ‘איזהו מקומן’ שאומרים בכל בוקר. הוא אמר לי: אי אפשר לומר את המשניות הללו בלי להבין את הפירוש”.
אביו זיהה כבר בילדותו את סגולותיו של בנו. “כשהייתי ילד קטן, היה מביא לי פתקאות שבהן שמות של הזקוקים לישועה, כתובות בגרמנית, וביקש ממני להתפלל על פלוני הזקוק לרפואה ופלוני הצריך פרנסה. הוא האמין באמת ובתמים שתפילתי, תפילת ילד קטן, מועילה”, סיפר מרן זצוק”ל.
הוא תלה את כל מה שזכה אליו באביו וברבותיו, שחינכוהו והביאוהו לחיי העולם הבא. “אבא השקיע בי כוחות רבים. אני זוכר עד היום, כאשר למד עמי גמרא, היה מנתר לפתע בהתלהבות ואומר: מה היינו עושים בלי רש”י? איך היינו מבינים את הסוגיה הזו ללא הפירוש המתוק של רש”י?!…”
“גם אמי ע”ה הי”ד היתה יראה את ה’ ובמצוותיו חפצה מאד”, סיפר. “בכל בוקר, בעת לכתי אל הלימודים, היתה עוסקת בתפילתה, שאותה החלה בשש בבוקר, והיתה רק מנענעת לי בראשה לשלום”.
חוק חינוך חובה חל אז במדינת צ’כוסלובקיה, ולא היו בעיירה מספיק ילדים לפתוח תלמוד תורה והוא נשלח בלית ברירה ללמוד בבית הספר המקומי, כאשר בשעות אחה״צ נשכר עבורו מלמד שיעסוק איתו בלימוד התורה.
בשלהי שנת תרצ”ז, הילד יצחק טוביה בן האחת עשרה, דרש מהוריו שישלחו אותו ללמוד בישיבה קדושה. “שאלה כזו צריך לשאול אדם גדול”, השיב אביו לדרישה והשניים נסעו ל’דין תורה’ בבית דין של הגאון הקדוש רבי יהושע בוקסבוים זי”ע, גאב”ד וראש ישיבת גאלאנטא.
“אני זוכר עד היום”, סיפר הגאב”ד בהתרגשות לפני מספר שנים בודדות, “המחזה הזה לא מש מנגד עיניי. זוכר אני את ההפתעה שהיתה לי, כאשר הרב מגאלאנטא לא היסס אפילו לרגע, לפני שפסק בנידון, לאחר שאבא תיאר בפניו את בכייתי”.
“טוב יותר ללמוד בבית ספר של הגויים, ולהיות סמוך אצל שולחן אביך, מאשר ללמוד אצל היהודים רחוק מאבא”, אמר רבי יהושע לילד. “הייתי מופתע מאוד. יותר מזה הופתעתי מהנחרצות שבתשובה, שנאמרה ברגע, ללא כל היסוס. אחרי זה כבר הבנתי”, סיפר לימים.
“הרב מגאלאנטא פסק את פסוקו, ושבנו הביתה. שנתיים אחר כך פרצה המלחמה האיומה, שהפרידה ביני לבין אבא לנצח – היום מבין אני ומכיר טובה לאותו צדיק וקדוש, שגם הוא נעקד על קידוש ה’. בזכות הוראתו, ובזכות שלא נטה לשמוע קול בכיי, זכיתי לשאוב מעיינות של חיי תורה ויראת שמים מאבא עוד שנתיים תמימות”.
נס ההצלה
עד כמעט גיל הבר מצווה התגורר עם הוריו, אך אז החלו להישמע קולות המלחמה. בשנת תרצ״ט, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגאב”ד ניצל מזוועות השואה כאשר צורף ל’קינדר טרנספורט’ (משלוחי הצלה של ילדים) וכך הגיע לבדו ללונדון שבבריטניה בגיל 13 כשהוא ללא משפחה ומכרים.
