בית המשפט העליון אישר לנהל כתובענה ייצוגית תביעה רחבת היקף נגד שלוש חברות האשראי הגדולות – כאל, מקס וישראכרט – במסגרת פרשה שזכתה לכינוי "עושק הקשישים". היקף הנזק הנטען עומד על מאות מיליוני שקלים.
ההחלטה התקבלה פה אחד והפכה פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי, שדחה את הבקשה לאישור התביעה. לפי הנטען, חברות שיווק שונות פנו לבני 65 ומעלה, הציעו להם "מתנות" או גבו דמי משלוח נמוכים, ולאחר מכן חייבו את כרטיסי האשראי שלהם בסכומים משמעותיים ללא ידיעתם או הסכמתם.
בפסק הדין קבעו השופטים כי חברות האשראי אינן משמשות רק כגורם טכני להעברת כספים, אלא מחויבות בחובת נאמנות וזהירות כלפי לקוחותיהן. השופטים עופר גרוסקופף ודפנה ברק-ארז ציינו כי החברות נחשפו לריבוי תלונות נגד בתי עסק מסוימים, אך לא נקטו צעדים מספקים להתרעת הלקוחות או לעצירת החיובים בזמן אמת.
אחת התובעות המרכזיות בתיק טענה כי חויבה בכ-63 אלף שקלים עבור מוצרים שלא ביקשה בפועל. השופטת ברק-ארז הדגישה כי פעולות התרעה פשוטות, שעלותן נמוכה יחסית – כדוגמת שליחת הודעת SMS על עסקה חריגה – עשויות היו למנוע פגיעה כלכלית משמעותית באוכלוסייה מבוגרת ופגיעה בחסכונות חיים.
בהתאם להנחיות העליון, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, שם ימונה מומחה שיבחן אילו נתונים היו בידי החברות בזמן אמת, והאם עמדו לרשותן כלים טכנולוגיים שיכלו לשמש להתרעה מוקדמת. בשלב הראשון תיבדק פעילותן של חמש חברות שיווק ספציפיות, ורק אם תימצא התרשלות – תורחב הבדיקה לגורמים נוספים.
בנוסף, נפסק כי החברות יישאו בשכר טרחה והוצאות בסך 75 אלף שקלים בגין ההליך עד כה.
"וכן בדיני ממונות, אין מרחמין על הדל–שלא תאמר עני הוא זה, ובעל דינו עשיר, הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד: על זה הזהירה תורה "ודל, לא תהדר בריבו", ונאמר "לא תישא פני דל".
(ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק עשרים הלכה ד').
פרשת משפטים