הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד כותב בטורו המתפרסם היום (שישי) בעיתון 'ישראל היום' כי "צריך לומר את האמת: מרגע שבג"ץ ביטל את חוק הגיוס ואת חוק טל לפניו בטענה שאינם שוויוניים – אין כמעט שום סיכוי להעביר חוק כלשהו שמסדיר את הפטור לחרדים, מינורי ככל שיהיה, מכיוון שתמיד יימצא בו חוסר שוויון לעומת אלה שלא לומדים בישיבות. את אבן הנגף הזאת ניסו לעקוף באמצעות פתרונות יצירתיים כמו חוק יסוד: לימוד תורה, שמשווה את נטל הלימוד התורני לנטל הגיוס, ועוד הצעות שונות ומשונות שאין שום סיכוי להעביר בעת הזאת, לא פוליטית ולא ציבורית. אבל לא תהיה ברירה. כשבג"ץ נושף שוב בעורף וכבר משרטט דדליינים, נציגי הציבור החרדים ייאלצו להסכים על חוק כלשהו, גם אם יהיה כזה שישבור את הקווים האדומים שסימנו לפני שנים".
"בשיחות סגורות, החרדים בכנסת מאשימים את נתניהו שגרר אותם שלא ברצונם לרפורמה משפטית לא להם, שהתסיסה את הציבור ומנעה אפשרות להעביר את חוק הגיוס. הם גם מאשימים את עצמם על כך שלא התעקשו להעביר את חוק הגיוס עוד לפני השבעת הממשלה, בדיוק כמו החוקים שדרשו איתמר בן גביר ונתניהו. את התחנה הבאה פספסו כשהסכימו להעביר את התקציב ללא חוק הגיוס, למרות ההסכם הקואליציוני המפורש. בכל פעם התבקשו לוותר והוסבר להם שזו לא העת הנכונה, אבל בכל פעם שהמתינו נעשתה העת רק גרועה יותר".
"בני גנץ, למשל. כשהיה שר הביטחון ניסח הצעת חוק לגיוס חרדים, שכללה הכרה מלאה בכל מתנדבי ארגוני החילוץ, הרפואה והביטחון – כמו זק"א, מד"א, כיבוי אש והצלה – כמשרתי שירות לאומי, מה שהיה מזניק את מספר המשרתים החרדים באלפים בשנה. החרדים דחו את התוכנית בנימוס. לא היה אז שום מנוף לחץ שיגרום להם לאמץ אותה. בינתיים חבר גנץ לאיזנקוט, שדרש להחמיר את התנאים. בתוכנית שהציגו השניים לגיוס חרדים נכנס אלמנט חזק של כפייה, חידוש מבית מדרשו של איזנקוט. מהשיחות הפנימיות בפורום הארבעה עלה כי היום היו מחבקים את התוכנית המקורית של גנץ בשתי זרועות, אך הצעה זו הלכה לבלי שוב. אם יש לקח בסיפור הזה, הוא שהצעה שנראית היום גרועה ושאי אפשר לחיות איתה – תהיה מושא געגוע כשתבוא ההצעה הבאה".
העיקר הוא שאריה דרעי יכול לישון בלילה בשקט ובלי כדורי שינה. ישתבח שמו לעד , לאחר שמועמדו ניצח באלעד בעזרת חסידי ויזניץ–בוטבול