היסטוריה: מאחורי הרגעים בהם לראשונה – כל מערך ההגנה האווירית יירט • צפו

צילום: דובר צה"ל

כשמעל 3,000 טילים שוגרו לעבר ישראל כבר בארבע השעות הראשונות של המלחמה – מערכות ההגנה של חה"א יירטו במלוא העוצמה וללא הפסקה. מאז הן עשו היסטוריה, ובפעם הראשונה פעלו ארבעתן באותה מערכה. לכל אחת מהן ייעוד, יכולת ותכלית שונה וייחודית לה.

מערכת 'יהלום' (פטריוט)

"כשכיפת ברזל וקלע דוד התחילו ליירט את אותם כלי טיס עוינים אנחנו חנכנו אותם", משתפת סג"ם א', מפקדת פלגה בגדוד 138, של 'יהלום'. מערכת 'יהלום' אמונה על יירוט מטוסים וכלי טיס לא מאוישים – וזו המערכת הוותיקה ביותר תחום.

כשפרצה המלחמה, סג"ם א' הייתה בכלל בהשלמה החיילית בדרכה להפוך לקצינה. "סיפרו לנו שמערכת יהלום יירטה, וכולנו צרחנו מהתרגשות", היא משתפת בחיוך, "בדרך כלל האיום האווירי הוא רקטות, ויירוט שלנו הוא דבר לא נפוץ. באותה נקודה עוד לא הבנו שזו רק יריית הפתיחה".

כחודש לאחר מכן, כשהיא רק ימים בודדים בתפקידה הנוכחי, ישבה סג"ם א' במשמרת רגילה למדי, כשלפתע התריעו בקשר על אירוע מתפרץ בסוללה אחרת, "שאלו אותי: 'אם קורה משהו את יודעת מה עושים?'", היא נזכרת, "עניתי לו שכמובן, עבור זה הוכשרתי", ובאופן מקרי, את אותה שאלה תיאורטית קטעה התראת אמת – והמשימה עברה לידי הסוללה של סג"ם א'.

"פתאום נחתה עליי ההבנה שאנחנו באירוע אמת", היא משתפת, "עשינו את כל ההכנות וקיבלנו אישור אש". לוחמי הסוללה פתחו את הנצרות, ואז נותר הרגע הגורלי – הלחיצה על הכפתור.

הקצין שהיה איתה ליווה אותה עד היירוט עצמו, "פתאום הכול סביבנו רעד. הרעש היה חזק. התחלנו לקפוץ מהתרגשות", היא מספרת, "כשיצאתי מהמשמרת ופתחתי את הטלפון ראיתי את מבול הפושים מאתרי החדשות – הבנתי כמה גדול היה מה שעשינו".

מערכת 'חץ'

"תמיד אמרו לנו שביום שיהיה יירוט חץ, המשמעות היא שמדינת ישראל במלחמה", מסבירה סמ"ר ע', מיירטת 'חץ' בגדוד 136. אך היא לא ידעה שהיום הזה יגיע במשמרת שלה.

"הייתי בכוננות הקפצה לפני המשמרת שלי", היא נזכרת, דקה לפני תחילת המשמרת החלו אזעקות והתרעות על יירוטים לשטח ישראל.

תוך זמן קצר מאוד הם הבינו שלא מדובר בעוד רקטה – אלא במטרה עם חומר נפץ. "אני זוכרת שהתחלתי לרוץ, הבנתי שקורה משהו חשוב ושצריך להגיב במהירות", מספרת סמ"ר ע'.

המטרה של מערכת 'חץ' היא ליירט טילים בליסטיים ולשמור על התמונה האווירית מפני איומים שכאלו.

"אנחנו מפעילים את 2 סוגי המערכות – 'חץ 2' ו'חץ 3', כשההבדל המהותי ביניהן הוא הטווח אליו מגיעה כל אחת מהן", היא מסבירה, "אנחנו מאוד מאומנים, אבל זה עדיין מלחיץ – ליירט זו המון אחריות".

"ברגע שלחצנו על הכפתור התחלתי לבכות מאושר והתרגשות", נזכרת סמ"ר ע', "עמדנו במבחן האמיתי וזה מרגש מאוד".

מערכת 'כיפת ברזל'

על כיפת ברזל כנראה אין ישראלי שלא שמע. המערכת שתפקידה להגן על שמי המדינה מפני רקטות קצרות טווח, כטב"מים ופצצות מרגמה נמצאת בכותרות בכל פעם שישנה התחממות בגזרות השונות.

טבעי לחשוב שהיירוטים הללו נעשים באופן אוטומטי, אך למעשה המערכת לא כל יכולה: "בכל רגע נתון יושב לפחות מיירט אחד במשמרת מביט בריכוז במפה, מוכן לרגע בו יהיו טילים", מספר סמ"ר י', מיירט כיפת ברזל בגדוד 137.

ברגע שהם מזהים על המסך סימן של רקטה, לוחמי ההגנה האווירית בודקים במהירות את כל הפרטים – מהירות, גובה, מאיפה יצא השיגור ועוד. "אנחנו מוודאים שיש לנו את הכול ושאין משהו שאנחנו מפספסים – ורק אז מיירטים".

"במלחמה יש המון יירוטים, אך מכיוון שהעבודה שלנו היא דרך קרון ומול מסך – קשה להבין כמה משמעותית היא", הוא מודה, "לקחתי פעם חלק באירוע שהיו בו 10 מטרות במקביל – והצלחנו ליירט את כולן. בסוף המשמרת גיליתי שאחת מהרקטות הייתה מכוונת לאזור היישוב שבו אני גר. אז באמת נפל לי האסימון והוצפתי בגאווה".

"לעין זרה השיגור נראה כמו סתם פיקסל על מסך, אבל אנחנו רואים ומבינים על כמה אנשים אנחנו מגנים כשאנחנו מיירטים אותו. זה ממלא אותנו באדרנלין".

מערכת 'קלע דוד'

"בתפקיד שלנו יש המון החלטות קשות", מספר סמ"ר י', מיירט 'קלע דוד' בגדוד 66, "היו מקרים שהייתי צריך להגיב תוך 5 שניות או שפצצה נופלת על בית. זו אחריות ענקית. אבל כשאני בעבודה אני מנותק רגשית, אני מרוכז במשימה ב-100 אחוז".

קלע דוד, היא מערכת הגנה מפני טילים מדויקים בטווח קצר-בינוני, מטרות אוויריות וכטב"מים: "מכיוון שאנחנו מתעסקים בטילים מדויקים, התפקיד שלי הוא לבחור בפינצטה את המטרות שיש להן את הסיכוי ליצור הכי הרבה הרס מכל הכמות האדירה של המטרות", מספר סמ"ר י', "יש מדיניות שלפיה אנחנו יודעים איזו מטרה היא רלוונטית".

"קשה באמת להבין את מה אנחנו עושים", משתף סמ"ר י', "פעם אחת אחרי מטח טילים גדול לעבר עיר במרכז, בו הצלחתי ליירט את כל המטרות שלי – פתחתי את הטלפון שלי כשסיימתי לעבוד, וראיתי שאחד מהחברים שלי כתב בקבוצה של החברים שהיו המון יירוטים מעל הבית שלו. אסור לי להגיד לו שזה אני, אבל בלב הרגשתי את המשמעות והחשיבות של מה שאנחנו עושים".