105 ימים נותרו עד לפתיחת הקלפיות, מה שכבר עכשיו מסתמן כמערכת הבחירות הארוכה והמתישה מזה תקופה ארוכה. מוקדם מאוד להתחיל לדעת איך זה יסתיים, כשעוד נותרו כחודשיים לסגירת הרשימות, עד אז המערכת הפוליטית עוד יכולה להתעצב מחדש, וגם אחרי זה מפלגות יכולות לקפץ לכאן ולכאן בלא מעט מנדטים תוך ימים בודדים (ראו סקרים של תקווה חדשה וימינה לפני הבחירות האחרונות, או להיפך של כחול לבן).
נהוג לומר על הפוליטיקאי מספר 1 בגזרה, בנימין נתניהו, שהוא לא יוצא למערכת בחירות לפני שהממשלה הבאה כבר מונחת בכיסו. זה כנראה היה נכון כשהוא היה ראש ממשלה, הפעם כנראה העסק פחות תלוי בו, אבל גם הוא כנראה מתכנן את צעדיו קדימה.
בכל אופן, בשורות הבאות ננסה לצייר לכם את התרחישים הריאליים יחסית להקמת הממשלה הבאה, על בסיס המפה הפוליטית הנוכחית, והרחשים בקרב הפוליטיקאים ואנשיהם בתקופה האחרונה. אזהרה חשובה: לא ניתן לשלול גם את האפשרות של בחירות שישיות, במצב הפוליטי המטורף שלנו אף פעם אל תגיד אף פעם.
נתניהו מנצח
התרחיש האופטימי ביותר, שמבטיח ממשלה יציבה יחסית, הוא שמפלגות גוש נתניהו – כלומר הליכוד, הציונות הדתית, יהדות התורה, וש"ס – מקבלות יחד את מספר הזהב, 61 מנדטים. זה לא אומר שתקום ממשלת 61 מנדטים לארבע שנים, אבל בהכרח תקום ממשלה שבראשה עומד רק בנימין נתניהו.
אפשרות אחת היא שנתניהו עומד במילתו, וזאת רק אפשרות, ומקים ממשלה שמשתרעת מאיתמר בן גביר עד צחי הנגבי. אם זאת תהיה ממשלה של 61 מנדטים ולא 63-64, בהתחשב בכך שבן גביר כנראה לא יהיה הנציג היחיד של עוצמה יהודית בכנסת הבאה, היא אולי תשרוד, אך ממש לא על מי מנוחות. בטח לא כשחושבים על זה שהדמוקרטים שולטים בוושינגטון.
או שנתניהו מנצל את זה שיש לו בלוק חוסם בטוח, ומצרף לקואליציה שלו, כפי שעשה לא אחת בעבר, מפלגות שמאל-מרכז, במחיר נמוך, כי הרי יש לו את מספר הזהב. בתפריט תוכלו למצוא ללא ספק את בני גנץ, וכנראה גם את השותף החדש שלו גדעון סער. אם איילת שקד תהיה בכנסת הבאה בקונסטלציה כלשהיא היא בוודאי תצטרף.
במקרה כזה או שבן גביר ואנשיו יישארו באופוזיציה (קולנית במיוחד), כשרק החלק של בצלאל סמוטריץ' בקואליציה, או שיהיה בקואליציה – אך ללא אפשרות לאיים על שלמותה. גנץ יתרץ את עצמו כמובן בכך שנכנס כדי למנוע את ממשלת ביבי-בן גביר לא גורם מאזן משמאל.
גנץ זוכה מההפקר
תרחיש אחר הוא שנתניהו משיג באזור ה-60 מנדטים, במקרה כזה התרחיש הרווח במערכת הפוליטית, אותו הצמד החדש לא טורחים ממש להכחיש, הוא שבני גנץ וגדעון סער חוברים אליו במחיר יקר במיוחד. ראשון ברוטציה על ראשות הממשלה.
ב'כחול לבן התקווה החדשה' (כדי בהקדם לקצר את השם המשונה זה בשביל מפלגה) אומרים שלא ישבו בממשלה תחת נתניהו, אבל מה לגבי נתניהו תחתם? לא שהבטחות בחירות שוות משהו, כפי שכולנו נוכחנו לראות בשנה האחרונה, אבל גם אם כן, גנץ יסביר כי הוא נכנס לממשלה בראשותו, לא ברשות נתניהו. ולגבי מה יהיה אחרי? "או שתוך שנתיים נתניהו יזוכה, ואני מקווה שכך, ואז אין מניעה שיעמוד בראש, ואם יורשע אז השאלה מיותרת", יוכל גנץ להגיד.
למען האמת, במקרה וזאת תהיה המפה הפוליטית, לא מדובר בתרחיש גרוע כל כך לגוש הימין. בשונה ממה שנתניהו עשה לגנץ, האחרון לא יעשה לראשון, הוא לא יחתום על הסכם שלום בלי לעדכן אותו ולא ישפיל אותו בישיבות ממשלה, פשוט כי בני לא כזה.
