היו אלה שעות שבהן העם היהודי עצר את נשימתו. בזמן שהאראלים התכתשו עם המצוקים, שלומי אמוני ישראל בכל רחבי תבל העתירו בתפילה, אבל בשעות הבוקר, נשבה ארון הקודש. עם ישראל התייתם ממרן, זקן מועצת חכמי התורה, הגאון הרב שמעון בעדני זצוק"ל.
'חדשות JDN' מנסה לבדוק היכן מרן צמח, מתי פרח, וכמה טרח אותו ענק. על גדלות התורה שלו, מיותר להרחיב, כי היא מוכרת לכולנו, אבל ננסה לבדוק את נקודות ההנהגה המיוחדות, שדווקא הן כן נעלמו לפעמים מהרדאר הציבורי.
ההנהגה הנסתרת
למרות שהרב בעדני היה אחד מהמנהיגים הגדולים של העם היהודי בעשרות השנים האחרונות – הוא מיעט לעורר הדים. לא היו לו "דוברים", "אנשי בית", "גורמים המקורבים לביתו" או "נכדים מקושרים". הוא סירב לכך בכל תוקף. הוא החזיק את עצמו הרחק מאור הזרקורים. לאחר פטירתו של מרן חכם שלום כהן זצ"ל כשלא נותרה ברירה והדור התחנן לעזרתו, הוא הסכים לקחת את מושכות ההנהגה בידיו.
המנהיגות הגדולה של הרב התבטאה לא מעט פעמים במרוצת השנים. כבר בצעירותו, בשנת תשי"א, הוא נחשד על ידי מנהיגי המדינה הצעירה כמי שפועל לחיזוק יהדותה של המדינה. ההתנכלות כלפיו הגיעה לשיא כאשר הוא נעצר בחשד למעורבות בפעילות של "ברית הקנאים", בה נחשדו גם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל וחבר הכנסת שלמה לורינץ ז"ל.
בשנים מאוחרות יותר, לאחר נישואיו, הוא עזב את מקום מגוריו בירושלים וירד לעיר התורה בני ברק כדי להקים את כולל 'תורה וחיים', יחד עם הגאון רבי משה פרדו. כולל המהווה כיום מגדלור של תורה המוציא מבין כתליו תלמידי חכמים ומורי ההוראה רבים המפיצים את אור התורה ברחבי תבל. באותן שנים, גם מרן הרב שך זצ"ל הבחין בכושר מנהיגותו ואף למד איתו בחברותא.
הקמת הכולל הייתה רק יריית הפתיחה. לפני כ-50 שנה קיים הרב בעדני מסעות לקהילות יהודיות בחו"ל כדי לחזק את יהדות התפוצות. הוא בחר לנסוע למדינות בדרום אמריקה, בהן גדולי ישראל מיעטו לבקר, כדי להנחיל את ערכי היהדות בקרב המון העם. מטרת ביקוריו לא הייתה גיוס כספים או ביקור מקורבים – אלא לחזק את היהדות ולהפריח את השממה הרוחנית שהייתה קיימת אז באותן מדינות מרוחקות.
כמו כן, במהלך השנים הרב קיבל קהל בביתו, חיזק לבבות נשברים, דאג לאלמנות ויתומים, חילק צדקה לנזקקים, פעל רבות בעולם התשובה, והכריע בשאלות כבדות משקל כאשר אנשי ציבור, מנהלי מוסדות או אנשי חינוך פנו לשמוע את עצותיו והמלצותיו החכמות. ההנהגה כלל לא הייתה זרה לו, אך היא הייתה נסתרת מעיניו של הציבור הרחב, ורק בחודשים האחרונים היא הלכה והתגלתה לעין כל.
המתמיד המפורסם
הרב בעדני זצ"ל נולד בשנת תרפ"ח כבן הזקונים לאביו הרב דוד בעדני, שהתגורר באותם ימים בשכונת נחליאל בעיר חדרה. הוא גדל בבית שבו ידעו להתמודד עם קשיים ולהיענות לאתגרים רבי עוצמה. הוריו עלו מתימן לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, ההתאקלמות לא הייתה קלה ובמקביל התמודדו עם אובדן של שישה ילדים, מתוך עשרה, שנפטרו בטרם עת. הרב בעדני היה הילד העשירי ועלה על כולם.
