עם פטירתו חסרה העיר בני ברק דמות בעלת הוד קדומים ונעקרה ממנה דמות חסידית שורשית, נצר לדורות קמאיים משושלת הזהב של קהילת חוג חתם סופר המעטירה, שהמנוח היה מראשיה ומחשובי הנמנים עליה. כאיש אשר רוח בו, ששילב אישיות ייחודית בהיותו איש ספר ואיש מעש, הקרינה דמותו אצילות, פשטות ויראת שמים טהורה על כל סביבתו.
מכריו הרבים המה מעידים כי התואר "ירא וחרד לדבר ה' בכל מאודו" היה תמצית חייו. הליכותיו היו בפשטות ובצניעות מופלאה, ברח מן הכבוד ומן השררה וכל ימיו התהלך ביראת ה' היא אוצרו, כשהוא מקפיד על קלה כבחמורה, ללא פשרות. כל צעד ושעל היה נבחן במאזני ההלכה, וכל דיבורו היה בנחת ובשיקול הדעת, מתוך כובד ראש ויראת חטא. קיים בעצמו "הווי רץ למצווה" בשמחה, כעבד המשמש את קונו בנאמנות ובאהבה, ותמיד היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה.
המנוח ז"ל נולד בבני ברק של מעלה, בכ"ח סיון שנת תשט"ז, לאביו החשוב הרה"ח ר' יהושע ביכלר ז"ל, דמות מופת, ממייסדי הקהילה המפוארת חוג חתם סופר זכרון מאיר, ולאמו החשובה והצדקנית מרת אסתר ע"ה בת הרה"ח ר' אליעזר גומבו ז"ל מנחשוני יראי ה' שהתיישבו בבני ברק. בבית גדול זה, בית של תורה וחסד ספג המנוח את ניחוח הדורות הקודמים ואת ערכיו הנעלים.
את משנת תלמודו קנה בתלמוד תורה חוג חתם סופר זכרון מאיר, בו התחנך על ברכי התורה והיראה כפי שהנחילו רבותינו מדור דור וכבר משחר נעוריו ניכר היה במידותיו התרומיות, ובשקידתו הרבה. לאחר מכן התקבל כתלמיד מן המניין בישיבה הקדושה חוג חתם סופר "מחנה אברהם" שם שקד על דלתות התורה, כשהוא הופך לתלמיד חביב על רבו המובהק, הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצוק"ל, גאב"ד חוג חתם סופר.
בהגיעו לפרקו, הקים את ביתו בישראל על אדני התורה והחסידות עם זוגתו שתחי', בת הרה"ח ר' אביגדור פורגס ז"ל, מוותיקי תושבי שכונת נווה אחיעזר, שהיה מאנשי המעש והחן של בני ברק. בצוותא בנו בית נאמן, מגדלור של תורה וחסד ברוח ישראל סבא.
לאחר נישואיו התקבל לעבודת הקודש בניהול המפעל האדיר וההיסטורי 'רמב"ם שבתי פרנקל' – כאשר הרה"ג רבי שבתי פרנקל זצ"ל שההדיר את ה'י"ד החזקה להרמב"ם' והעמיד יצירה מפוארת, כסולת נקייה לעולם התורה, זיהה בר' צבי יהודה ז"ל דמות ראויה, והוא הפך ליד ימינו.
במשך למעלה מחצי יובל שנים עמד לצידו במסירות שאין לה אח ורע, כשהוא רואה בכך שליחות קודש להאדרת התורה ולזיכוי הרבים. הוא ניהל ביד רמה את המכון התורני ומערך ההוצאה לאור, ובד בבד כיתת את רגליו בשליחות המפעל האדיר ברחבי תבל יחד עם הרה"ג רבי שבתי פרנקל זצ"ל. הם נדדו בין ספריות עתיקות ובתי גנזים מעבר לים, כדי למצוא עוד כתב יד עלום, עוד דפוס ראשון נדיר, וכל ספר שישפוך אור על דברי הרמב"ם ומפרשיו. עבודתו המסורה היוותה נדבך מרכזי וחשוב בשלמות מהדורת הרמב"ם המפארת כיום את ארון הספרים היהודי.
במסגרת עבודת הקודש, זכה להסתופף בצלם של מאורי הדור ומצוקי ארץ. פעמים רבות נלווה אל הרה"ג ר' שבתי פרנקל זצ"ל בעת שעלו למעונותיהם של גדולי ישראל, ובהם מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל, מרן בעל 'שבט הלוי' הגר"ש וואזנר זצוק"ל שבצילו חימד וישב רבות, וכן בבתיהם של עוד רבים וטובים מגדולי התורה, עמם נועצו ביישוב הדעת על כל עניין הדורש ליבון ועל כל הכרעה סבוכה. גדולי ישראל חיבבוהו והעריכו את פועלו הרב לצד רבי שבתי זצ"ל.
