ההרס ביישוב. צילום: דוד כהן
מטרים ספורים מפרידים בין כפר הטרור מארון א-ראס ליישוב הצפוני ביותר של מועצה מקומית מרום גליל, אביבים.
שמו של היישוב צמוד הגדר אמור לבטא את התחדשות היישוב היהודי בגליל העליון. במהלך חודשי המלחמה הארוכים היה היישוב נתון למטחים בלתי פוסקים מצד מחבלי חיזבאללה.
בתי היישוב ספגו פעם אחר פעם בדומיה פגיעות של טילי נ"ט וירי תלול מסלול.
ההרס היה רב אולם לא היה בנמצא מי שיתעד אותו וינציח את זעקת הבתים, אנקת השבילים ונחילי הדמעות האדומות כדם שהוזילו חביות היין ששכבו מיותמות ביקב הנטוש.
עם כניסתה של הפסקת האש לתוקף הגיע הצלם המוכשר דוד כהן חמוש במיקרופון בדמות מצלמה.
מבעד לעדשה הצליח ברוב חכמתו להעניק לחורבן מילים, לנסוך בהרס קול בכי.
דמעות היין הפכו בתחילת החודש לנהר אדום מתלקח, היקב ספג פגיעה ישירה, עמל של שנים אצור בחביות עץ אלון נשפך על הארץ. קשה שלא להיזכר בתחזיות הקודרות ערב המלחמה בצפון, דובר אז על אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים. דם יהודי היה חלילה עלול להישפך על אדמת ארץ ישראל. והנה ה' ברחמיו שפך חמתו על אבנים בדמות בתים ועל עצים בדמות חביות יין.
חורבות היקב שנפגע בתחילת החודש. צילום: דוד כהן
אולם כאן ביישוב ברור לכולם שעוד ילכו ילדים ברחובות, עוד ייבנו ההריסות החרבות.
לא לחינם נקרא אביבים בלשון רבים, יחדש נעורים וירחיב גבולו בתושבים.
זו העת להודות לבורא עולם שהציל עמו מיד צר, פדה נפשנו מידי אכזר.
לפני שנה וקצת היישוב היהודי בארץ היה בסכנת כליה חמורה וכיום ב"ה נמשך קול התורה ברמה ללא מורא.



















