שר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י התראיין לסוכנות הידיעות Khabar Online והתייחס למכתב של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולאיומים מצד ארה"ב וישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן.
על המכתב מטראמפ ויחסים עם ארה"ב
שאלה: בהתחשב במשברים החריפים שחווינו מאז עלייתו של טראמפ לשלטון והיחסים הסוערים בין איראן לארה"ב, האם ניתן לומר שכאשר טראמפ מוכן לכתוב מכתב לאיראן, זה אומר שלא כל הדרכים חסומות?
שר החוץ: שליחת מכתבים והתכתבויות הן חלק מהדיפלומטיה, אך הן יכולות להיות גם חלק מלחץ ואיומים. בלי לשפוט את המכתב הנוכחי, אני יכול לומר שמכתבים נחשבים בדרך כלל כחלק מדיפלומטיה, אך יכולים להיות גם חלק מתוכניות אחרות. העובדה היא שלעולם אי אפשר לומר שדרך הדיפלומטיה הסתיימה, מכיוון שהחלופה לדיפלומטיה היא מלחמה.
אנחנו מוכנים למלחמה ואיננו חוששים ממנה, אך איננו מעוניינים בה. מדיניות הרפובליקה האסלאמית, במיוחד בשנים האחרונות, הראתה שאיננו מחפשים מלחמה. אנו מנסים להימנע ממנה ככל האפשר בגלל העלויות, הסיכונים והנזקים שלה.
שאלה: איך אתה מסביר את העובדה שטראמפ כתב מכתב לאיראן ולא למדינות אחרות שאיתן יש לו מתחים?
שר החוץ: הסיבה היא שבין ארה"ב למדינות אחרות קיימים ערוצים דיפלומטיים ישירים – שיחות טלפון, פגישות וכו'. הערוץ הרשמי בין איראן לארה"ב תמיד היה שוויץ, וכל המסרים הרשמיים עוברים דרכה. העובדה שהפעם האמירויות העבירו את המכתב היא מעניינת, אבל אינה משנה באופן מהותי.
שאלה: המנהיג העליון הביע התנגדות למשא ומתן עם ארה"ב. האם זו אסטרטגיה או טקטיקה?
שר החוץ: זו אינה אסטרטגיה שלא לנהל משא ומתן. אנחנו ניהלנו ומנהלים משא ומתן, אך הצורה משתנה. כרגע, הטקטיקה והגישה שלנו היא לנהל משא ומתן עקיף. למעשה, גם כשאנחנו מנהלים משא ומתן עם שלוש המדינות האירופיות בנושא הגרעין, זה סוג של משא ומתן עקיף עם ארה"ב. אחרי שארה"ב פרשה מהסכם הגרעין, המשא ומתן המשיך אך בצורה עקיפה. ב-2021 ניהלתי אני עצמי משא ומתן עקיף להחייאת הסכם הגרעין.
שאלה: מדוע ממשלת ארה"ב לא התחילה סוג זה של אינטראקציה ודיפלומטיה מדרגים נמוכים יותר, ברמת מחלקת המדינה שלה? בדרך כלל, הכלל הוא להתחיל ברמות נמוכות יותר ולפתור ברמות גבוהות יותר.
שר החוץ האיראני: דיפלומטיה אינה מוגבלת לשיטה אחת. אתה יכול לנסות דרכים שונות. מר טראמפ הראה שהסגנון שלו שונה מאחרים ושהוא זנח רבות מהצורות המקובלות של דיפלומטיה ומתנהג בסגנון שלו.
בנוסף, בדיפלומטיה יש לנו מושג נוסף שנקרא דיפלומטיה של מנהיגים, שלעתים קרובות פועל בכיוון ההפוך כדי לפתור בעיות. במקום להיפתר מלמטה למעלה, זה מתחיל ממש למעלה ומי שמקבל את ההחלטה הסופית לא מחכה לרמות נמוכות יותר. הם עושים את מה שהם צריכים להגיד ומבהירים את המשימה זה עם זה כבר בשלב הראשון, ואז הכפופים פועלים לפי ההנחיות שאליהם הגיעו.
