סולם מוצב ארצה: רגע קטן של ענק שבענקים, המשגיח והאבטיח

הרב בנימין פינקל. מכונה בפי תלמידיו רבי "בנימין הצדיק". משגיח ישיבת מיר. אחד מגדולי אנשי הרוח של דורנו. תלמיד חכם עצום. אדם שכולו עדינות, חסד, אמת.

ובחתונה של חבר יקר, בעיצומה של שמחה, הוא ראה אבטיח קטן, עייף, שמוט לו על הרצפה.

התכופף. שלף טישו. הרים. המשיך כאילו כלום. בלי שיסתכלו, בלי שיצלמו, בלי שמישהו בכלל ישים לב.

אבל אני ראיתי.

הרב פינקל, שכבר שנים אני שומע אותו בירחי כלה בישיבת מיר, זה שאמר אחרי השבעה באוקטובר:

“צריך את השילוב עמל התורה עם צער העם. לא להיות אדישים. לא לעבור הלאה. לא להתרגל כשהאח כואב".

והנה הוא, באולם חתונות,
עושה בדיוק את זה.
לא עובר הלאה.
לא מתרגל.
לא אדיש.

ובין כל הזעם, הרעש, ההכללות, אני כותב את הסיפור הזה כי אסור לנו לפספס דמויות כאלה.

לא רק כי הן נדירות.

אלא כי הן מאירות.