בזמן שהכותרות מתמקדות בלחימה מול איראן וחיזבאללה, מתחת לרדאר מתנהל מאבק אסטרטגי אחר – על דמותו הכלכלית והתחבורתית של המזרח התיכון ביום שאחרי. במרכזו: פרויקט תשתיות ענק של ירדן ואיחוד האמירויות, שמבקש לשנות את מפת הסחר האזורית.
השבוע חתמו שתי המדינות על הסכם להקמת רשת רכבות חדשה באורך כ-360 ק"מ בשטח ירדן, בהשקעה של כ-2.3 מיליארד דולר. הפרויקט, המכונה “מסילת עקבה”, נועד לחבר בין אזורי כרייה מרכזיים לנמל עקבה – אך משמעותו רחבה בהרבה: יצירת חוליה מרכזית במסדרון סחר חדש בין אסיה לאירופה.
המהלך משתלב ביוזמת IMEC – פרויקט שאפתני שיחבר בין הודו, מדינות המפרץ, ירדן וישראל, ויקצר משמעותית את זמני ההובלה תוך עקיפת נתיבי שיט רגישים כמו מצרי הורמוז וסואץ. עבור ישראל וארה״ב, מדובר במהלך אסטרטגי שמחזק ציר אזורי חדש וממתן את התלות בצירים מסורתיים הנשלטים בידי יריבים.
במקביל, האמירויות מרחיבות את אחיזתן בירדן גם בתחומי הנמלים, התיירות והתשתיות, כחלק מאסטרטגיה רחבה לביסוס השפעה כלכלית ואזורית.
אלא שמנגד מתגבש מהלך נגדי בהובלת טורקיה, שמקדמת חידוש של מסילת הרכבת החג'אזית ההיסטורית – פרויקט שאמור ליצור רצף תחבורתי מטורקיה דרך סוריה וירדן ועד חצי האי ערב. אנקרה מבקשת למצב את עצמה מחדש כגשר המרכזי בין אסיה לאירופה ולמנוע עקיפה אסטרטגית שלה.
כך, בעוד תשומת הלב מופנית לזירות הלחימה, מתחת לפני השטח מתעצבת מציאות חדשה: מאבק תשתיתי וכלכלי בין צירים אזוריים, שיקבע מי ישלוט בנתיבי הסחר – ואולי גם במאזן הכוחות של המזרח התיכון כולו.