הגרי”ט זכר היטב את הפרידה האחרונה ממשפחתו. “היה זה בעת הפרידה בתחנת הרכבת. הייתי ילד בן שתים עשרה, ורגע לפני שנסעתי אבא העניק לי סידור, שבתוכו כתוב בנוסח יידישאי: האלט זיך אין אייבישטער אימעטום אין איבעראל (תחזיק בהקב”ה תמיד ובכל מקום). הסידור הזה נעלם לי ברבות השנים”.
לפני שאביו זצ”ל נרצח בשואה האיומה, הספיק לשלוח לבנו מספר מכתבים נרגשים. “עד היום נמצא באמתחתי מכתב, שכתב לי אבא לפני שהוגלה לאושוויץ, כאשר כבר הייתי בלונדון. במכתב כתב לי אבא יסודות חצובים של אמונה. הוא כתב לי שם, שעלי לדעת, כי מה שהקדוש ברוך הוא יעשה ויקבע – זה הטוב ביותר שיכול להיות. רק כך יכול להיות טוב, ולא אחרת. ‘תדעו , קינדערלעך’, הוא חזר וקבע במכתב, ‘רק כמו שהקב”ה ינהיג – יהיה טוב, לא בשום צורה אחרת!'”.
“במכתב נוסף הורה לי אבא, שאשיר את זמירות השבת בדיוק כפי שהוא עצמו שר, ואכן עד היום הזה אני נשמע להוראה זו ועושה את רצונו. אני שר זמירות בדיוק כפי ששרנו בבית אבא”.
לפני מספר שנים תכנן הגאב”ד להמריא לבריטניה בכדי לבקר את ניקולאס וינטון שהיה שארגן את משלוח הילדים שהציל את חיין, אך הדבר לא יצא לפועל. חצי שנה לאחר מכן הלך וינטון לעולמו והוא בן 106, ומרן הגרי”ט שיגר כתב נרגש למשפחתו האבלה: “גם אם הוא כבר לא נמצא איתנו, זכרונו נמצא עם כל אלה אשר חיים בזכותו. היו אז אנשים בודדים שאזרו עוז להתגבר על האימה, האיומים והאלימות, כדי לשמור על אנושיות, אביכם היה באותו קומץ אנשים שהייתה להם את האמונה המצפונית והנחישות להציל אלפים ממוות בטוח. אני מלא ביראת כבוד מאופיו האצילי”, לשון קודשן.
תורה בלונדון
הרבי מסאסוב זצוק”ל גידלו תחליה בביתו יחד עם עוד כמה יתומים מהקינדער טראנספורט. בהמשך עלה ללמוד בישיבת תורת אמת של הגאון רבי משה שניידר. “בימי הסליחות של שנת ת”ש, משגברו ההפצצות, ולאחר שהתברר כי הנאצים מכוונים את הפצצות במטוסיהם דווקא אל השכונות היהודיות, הגעתי אל ישיבתו של מו”ר הגאון הצדיק רבי משה שניידר זצ”ל, מצויד במכתבו של הרב מפעזינג הי”ד”, שחזר.
הגאון רבי משה שניידר זצ”ל פרס את חסותו על הנער הצעיר, היתום מאב ואם, ונפשו דבקה בנפשו. בין חבריו לישיבה היה מי שלימים הפך לשותפו בנהגת ‘העדה החרדית’, מרן הראב”ד פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך יבלחט”א.
הגה”צ אב”ד סאנטוב שליט”א מספר כי “בישיבת ‘שניידער’ בלונדון למדו הרבה בחורים מובחרים ביותר, בעלי כשרונות עצומים ומוכתרים בכל המעלות להיות מגדולי הדור. פעם נכנס שם לישיבה בחור אחד שהיה חלש יותר, הוא היה קשה קליטה, לא הבין את לימודו על בורייו, וחכם גדול גם לא היה”.
“כשביקשו מנהלי הישיבה מהבחורים שיואילו להקדיש מזמנם עבור הבחור החלש, הצטדקו שאין להם זמן להתעסק עמו, באמרם שהם צריכים ללמוד לעצמם וחבל על הזמן שלהם – הם צריכים לצמוח לגדולי הדור, וכל שניה יקרה מפז”.