באותה תקופה, המצב הרוחני בארץ ישראל לא היה זוהר, בלשון המעטה, והילד שמעון לא זכה ללמוד בתלמוד תורה חרדי, אלא נאלץ ללמוד בבית ספר דתי. בהגיעו לגיל בר המצווה הוא עלה לישיבת חדרה בראשות ראש הישיבה הגאון רבי אלחנן פרלמוטר. מהר מאוד קרן אורו של הבחור המתמיד, והוא נשלח, בעצת ראש הישיבה, לישיבת 'בית יוסף נובהרדוק' החשובה בירושלים, שם עשה חיל בלימודו, כבש פסגות תורניות נוספות והפך לאחד התלמידים הבולטים בישיבה. הוא למד אצל מרן הרב שך זצ"ל, ינק ממנו חכמה ותורה, אף למד איתו בחברותא, והזכיר את הגיגיו עד סוף ימיו.
כעבור תקופה, כאשר הרב שך עבר להרביץ תורה בישיבת פוניבז' בבני ברק, הרב בעדני עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף, שם שאב תורה ויראה ממורו ורבו הגדול, הגאון רבי עזרה עטייה זצ"ל. בישיבה הוא שקד על דלתות התורה, התבלט בגאונותו העצומה ואף הפך למעין רב לתלמידים אחרים, ביניהם הגאון רבי משה מאיה, לימים חבר מועצת חכמי התורה, שמזכיר עד היום את גאונותו והתמדתו של התלמיד המבוגר יותר, הרב שמעון בעדני.
המינוי לראש ישיבה
הדאגה והאכפתיות שלו ללומדי התורה זכו לביטוי מובהק כאשר מונה לאחראי על תלמידי הישיבה שהתגוררו מחוץ לעיר, והתאכסנו בפנימייה, שהפכה לחאיר מכן לישיבה, בשכונת קטמון. היה זה בשנת תשי"ג כאשר עולם התורה בארץ ישראל היה עדיין בתחילת פריחתו. הרב בעדני שמונה בהמשך כראש ישיבה – לצד רבנים חשובים ובהם גם מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל – מסר בה את שיעוריו, עודד את תלמידיה, חיזק את בחוריה, וכך היה אחד מחלוצי עולם התורה בארץ ישראל.
לאחר נישואיו לרעייתו, הרבנית מרת שולמית ע"ה, הוא נעתר לבקשת רבנים לייסד את עולם התורה הספרדי בבני ברק. שמו הלך לפניו. פעולותיו האדירות לחיזוק עולם התורה בירושלים עוררו הדים בקרב נחשוני מייסדי עולם הישיבות. מיומנויות ההנהגה עוררו השראה אצל מנהיגי העדה – כך הוא עזב את עיר הקודש כדי להפריח את השממה גם בעיר בני ברק, שהפכה לימים לעיר התורה והחסידות.
המעבר לבני ברק וההסכם עם חכם שלום
המעבר לבני ברק לא היה קל. הוא ביקש להפקיד את הישיבה, שאותה טיפח במשך שנים, לידיו של איש ראוי. הוא פנה אל עמיתו חכם שלום כהן וביקש ממנו להתמנות לתפקיד ראש הישיבה. חכם שלום סירב לקחת את האחריות על כתפיו עד שהרב בעדני הבטיח לו כי יעלה מדי שבוע מבני ברק לירושלים, וישהה בישיבה למשך יומיים, כדי לעזור לו בניהול הישיבה. כך הוא היה מתנתק ממשפחתו במסירות נפש והיה ישן בישיבה מחוץ לעיר, כדי להחזיק את עולם התורה בירושלים, גם כאשר היה כבר שקוע בפעילות הרוחנית בבני ברק.
בבני ברק, לאחר פתיחת הכולל 'תורה וחיים', הוא המשיך לעודד אישי ציבור, מחנכים ופעילים להקים מוסדות חינוך לבני התורה הספרדים. מאוחר יותר, בשנת תשל"ג, אף מונה לעמוד בראש "מועצת חכמי התורה של בני ברק" ויחד עם חברי המועצת – הגאון רבי מאיר מאזוז, לימים ראש ישיבת כסא רחמים; הגאון רבי מסעוד בן שמעון, לימים רבה הספרדי של בני ברק; הגאון רבי שלמה מחפוד, לימים ראש בד"ץ יורה דעה; והרב מיכאל פחימא – ייעץ, עודד ותמך בהקמת מוסדות חינוך, ישיבות, כוללים ובתי כנסת לבני עדות המזרח.