לצד עבודתו התובענית, לא ויתר על קביעת עיתים לתורה במסירות במשך עשרות שנים והיה מחשובי הלומדים בשיעורו של הרה"ג רבי יאיר ישראלי זצ"ל, שם זכה לסיים את הש"ס מספר פעמים. כל רגע פנוי נוצל על ידו ללימוד, ואף זכה לחבר את סדרת הספרים "ילקוט צבי" ובה ליקוטים ופנינים יקרים על פרשיות השבוע ועל המועדים, על זמירות השבת וכן כרך ובו ליקוטי תפילות, בקשות, סגולות, דינים ומנהגים לכל עת.
ומה נפלאים הדברים כאשר אך לאחרונה ממש, בטרם נפל למשכב, בחוליו שממנו לא קם, זכה להו"ל את ספרו "ילקוט צבי" על אמירת הקדיש, בו הוא מקיף את הנושא מכל צדדיו. ספריו מהווים עדות לאוצרות הרוח שהיו גנוזים בו, כאשר בניו שיחי' אף הצטוו על ידו בצוואתו, כי ימשיכו במפעלותיו, ויוציאו לאורה את ספרו "ילקוט צבי" על סדר התפילה, שליקט וערך, אך לא הספיק להשלימו לדפוס.
כמו כן היה מעמודי התווך של בית הכנסת 'קופולוביץ' בשכונת נווה השלושה בב"ב, שם היה הרוח החיה בכל דבר שבקדושה. שכניו סיפרו כי בשכונתו אף היה מניין שהתקיים בשעת בוקר מוקדמת, ולימים מתפלליו הידלדלו. המנוח נטל על עצמו, מכיסו, את עול החזקתו של "כולל בוקר" בבית המדרש, כדי שהאברכים ישתתפו בתפילה ובלבד שהמניין לא יתבטל.
פרק נשגב ומיוחד בחייו היה סדר יומו אשר סבב על ציר בית הכנסת וזמני התפילות. מוקיריו מספרים בהשתאות על היותו משכים ומעריב לבית המדרש בקביעות מעוררת השראה. היה ראשון לבאי בית התפילה, מקדים לבוא לעתים אף בטרם האיר היום, ומתכונן לתפילה באימה וביראה, כמי שעומד לפני המלך. קביעותו זו הייתה לשם דבר ומעולם לא ויתר עליה, בקיץ ובחורף, כשהוא משמש סמל ודוגמה לעבודת הבורא. כך נהג גם בכל תפילות היום – מגיע לכל תפילה זמן רב קודם, בכובד ראש, כחסידים הראשונים שהיו שוהים קודם התפילה כדי לכוון ליבם בסדר העבודה שבלב.
כחוט השני השזור לאורך כל מסכת חייו היה הקשר העמוק והדבקות באמונת אומן למורו ורבו, גאב"ד חוג חתם סופר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצוק"ל. המנוח היה מתבטל בפני רבו כעפרא דארעא, שותה בצמא את דבריו וזכה אצלו לקרבה יתירה ולחיבה מיוחדת. כל הליכותיו, הנהגותיו ואורחות חייו היו על פי מדרכי הוראתו של רבו הגדול.
נודע בציבור כ'בעל תפילה' בחסד עליון, בעל רגש חם ולב טהור אשר כיבד את ה' מגרונו. רבו, הגרי"ש אונגר זצ"ל, אהב עד מאוד לשמוע את תפילתו הזכה והמשתפכת, והיה מבקש ממנו תדיר לעבור לפני התיבה. הציבור כולו היה מתענג על תפילותיו המעוררות אשר בקעו מעומק הלב, בנוסח חסידי ספוג רגש וגעגועים. בימים הנוראים אף שימש כשליח ציבור וכבעל תוקע במקומות מרוחקים, בהם עורר את הציבור לתשובה בתפילותיו ובתקיעותיו הזכות שנכנסו אל הלבבות.
לצד עבודתו בין אדם למקום, היה איש חסד ונתינה בכל נימי נפשו והקפיד על מצוות שבין אדם לחבירו, בכל כוחותיו. האיר פניו לכל אדם וקיבל את הבריות בסבר פנים יפות, ליבו הרחום היה משכיל אל דל, ובתבונה פיזר נתן לאביונים בסתר ובהצנע לכת, בעין יפה ובהקפדה על כבוד הבריות.