“ברם בישיבה שם היו שני בחורים שכן הסכימו להתמסר אליו ביותר, והם למדו עמו בכל פעם שהיה להם רגע פנוי. הבחור ישב בשקידה נפלאה ושינן כל מה שהוא לומד בהתמדה גדולה, עד שעם הזמן נפתחו לו מעיינות החכמה, והתחיל כבר בס”ד להבין מעצמו ועלה ונתעלה לדרגה גבוהה – אודות לשני הבחורים האלו טובי הלב שנתנו משלהם עבור הבחור”.
“לימים ראו דבר נפלא מאוד. מכל אותם הבחורים שהתנערו ולא רצו ללמוד עם הבחור הזה ‘מפני שהם צריכים להיות גדולי הדור’ – אף אחד אינו יודע. הם נשארו עלומים בשמם וזכרם לא נשאר עמנו, ורק שני הבחורים הללו שהקדישו מזמנם היקר עבור השני, הם זכו וצמחו לגדולי הדור בדורינו – הלא המה הגאונים מרן גאב”ד ירושלים הגאון רבי יצחק טוביה וייס שליט”א ומרן ראב”ד ירושלים הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א”.
גזירת הגיוס
כשהמלחמה איימה יתר המידה על לונדון, עבר לגייטסהד, שבצפון-מזרח אנגליה, שם למד בישיבת גייטסהד שבראשות הגאון רבי אליעזר קאהן זצוק”ל.
גם שם איימה עליו גזירת הגיוס. הבחור הצעיר קיבל זימון לצבא האנגלי כדי להשתתף במאמץ המלחמתי, הצו זכה כמובן להתעלמות, אך בתוך זמן קצר הגיע זימון שני. בעל ה’חזון יחזקאל’, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל, קם ונסע יחד איתו ללונדון , שם כינס מושב בית דין מיוחד ותהה: וכי זהו ‘זעלנער’ (חייל)? הוא יעמוד בחזית ומוחו יהגה באותם רגעים בסוגיית התוס’ במסכת בבא קמא, העוסקת בזורק חץ – אי בתר מעיקרא, אי בתר תבר מנא…
הרב אברמסקי ציווה להוציא מכתב מיוחד מבית הדין, הממוען לצבא האנגלי, שבו ‘הסביר’ בית הדין את ‘עמדתו’, כי מדובר בבחור ישיבה שלומד תורה, ואין לו מה לחפש בצבא. “כנראה אותם גויים פחדו משליח בית הדין, כי עד אז קראו לי פעמיים, ומאז לא שמעתי מהם והם לא שמעו ממני”, סיפר בשיחה ל’מרוה לצמא’.
הגאב”ד נישא לרבנית אסתר ע”ה בת הרב משה צבי פליישמן הי”ד, שאביה ואימה נפטרו בשואה והיא גדלה בבית ראב”ד לונדון הגרי”צ דינר זצ”ל. עם נישואיו עבר ללמוד בכולל הרבנים בגייטסהד אצל הגאון רבי אליהו דסלר זצוק”ל. בעת לימודו בגייטסהד קיבל היתר הוראה מרב העיר הגאון רבי נפתלי שאקאוויצקי זצוק”ל ומגאון רבי שמואל יוסף ראבינוב זצוק”ל. לאחר עלייתו של הגר”א דסלר לארץ ישראל, התמנה במקומו לראש הכולל.
כארבעה עשורים באנטוורפן
כעבור מספר שנים חזר להתגורר בלונדון וכיהן כר”מ בישיבת הרמה בראשות הגאון רבי אליקים שלזינגר ובמקביל למד הלכה למעשה אצל הגאון הרב שלמה בומגרטן זצוק”ל והוא התמנה על ידו לרב בית הכנסת עץ חיים בעיר. במהלך שהותו בעיר היה לו קשר עם האדמו”ר רבי שלום משאץ ואף נבחן אצלו בהלכה.
