"לאחר פתיחת המבצע, היינו במוכנות לתגובה של הגא"פ (הג'יהאד האסלאמי פלסטיני), בהמתנה", מספר סרן ע', מפעיל כטמ"ם וסגן מפקד טייסת, שהיה מפקד המשימה באותה התקיפה. "היה מודיעין על חולייה שרוצה לבצע פיגוע של נ"ט, והכל נהיה מהיר מאוד. היו שם שני כלים אחרים באוויר ואנחנו חברנו לאירוע ככלי שלישי, ולקחנו את החולייה למעקב יחסית ממושך. אחרי שראו שהיא באמת הולכת למקום ממנו היא רוצה לשגר, בזריזות נתנו לנו אישור לתקיפה ותקפנו אותה עוד לפני שהיא הספיקה להגיע למשגר".
הצוות שהיה בקרון ההפעלה הוקפץ לתקיפה תוך כדי משימה אחרת. "זאת סיטואציה מורכבת, האווירה משתנה ברגע", מתאר רס"ן (במיל') ט', מפעיל כטמ"ם שהיה בקרון. "הדריכות שלנו בקרון עולה מדרגה וכך גם והחדות שלנו".
צילום: דובר צה"ל
"עבדנו שם כמה כלים במקביל, שתפקידם היה לסרוק ולוודא שאין שם בלתי מעורבים ולאמת את המודיעין בזמן אמת", הוא ממשיך. "לא מסתכלים בחטף, בודקים כל דבר בקפידה ומוודאים שזה עומד בהגדרות. זה לא נעשה מהרגע להרגע, הכל נעשה עם הרבה מאוד שיקול דעת וחשיבה עד שמקבלים באמת את האישור הסופי".
"כל מה שעומד לנגד עיני ביום כזה זה איך אני מונע הרוג או פצוע בצד שלנו", מסביר רס"ן (במיל') ט'. "זה יכול להיות הפרש של חמש דקות וזה היה נגמר אחרת לגמרי. אז ברגע שיש לך את האדרנלין הזה, שאתה מבין כמה חשובה המשימה שלך בקצה ואיזו השפעה היא יכולה לעשות ומה היא יכולה למנוע, שזה הכי חשוב, הכל מתגמד ליד זה. ובסוף התחושה הטובה היא שבאמת הצלחנו לסכל ולמנוע אסון".
השעון מתקתק
"אני חושב שהימים הראשונים של התחלה של סבבים כאלו, זה האתגר הכי גדול", מספר סרן ע'. "אחרי שעוברים כמה ימים הדברים נהיים קצת יותר פשוטים כי מבינים לאן זה הולך והמדיניות היא ברורה. אבל ביממה הראשונה הכל אפור, אתה בין הפטיש לסדן וצריך להחליט איך נכון לפעול. יש כמובן מורכבות כללית, כי זאת תקיפה שהיא נחשבת לא קלה לביצוע".
"האתגר הכי גדול בעיניי הוא לשמור, למרות הכל, על מקצועיות ועל הקוד האתי שאנחנו פועלים לפיו ולראות שאנחנו לא פוגעים בבלתי מעורבים", מדגיש רס"ן (במיל') ט'. "גם בצד השני יש אנשים שהם אנשים טובים ורק רוצים לחיות את החיים שלהם, אבל יש גם אנשים שלא אכפת להם מהאזרחים שחיים בסביבה שלהם ומבחינתם חיי אדם זה פחות חשוב מלהשיג את המטרה. אז צריך לשמור על הגבול הזה בין הרצון לדיוק ולא לעשות טעות שיכולה להוביל להסלמה, לבין לבצע את המשימה שלנו ולמנוע את השיגור הזה. הרי ברגעים כאלו, השעון מתקתק".
מסיור לסיכול בדקות ספורות
"אלו היו ארבע השעות הכי מהירות שהיו לי בחיים, כאילו נכנסתי לקרון ויצאתי אחרי חמש דקות", מתאר סרן ע'. "אתה ממש מרגיש את שדה הקרב באופן מלא, אתה לא זוכר שאתה נמצא בקרון. אין ספק שצריך להסדיר נשימה רגע אחרי שאני יוצא, אבל יש חשיבות גם לטייסת וזה שכולם נמצאים במקום אחד ומדברים באותה שפה. זאת המציאות שלנו אנחנו יודעים לתמוך אחד את השני איפה שצריך".
אירוע תקיפה כזה לא קורה כל יום, הוא אף נדיר. כמות הכלים באוויר, מהפך המשימה בדקות ספורות, ודחיפות הצורך בסיכול החולייה הפכו את המשימה למורכבת פי כמה וכמה מכל משימה רגילה. "הסיפוק הענק שיש לי מהאירוע הזה בסופו של דבר זה לדעת שבקצה האוטובוס הזה שעבר עכשיו בעוטף עזה או הטרקטור שעבד שם בשדה או הרכבת הזאת שעוברת ליד שדרות, לא חטפו את הטיל הזה ושהאנשים שם ממשיכים את שגרת היום שלהם כרגיל", מסכם רס"ן (במיל') ט'. " זה הסיפוק האמיתי שאיתו אני הולך לישון בשקט".
זה לא אמור להיות מידע מסווג..