שאלה: כשטראמפ כותב מכתב, הוא כנראה מצפה לקבל תגובה בכתב. האם איראן תעשה את אותו הדבר?
שר החוץ: אין לנו שום קשר לציפיות שלהם. אנחנו עובדים למען האינטרסים שלנו. מה שנכון נעשה.
שאלה: אין הכוונה לתפקידים עצמם. אלא בדרך ובשיטה שהוא השתמש בה.
שר החוץ: זה לא כאילו אנחנו כפופים, שאנחנו משתמשים בדיוק באותה שיטה שמישהו משתמש עלינו. כמובן, זה הנוהל הרגיל, כמו שאתה אומר. אבל אני רוצה לומר שכמדינה עצמאית וריבונית כמו כל מדינה אחרת, אנחנו לא מוגבלים לנוע בהכרח בתוך המסגרת שנקבעה על ידי פרט או מדינה אחרת. אבל יש מנהג שנהוג.
על עתיד הסכם הגרעין
שאלה: האם הסכם הגרעין ניתן להחייאה במבנה ובתוכן הנוכחיים שלו?
שר החוץ: אם עלי להשיב במדויק, הסכם הגרעין בצורתו ובנוסחו הנוכחיים אינו ניתן להחייאה. זה גם לא לטובתנו, מכיוון שתוכנית הגרעין שלנו התקדמה משמעותית ואיננו יכולים לחזור לתנאי ההסכם הקודם. גם הסנקציות של הצד השני השתנו – הוטלו סנקציות חדשות רבות והנסיבות השתנו.
עם זאת, ההסכם עדיין יכול לשמש בסיס ומודל למשא ומתן. ההיגיון והנוסחה של ההסכם עדיין תקפים: בניית אמון מצד איראן לגבי תוכנית הגרעין והסרת הסנקציות מהצד השני.
על היחסים עם רוסיה וסוריה
שאלה: מה לגבי החשש שרוסיה וארה"ב עלולות להשתמש באיראן כקלף מיקוח בהסכמים ביניהן?
שר החוץ: ביחסים בינלאומיים הכל אפשרי, ולכן כל מדיניות חוץ חייבת להיות ערנית תמיד. אולם היחסים שלנו עם רוסיה הם ברמה של אמון גבוה יותר מבעבר. הביקור האחרון של לברוב בטהראן מדגים את רמת ההתייעצויות והאמון בין שתי המדינות.
יש בינינו לבין רוסיה עיקרון שעליו הדגשנו גם בביקור האחרון: אף אחד מאיתנו לא יפתיע את השני. אם אנחנו מדברים עם אחרים על נושאים הקשורים לאינטרסים של השני, נתייעץ לפני ואחרי. זה עיקרון מכובד שקיים בינינו ועד כה פעלנו לפיו.
לגבי סוריה, היציבות ושמירת השלמות הטריטוריאלית של סוריה חשובות לא רק לנו אלא לכל האזור. הסכנה הגדולה ביותר היא חלוקת סוריה, וזה יהיה מסוכן לכל האזור. אנחנו רק צופים במתרחש בסוריה. החלטנו שלא למהר, אפילו בקשרים עם הממשלה החדשה. המדיניות שבחרנו היא סבלנות והמתנה, ואיננו מתערבים במה שקורה.
בס"ד
איך בדיוק מוכנים למלחמה עם הפסקות חשמל תדירות וחוסר אספקה סדירה של מים? גם בעיות כלכלה חמורות וציוד צבאי מיושן. יתברר שאירן נמר של נייר והעם האירני ינשום לרווחה כשיפילו את השלטון + יהרסו את האטום האירני. אחרי זה יתחיל תהליך של שלטון שפוי ללא שאיפות מסוכנות אלא הפוך.
אז לא רק אצלנו יודעים לדבר הרבה ולא לומר כלום.