לאחר מכן, בשנת תשכ״ז, עבר להתגורר בעיר אנטוורפן שבבלגיה, שבה גר כשלושים ושבע שנים. הוא כיהן כר״מ בישיבת עץ חיים בווילרייק וגם חבר בד״ץ קהל מחזיקי הדת בעיר. באותן שנים כיהן גם כרב בית המדרש של חסידי גור בעיר, וכרב בית המדרש ‘אברכים’. בשהותו באנטוורפן היה מקורב לאדמור”י בית פשעווארסק. כמו כן זכה לקרבה מיוחדת אצל אדמור”י בית גור, לאדמו”ר רבי יואל מסאטמר, ולאדמורי”ם מסקולען.
התפקיד המרכזי שלו באותם ימים בבירה הבלגית היה בענייני כשרות. הוא הצליח למנף את מערכת הכשרות של העיר והכניס שם תיקונים נחוצים. רבים עדיין זוכרים כיצד הוא בעצמו הלך מחנות לחנות לעקוב אחר עבודת המשגיחים. במקביל, נחשב לאחד מגבאי הצדקה המרכזים של כולל ´שומרי החומות´ וענייני צדקה רבים עברו דרכו.
העלייה לירושלים
בשנת תשס״ג התבקש לעלות לארה”ק ולמלא את מקומו של גאב״ד העדה החרדית הגאון רבי ישראל משה דושינסקיא זצ”ל. בית מדרשו היה בתחלה בבית הכנסת “גאלנטא” בשכונת בית ישראל, ולאחר זמן נקנה לו בית כנסת סמוך לביתו, בשכונת גבעת משה. עם בואו לירושלים נפתח בראשותו כולל אברכים והיה מוסר בו שיעור מדי שבוע.
בשנת ה’תשע”ב הוקמה ישיבת ‘פאר התורה’ ומרן עמד בראשה. הרב וייס המשיך לכהן כראש הישיבה בכל שנותיו כאשר היה מוסר שם שיעורים כלליים, ואחת לחודש אף מסר בה שיחה. כחלק מפעילותו הציבורית כיהן גם כחבר נשיאות במרכז לטהרת המשפחה. תחת נשיאותו פעלו גם בתי כנסת בעיר בית שמש, האחד ברמה ד’ לבני הישוב הישן בשם ‘שערי טוביה’ כשם ספרו, וברמה ג’ בית מדרש בשם ‘קהילות ירושלים’.
הוא חיבר את הספר ‘שערי טוביה’ על סוגיות הש”ס. לפני חודשים בודדים התקיים המעמד לרגל הוצת הכרך האחרון, בו השמיע דברות קודש בענייני לימוד התורה ולחדש חידושי תורה, ובירך את הקהל שגם הם יזכו להוציא ספרים.
במשך כמעט 20 שנה, ניהל ביד רמה את בית הדין של העדה החרדית, עמד בראש מאבקים גדולים למען ביצור חומות הדת ואף פרסם פסיקות הלכתיות בשורה של סוגיות שהעסיקו את היהדות החרדית כולה.
בפרשת הקברים במתחם גולובנציץ בבית שמש היה מהאוסרים את החפירה במקום, ובעמדתו תמכו רוב חברי בד”צ העדה החרדית ורבנים נוספים.
ביום י”ג בתמוז ה’תשפ”א השתתף הרב וייס בעצרת מחאה נגד חילול קברים סמוך לכביש 60, בתחילת העצרת זרקו שוטרים רימוני הלם על רכבו, בעקבות כך נערכה ביום י”ט בתמוז עצרת מחאה על כבוד התורה בהשתתפות אלפים בכיכר השבת בירושלים.
למרות התנגדותו החריפה למדינה ומוסדותיה, זכורה במיוחד פגישתו המדירה עם שר מכהן מטעם ממשלת ישראל. שר החקלאות דאז אורי אריאל זכה להיכנס למפגש נדיר עם הגאב”ד ואף קיבל ממנו הקדשה מיוחדת לכבוד פועלו למען מערך הכשרות, השבת ומתווה הכותל. “למעלת כבוד מר אורי אריאל שיחי’. מוגש בזה לאות תודה והוקרה עבור פועלו למען כשרות העופות בארץ ישראל, בברכת ברכה והצלחה”, נכתב.
