"הייתי בת 10 כשאוטובוס פגע בי במעבר חצייה פוניתי לחדר טראומה בבית החולים הדסה עין כרם עם פגיעה רב מערכתית.
ההורים שלי קבלו הודעה מהפרמדיק של מד"א והתכוננו לגרוע מכל, אבל ה' רצה אחרת. אחרי שבועיים בטיפול נמרץ, שמעתי את הקול של אמא שלי מותש מדמעות: "לאהלה, בבקשה, זו אמא שאוהבת אותך, אם את שומעת אותי תזיזי יד שמאל…"
הדמעות של אמא נשפכו לי על הפנים, עזרו לי לפקוח עיניים מיוסרות, כל הגוף שלי היה מחובר לצינורות והרגליים בערו"
לאה אמנם התעוררה אבל הצוות הרפואי הודיע להוריה שככל הנראה לא תחזור ללכת לעולם.
"חזרתי לחיים, אבל הם היו שונים מכל מה שהכרתי, עברתי מילדת בית ספר, "לילדה פגועה בתהליך שיקום" היא מתארת.
בהחלטה משותפת החליטו לאהלה והוריה לצאת למאבק על עצמאותה הפיזית. הם יצאו לניתוחים בחו"ל וכבשו יעד אחר יעד בדם ויזע.
"אני הבת החמישית במשפחה של 14 ילדים אבל אבא ואמא מתייחסים אלי כבת יחידה, סועדים אותי במסירות מדהימה ולא חוסכים בשום טיפול שישפר לי את איכות החיים" היא משתפת.
"היום אני בת 20, הולכת על 2 רגליים ומפתיעה את כל התחזיות של הרופאים. לפני ארבעה חודשים התארסתי עם בחור שמתמודד כמוני ואנחנו עומדים להקים בית בעזרת ה'. אבא ואמא נחנקים מחובות, הטיפולים הרפואיים שלי עולים הון תועפות ואני יודעת שאין להם אפשרות לחתן אותי. המצב הכלכלי בבית נורא ואני לא מעיזה לחלום על קניות או נדוניה.
10 שנים אני נאבקת, בולעת דמעות, נושכת שפתיים, נלחמת בנכות שהתאונה השאירה בי וממשיכה לצעוד קדימה.
אני מתחננת אליכם, אנא תעזרו לי לפחות להתגבר על המשוכה הכלכלית ולהתחתן בכבוד" היא מסיימת.
