אחרי החיסול – חיזבאללה קבר את הרמטכ"ל ושוקל להגיב

בביירות נערכה היום (שני) הלווייתו של הייתם עלי טבטבאי, מספר 2 בחיזבאללה והרמטכ"ל בפועל של הארגון, שחוסל אתמול בתקיפה ישראלית בלב רובע הדאחייה. מסע ההלוויה תוכנן כמפגן כוח: ארונו הונשא בידי פעילים חמושים במדים ובכומתות אדומות, בליווי תזמורת וקריאות "לפקודתך נסראללה", "מוות לישראל" ו"מוות לאמריקה". במקביל דיווחו כלי תקשורת בלבנון על טיסת כטב"ם ישראלי מעל ביירות.

טבטבאי חוסל יחד עם ארבעה פעילי חיזבאללה נוספים. שניים מהם נקברו בדאחייה, אחד בבקעא ואחד בכפר עיתרון בדרום לבנון. עלי דעמוש, ראש המועצה המבצעת בחיזבאללה, טען בהלוויה כי חיסולים לא יחלישו את "ההתנגדות" והאשים את ישראל בהפרת הפסקת האש.

מקורב לחיזבאללה מסר ל־AFP כי בתוך הארגון קיימת מחלוקת: חלק דורשים תגובה מיידית, בעוד אחרים מעדיפים להימנע מהסלמה. לפי הדיווח, ההנהגה כרגע נוטה למסלול דיפלומטי – סימן לחשש פנימי ולזהירות בזירה הלבנונית.

הודעות הארגון לאחר החיסול מעידות על מצוקה: חיזבאללה מנסה להציג את התקיפה כמתקפה על לבנון כולה – לא עליו בלבד – ולשמר את הלגיטימציה שלו בציבור. זאת על רקע הנהגת לבנון החדשה, בראשות הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נואף סלאם, שמקדמת מהלך לריכוז נשק המדינה ולפירוק הארגון מנשקו בהתאם להסכם עם ישראל משנה שעברה.

הארגון טוען כי פירוק נשקו ייתכן רק לאחר שישראל תפסיק את תקיפותיה בדרום לבנון ותיסוג מהשטחים שבמחלוקת. רק אז, לטענתו, ניתן יהיה לדון בעתיד כוחו הצבאי – ובמסגרת "אסטרטגיית הגנה לאומית" שתיחשב מוסכמת.

במקביל, רשת "אל־מיאדין", המזוהה עם חיזבאללה, מובילה קו תעמולתי חדש: עידוד הלכידות הלאומית מול "האיום הישראלי" והטענה כי הארגון פועל להגנת לבנון, לא רק למען הזירה הפלסטינית. שינוי זה בולט גם בניסוחי ההודעות הרשמיות: במקום "שהידים בדרך לירושלים" — כעת "הרוגים בהגנה על לבנון".

המציאות הפנים־לבנונית מורכבת לחיזבאללה יותר מאי פעם. לאחר המלחמה האחרונה והנזק הכבד בלבנון, הארגון מתקשה לשמר את הדימוי ככוח המגן על כל “ציר ההתנגדות”. על כן הוא מנסה להציג את עצמו כשותף למדינה ולא כגורם שמכתיב לה כיוונים.

ההלוויה עטופת הפאתוס נועדה לייצר רושם של אחדות סביב "ההתנגדות", אך מאחורי הצעד התעמולתי מסתתרת הדילמה האסטרטגית של חיזבאללה: כיצד לשמר נשק, כוח והשפעה בעידן שבו ממשלת לבנון החדשה והקהילה הבינלאומית מפעילות לחץ לפרק את הארגון.