הקשר עם גדולי ישראל
בחול המועד פסח תשע”ג ערך מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק”ל ביקור מפתיע בביתו של הגאב”ד זצוק”ל בשכונת גוש 80 בירושלים, כ”ביקור גומלין” לאחר סדרת ביקורים שערך הגאב”ד בשנים שקדמו לכן בביתו של הגר”ח. למחרת כשהגיע אחד מגבאי הגאב”ד, שלא היה במקום בעת הביקור, אמר לו: “אם היית כאן אתמול הייתי אומר לך לברך על ר’ חיים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו”.
בשושן פורים האחרון, כאשר הגיע הבשורה שהגר”ח זצוק”ל נמצא במצב קשה, הורה הגאב”ד לעצור את הכל והתחיל באמירת תהילים, וכאשר נגזר הגזירה והגר”ח עלה בסערה השמימה, התעטף הגרי”ט באבל הכבד ודיבר על האבידה הגדולה של כלל ישראל שעתה אבדו, ואף הזכיר את ידידותו הגדולה עם מרן הגר”ח עוד מימי אביו הגאון הסטייפלער זצוק”ל. ביום ראשון השתתף הגאב”ד הגרי”ט במסע הלוויה כחצי שעה וביכה את הסתלקותו של הגר”ח בדמעות שליש.
ידידות רבה שררה בין מרן הגאב”ד למרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן מזקני חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה. ההיכרות בין השניים החלה בעת מסעותיו של מרן הגרמ”צ לאנטוורפן שבבלגיה, אותה היה פוקד הגרמ”צ למען ישיבתו ישיבת רשב”י, כשהגאב”ד היה מלווה את מרן הגרמ”צ בביקוריו אצל נדיבי עם. במהלך המפגשים בין השניים, היו משוחחים בענייני הלכה ואגדה, יצוין כי בספריו ובגיליונותיו על הש”ס מזכיר הגאב”ד את הגרמ”צ לקושיות והערות שהעלה בפניו. במשך השנים התהדק הקשר בין השנים, כשבנו יחידו של הגאב”ד ויד ימינו, רבי שלמה זלמן למד אצל הגרמ”צ בישיבת רשב”י.
לאחרונה, בעקבות ההחמרה במצב בריאותו של הגאב”ד, פרסם מכתב מיוחד ובו קריאה ובקשה לעורר רחמי שמים מרובים לרפואתו של השלמה. “הנני בזה בבקשתי מלומדי התורה, לעורר רחמים מרובים בתפילה ובלימוד התורה הקדושה בעבור ידידי, הגאון הגדול והצדיק, חסידא ופרישא, העומד בפרץ, משיירי כנסת הגדולה”, כתב.
מרן זצוק”ל היה גם בקשרי ידיעות ועם מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך זצוק”ל ואף עלה למעונו כדי להשתתף במעמדים שונים שהתקיימו בבית. לאחר סערות שונות סביב קהילתו של הגר”ש, הגיע מרן הגאב”ד במיוחד לשכונת שערי חסד בכדי לחזק את ידו.
הגרי”ט וייס ביקר כמה פעמים אצל הרבי מליובאוויטש בארצות הברית. בפעם האחרונה שהיה אצל ב-770, במעמד חלוקת הדולרים לשליחות מצווה, נתן לו הרבי שלושה דולרים. הרבי הסביר כי דולר אחד בשבילו, אחד בשביל משפחתו ואחד בשביל הרבנות, והרבי הוסיף “יאריך ימים רבים על ממלכתו”.
היה בקורבה גדולה אצל הרבי מלובביץ וכן אצל הגרש אוירבך וכן אצל הגר”ח קנייבסקי. בקיצור הוא העריך את כולם בניגוד למה שמנסים חלק לצייר אותו.
הוא היה עניו בשלימות, ובעל מידות טובות בשלימות, וקיבל את כולם בסבר פנים יפות וחביבות נפלאה, גם אם היה זה ילד בן עשר שנשלח על ידי הוריו ללכת אליו לשאול איזה דבר הלכה ערב שבת אחרי הצהריים.