הבוקר התחיל כמו כל בוקר. האם שלחה את ילדיה למוסדות החינוך, עטפה אותם בדאגה האינסופית של אמא, והם יצאו מביתה כשהם סמוכים ובטוחים שיש מי שמחכה להם לשוב. שעות ספורות אחר כך – הכול קרס.
טרגדיה פתאומית, בלתי נתפסת, היכתה בבית. מרת יוכבד אייזנבך ע"ה נלקחה בחטף לבית עולמה, בצהריים אחד רגיל, כשהשמש עדיין עמדה ברום השמים.
זה התרחש בערב חנוכה, זמן קצר לפני הדלקת הנר הראשון – הרגע שבו בתים מתמלאים אור, שירה ותקווה. אבל בבית אחד החשיך האור. שמונה ילדים נותרו ללא האם שהייתה לב הבית, משענתם, נחמתם ומי שליוותה כל צעד בחייהם.
מול האסון הזה קשה אפילו לנשום. לב מי לא זע? עיני מי יכולות להישאר יבשות לנוכח כאב כזה? אי אפשר, אי אפשר לעמוד מנגד.
תורמים עכשיו ומחזירים את האור לשמונת היתומים >>>
שמונת היתומים זקוקים להצלה של ממש והם מתחננים לעזרתנו הדחופה. הם נשארו ללא הדמות המייצבת, ללא העוגן הרגשי והמעשי שנעלם בבת אחת. כל אחד מהם ניצב מול חלל עצום שאף מילה אינה יכולה למלא.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.
בהוראת הרבנים שליט"א, עסקני החסד של 'ועד הרבנים' הקימו קרן חירום כדי להעניק לילדים הללו את מה שאיבדו באחת: יציבות, תמיכה, כתף להישען עליה. מדובר בצורך חיוני, קיומי. הצלת נפשות ממש.
הכאב גדול. המצוקה זועקת. אבל יש בידינו האפשרות להפוך את החשיכה לאות של אור – דווקא בימי החנוכה, ימים שבהם למדנו כי "מעט אור דוחה הרבה מן החושך". תורמים עכשיו ומצילים את שמונת היתומים.
תורמים עכשיו ומחזירים את האור לשמונת היתומים >>>