ועוד משהו, למרות שהוא עובד קשה לאחרונה להסתיר את זה, מאז ומתמיד הייתה לגנץ הערכה לנתניהו, והוא יכבד אותו כראש הממשלה החליפי, ואל תשכחו שלא מדובר על חליפי עם 5 מנדטים (כמו בנט עכשיו, שלפיד נהנה להשפיל), אלא במי ששולט ברוב מוחץ של הקואליציה – למעשה, נתניהו יהיה ראש הממשלה בפועל, גנץ בתואר.
ממשלת שמאל קיצוני
התרחיש הכי פחות ריאלי כרגע, הוא ממשלת שמאל בראשות יאיר לפיד. אבל לא סתם ממשלת שמאל, ממשלה עם הרשימה המשותפת, במקרה הטוב בלי בל"ד. בהנחה שגוש הימין יגיע רק ל-58 מנדטים, יהיו ללפיד 61 מנדטים מגדעון סער עד אחמד טיבי, וזה במקרה שבל"ד מקבלת רק מקום אחד ברשימה. המשמעות: ממשלה עם זאב אלקין ועופר כסיף.
זאת אולי, ורק אולי, ממשלה על הנייר. אין לה היתכנות להחזיק יותר מכמה חודשים. באחד התרגילים החכמים של הליכוד בכנסת היוצאת, חוק תקש"ח יו"ש לא אושר, הוא הוארך אוטומטית עם התפזרות הכנסת, אבל רק לכמה חודשים בודדים. המשמעות: ממשלה עם רע"מ או המשותפת תצטרך די מהר למצוא רוב בכנסת ל"חוק הכיבוש".
מה לפיד חושב לעצמו? כנראה שאם תהיה לו את הממשלה הנ"ל על הנייר, אז המפלגות החרדיות, או חלק מהליכוד, יתקפלו ויבואו לשבת איתו (ועם ליברמן). אגב, וגם אם כן, אל תופתעו שבני גנץ ידרוש רוטציה.
במקרה והתרחיש הזה יקרום עור וגידים, בכלל לא מופרך שנראה את גנץ מתייצב בפני המלצות, עם פנים חמורות סבר, ויגיד שכשר הביטחון הוא קובע שבתקופה הזאת לא ניתן להקים ממשלה המסתמכת עם קולות רע"מ והמשותפת, בפרט אחרי מה שראינו בכנסת היוצאת, וכל כן הוא מציע להקים ממשלה בראשותו, ומזמין את נתניהו ולפיד להצטרף תחתיו. ולו רק כי הוא לא מפרגן ללפיד לעמוד בראש.
2 הערות סיום
- מה שפירטתי כאן מבוסס על הערכות במערכת הפוליטית, ששמעתי מגורמים שיודעים או דבר או שניים על הנעשה וייעשה, אך אלו בסוף רק הערכות. אי אפשר לשלול שום תרחיש, גם ההזוי ביותר, ואל תשכחו שעוד נותרו ימים ארוכים לסגירת הרשימות, במהלכן מפלגות יכולות לקום ולהתפרק. כמו שכתבתי בפתח הדברים, וסליחה על הפסימיות, גם בחירות שישיות הן תרחיש.
- אל תאמינו למילה של פוליטיקאים. השנה האחרונה הוכיחה שהמילים שלהם לא שווים לצור על פי צלוחית, הם עצמם לא נותנים כל ערך למה שיוצא להם מהפה. לכן, בזמן שפוליטיקאי מנהל משא ומתן על ריצה תחת מפלגה נוספת, הוא לא מתבייש כשקרן מנוסה לומר בפני המצלמות שירוץ עצמאית.
לכן, למשל היו"ר הטרי של רשימת הבית היהודי (עוד המצאה משונה מבית היו"ר חגית משה, ראש מפלגה שלא ברשימה) יוסי ברודני אמר בראיון ל'ערוץ 7' כי "המפלגה תרוץ עצמאית בבחירות ותעבור את ארבעת המנדטים". אני לא מכיר את האיש, ייתכן שהוא ישר כמו סרגל, אבל כל נער פוליטי יודע שהאיש לא יעמוד במילתו (או שיעמוד ויסיים בחיפוש פתקים בוועדת הבחירות).
פוליטיקאים יתייצבו בתקופה הקרובה בפני המצלמות, מעל גלי האתר, בדפי העיתון, ברשתות החברתיות, בחוגי בית, או בקווי נייעס, ויצהירו בפני אזרחי ישראל הרבה מאוד דברים, אל תאמינו להם למילה. מתנצל בפני נציגי הציבור הבודדים שלא משקרים, אבל הרוב קובע, והרוב הוא מוחץ.
פרשנות יפה, מקיפה, ומעניינת,
תודה,