מצודתו פרוסה
הוא ישב אמנם בבני ברק אך מצודתו הייתה פרוסה על רחבי ארץ ישראל כולה. באותן שנים נפתחו בהוראתו כוללים וישיבות בשורה של ערים בישראל. במרבית הערים, בהן נפתחו היכלי תורה, התושבים היו רחוקים מאוד מדרך התורה והמצוות, אך הוא לא נרתע מכך וביקש לקרב דווקא את הרחוקים. עד ימיו האחרונים הוא נהג להתפלל בישיבת 'שערי תשובה', ישיבה המיועדת לבעלי תשובה. כמו כן, הוא גילה חביבות גדולה כלפי בעלי תשובה, והתייחס אליהן בצורה יוצאת מן הכלל.
הנהגה ציבורית
דהירתו של הרב בעדני לפסגה, לא נעשתה במכוון. הוא ניסה להימנע מכך, אך מאידך, לא ישב בחיבוק ידיים כאשר גדולי הדור ביקשו את עזרתו. וכך, בשנת תשמ"ד, בתקופת ייסודה של תנועת ש"ס – מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מחולל המהפכה הגדולה ביותר מאז הקמת המדינה ועד עצם היום הזה, ראה לנכון לצרף את המנהיג הצנוע מבני ברק לחבר מן המניין במועצת חכמי התורה של התנועה. כעשור לאחר מכן, כאשר הרב עובדיה ייסד את מערכת הכשרות 'בית יוסף', כדי להחזיר עטרה ליושנה, הוא שוב פעם בחר את הרב בעדני כמי שיכהן כחבר בוועדת הכשרות של בית הדין. תפקיד אותו ממלא הרב בעדני עד היום.
גם בנושאים ציבוריים ופוליטיים, הרב בעדני השמיע את קולו, בעת הצורך. בשנת תשע"ד, בתקופה בה עולם התורה ספג גזירות קשות מצד חברי ממשלת נתניהו-לפיד-בנט, הרב בעדני עורר סערה ציבורית כאשר יצא במתקפה קשה נגד אנשי מפלגת 'הבית היהודי', שהייתה אז תחת הנהגתו של נפתלי בנט. הוא התייחס ליחסים שלהם עם יו"ר 'יש עתיד' יאיר לפיד, ואמר: "הוא מושך אותם, למה? זה עמלק, להילחם נגד לומדי התורה נגד לומדי הישיבות, זה נורא ואיום. הוא רוצה להרוס את הכול, להרוס את עולם התורה, את הישיבות, את הכוללים את הכול. זה נורא ואיום, זה רק עמלק מסוגל לעשות. הוא מושך אחריו אפילו אנשים דתיים, לא רוצה לומר את שמם, איך הם הולכים אחריו? מטומטמים. בהמות. זו השתלטות של עמלק. צריך להיאבק בכל הכוח נגד הרשעים האלה, שלא יהרסו את הדת וזה חובת כל אחד".
באותה שנה, כאשר הגזירות הלכו והחמירו, הוא יצא מגדרו וזנח קמעה את ההצטנעות לטובת הכלל. הוא אמר אז לחברי הנהלת העיר מטעם סיעת ש"ס בבני ברק, שהתאספו בביתו כדי לדון בהתפתחות התורנית בעיר, כי עליהם לדאוג לכל תושבי העיר אשר צריכים סיוע בנושא הצבא. "יש בחורים שיש להם בעיות עם ההסדר בלשכות הגיוס, ואתם, נציגי הציבור, צריכים לסייע להם בכל הדרוש – על מנת שיוכלו בני התורה להמשיך בעסק התורה", אמר.
בשנת תשע"ה הוא עורר שוב הדים בכל רחבי המדינה, כאשר נכדו, הקדוש אהרן שלום בעדני הי"ד, נרצח בפיגוע דריסה ליד המטה הארצי בירושלים. הרב קידש שם שמיים כאשר עלה להספיד ופרץ בבכי במשך דקות ארוכות: "זה נכד רביעי שאני משתתף בהלוויה שלו. זה כואב. ריבונו של עולם זה טוב, אין לנו שאלות. תמיד אני אומר את זה למשפחה שלי, זה כואב. כואב, אבל זה טוב. אנחנו לא רואים את כל התמונה כולה. כואב; באמת כואב, אני לא מצליח להתגבר. נכד כזה יקר, נכד תלמיד חכם, הלך מאתנו. תודה על הכול ה', גם על מה שאני לא מבין".
תודה על הכתבה.