בשנותיו האחרונות האירה דמותו שבעתיים באור יקרות, כאשר הקדיש את מרבית עיתותיו לתורה ולעבודת ה', כשהוא מקפיד על שלשה יסודי עולם – תורה, עבודה וגמילות חסדים. סדר יומו היה גדוש בשיעורי תורה, אותם קבע כחוק בל יעבור בבתי המדרשות שאותם פקד תמידין כסדרם, כאשר בלילות היה עמל על חיבוריו התורניים המקיפים.
בני משפחתו מספרים ברגש, כי רוב שיחו ושיגו עמהם היה סביב עניינים שבקדושה. יותר מכל הון שבעולם היה מתענג על חידוש תורני, על 'ווארט' חסידי שנון או על בירור דבר ה' זו הלכה. זו הייתה הנחת האמיתית עבורו, וזהו אכן המטען הרוחני העצום שהנחיל לדורותיו אחריו.
כמו כן, בשנים האחרונות, במסכת החסד המופלאה שהיה אמון על כל רבדיה, מלבד גמילות החסדים בממונו, היה גומל חסד אף בגופו ובכל נימי נפשו. כך נהג גם לחלק מיני מתיקה לילדים המתחנכים על טהרת הקודש ברשת החינוך המיוחד 'שתילים'. בהיותו בעל רגש עצום, היה עובר בכל פרק זמן מכיתה לכיתה, מעניק מילה חמה, מחלק תופינים ומגדים ושימש כסב אוהב לילדי החמד של 'שתילים'.
את יום השבת היה מקבל בהכנה דרבה, כאשר אחיו שיחי' לאוי"ט מספרים, כי ידעו היטב שבימי שישי לא ניתן להשיגו החל משעות הצהריים המוקדמות, מאחר ומאז טובל הוא בעוד היום גדול לכבוד שבת קודש, מתנתק הוא מכל ענייני החולין ועוסק בהכנת הלב לקבלת פני שבת מלכתא.
בתקופה האחרונה נחלה ונחלש, וגופו נזדכך בייסורים קשים ומרים. את ייסוריו קיבל באהבה ובדומיה מופתית, מתוך אמונה תמימה ויוקדת בבורא עולם, מבלי להתאונן ומבלי להלין, עד אשר השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה בבוקרו של יום ראשון, א' דראש חודש טבת, נר שביעי דחנוכה, כשבני משפחתו סובבים את מיטתו.
השגחה פרטית מרטיטה ליוותה את יום הסתלקותו, כאשר זכה ויצאה נשמתו בטהרה בדיוק ביום היארצייט ובאותה השעה שבה הסתלק אביו הדגול, הרה"ח ר' יהושע ז"ל ביום א' בטבת. סמיכות פרשיות זו, של יציאת נשמת הבן ביום פטירת האב, העידה כמאה עדים על מעלתו הגדולה ועל הקשר בל-יינתק ששרר בין האב לבנו.
מעט אחר השעה 15:00 בצהריים יצא מסע ההלוויה מביתו ברחוב חשב סופר בבני ברק. המונים, ובהם ידידים, מוקירי זכרו, תלמידי חכמים ואנשי מעשה, צעדו אחר מיטתו בכאב עצור וביגון עמוק, מלווים את מי שהיה סמל לדור דעה של עובדי ה' באמת, דמות שהייתה ואיננה עוד.
מפני קדושת הימים – ראש חודש וימי החנוכה – לא נישאו הספדים, אך בניו נפרדו ממנו בדברי פרידה נרגשים וקצרים, רוויי דמע וכאב, כאשר עמדו על דבקותו בתורה, על היותו איש אמת שתוכו כברו, ועל החינוך הטהור והדוגמה האישית שהעניק לצאצאיו.
דברי פרידה והתעוררות השמיעו הגרש"א שטרן שליט"א, גאב"ד שערי הוראה, הגרי"מ אלטמן שליט"א, גאב"ד חוג חתם סופר והגר"ש קופולוביץ, אב"ד שכונת 'נווה השלושה' וביהכנ"ס קופולוביץ – שעמדו על גדלותו של המנוח.
בתום מסע ההלוויה נטמן בבית החיים ויז'ניץ בבני ברק, סמוך ונראה לציון מורו ורבו הגרי"ש אונגר זצוק"ל, כפי שביקש עוד בהיותו בחיים חיותו ואף הביע בצוואתו את שאיפתו להיטמן אחר מלאות ימיו ושנותיו בסמוך למקום בו נטמן מורו ורבו.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעייתו שתחי' שעמדה לימינו במסירות מופלאה בכל השנים ובפרט בימי חוליו, בניו החשובים: הר"ר יום טוב, הר"ר יעקב, הר"ר משה והר"ר אליעזר, חתניו – הר"ר נפתלי גפנר והר"ר מנחם ויסברג, נכדים ונינה ההולכים בדרך התורה והמצוות שהתווה להם, זרע ברך ה'.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
