בהסכם פשרה שקיבל לאחרונה תוקף של פסק דין הוסכם כי קטין בן כ- 14 שרכב על קורקינט חשמלי בניגוד לחוק זכאי לפיצוי של כ-222 אלף שקלים. ההסכמה ניתנה למרות גילו הצעיר של הרוכב ולמרות העובדה שהוא לא החזיק ברישיון נהיגה המתאים.
במסגרת ההליך המשפטי ניסתה הרשות המקומית לטעון כי הנער רכב מתחת לגיל המותר וכן עלה נושא אחריות ההורים והעובדה שהוא נסע על מדרכה שהחוק אוסר על רכיבה בה. למרות זאת, עו"ד בנימין ארביב שהוביל את התביעה, הציג לבית המשפט תמונה תכנונית מלאה שלפיה סביבת המגורים של הקטין לוקה במפגעי תשתית שהעמידו אותו בסיכון שאינו סביר.
טענת המפתח הייתה כי ביתו של הנער ממוקם במתחם סגור שתוכנן כרחוב הולנדי ללא שביל אופניים מוגדר וללא כל חלופה בטוחה ליציאה ממרחב המגורים עם קורקינט . בנוסף הוצגה ראיה מהותית של מדרכה שקועה שיצרה מפגע מקומי, המשטח האחיד ששקע והעדר סימון חזותי ביטלו כל אפשרות של הרוכב להבין כי קיימת נקודת סיכון ממשית. לטענת עו"ד ארביב, האחריות למפגע כזה מוטלת על הרשות שתכננה את האזור ולא על ילד שנאלץ להתנייד בתוך תכנון לקוי ומפגע.
נקודה נוספת שהתקבלה על ידי בית המשפט הייתה ההבחנה בין המישור הפלילי לבין המישור האזרחי. גם אם הרכיבה אסורה מבחינה חוקית, הרי שמדובר בנושא פלילי שאינו מפקיע את אחריותה האזרחית של הרשות. בפועל, האחריות הנזיקית לבטיחות התשתית אינה מתבטלת בשל עבירת תנועה מצד קטין.
בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין תשלם הרשות ובחלקו אף תאגיד המים סך של כ-222 אלף שקלים. סכום זה משקף את הנזק הממשי, את ההוצאות והמשמעות הישירה של המחדל התשתיתי ונזקיו של התובע שהינה נכות אורתופדית בשיעור של 15% וצלקת .
עו"ד ארביב מציין כי קיימת בדרך כלל חשיבות רבה לטענה של אשם תורם משמעותי, במקרים של רכיבה אסורה על מדרכה. אף על פי כן, במקרה זה בית המשפט קיבל את ההסבר כי בהעדר כל חלופת גישה בטוחה בסביבת ביתו של הקטין, לא נותרה בפניו דרך אחרת מלבד להתקדם על פי התנאים הבעייתיים שיצרה הרשות עצמה.
