תחקיר הטבח במסיבת הנובה בשביעי לאוקטובר נחשף רשמית בשעה זו. ראש צוות התחקיר: תא״ל במיל׳ עידו מזרחי. על פי הנתונים שנחשפו, 378 ישראלים נרצחו בנובה – 344 מהם אזרחים, ו-34 אנשי כוחות הביטחון (חלקם היו חלק ממבלי המסיבה וחלקם נפלו במסגרת קרב) 44 ישראלים ממבלי הנובה נחטפו לעזה (לא כולם נחטפו ממתחם הנובה עצמו) – 27 מהם שבו ארצה (14 בחיים ו-13 שחולצו גופותיהם), 17 עדיין בשבי (11 בחיים, 6 חללים). כלומר בסה״כ כולל החטופים שנרצחו בשבי – בהנובה יש 397 נרצחים.
במרחב מסיבת הנובה נרצחו 171 ישראלים, ו-16 נחטפו. כל יתר נרצחי וחטופי הנובה – 207 נרצחים ו-28 חטופים – נרצחו או נחטפו בדרכים, בכבישי העוטף, ביישובים או במוקדי לחימה אחרים. מפת נפגעי הנובה משתרעת על פני 52 ק״מ בעוטף עזה – מאזור צומת שער הנגב ועד ניר יצחק.
בתחקיר נחשף כי לא קוימה הערכת מצב ראויה לקראת האירוע באוגדת עזה, ולא הוצב אף כוח צבאי במתחם האירוע או סמוך אליו. בנוסף התברר כי מחבלי החמאס כלל לא ידעו על קיומו של האירוע מלכתחילה.
ממצאי התחקיר ועיקריו:
1. צוות האבטחה של מסיבת הנובה כלל 31 שוטרים חמושים, ועוד 75 מאבטחים שלא היו חמושים. כלומר: פחות מ-30% מצוות האבטחה של המסיבה היה חמוש, וגם מי שהיה חמוש – באקדחים בלבד, שלא יעילים במיוחד במתקפת מחבלים. לוחמי צה״ל לא היו באבטחת המסיבה כלל.
2. לאחר שמארגני המסיבה הגישו בקשת רישוי למשטרה, תחנת משטרת אופקים קיימה פעמיים דיוני אישור תכניות. בשתי הפעמים – נציגי צה״ל לא נכחו, בניגוד למקובל, כי ״לא יכלו להגיע״.
3. מפקד החטיבה הצפונית, אל״מ חיים כהן, סירב בתחילה לאשר את המסיבה בשבת, ורצה לאשר רק מסיבה שהתקיימה יום קודם לכן, בשישי. הסיבה, לדבריו – מאחר שבסופ״ש ובחג היקף הסד״כ בגזרה מרודד, ובשל העומס המבצעי באותם ימים בעקבות הפגנות הגדר. בשלב זה מתחילה לפעול על המח״ט מערכת לחצים מצד גורמים בכירים יותר – באוגדה ובפיקוד, עד שבסופו של דבר מאלצים אותו לאשר את המסיבה. בתחקיר הצה״לי, הלחצים המדוברים מוצגים באופן לגיטימי כ״שיח בין מדרגי״ שמתנהל באופן סטנדרטי וסביר. התחקיר מסיר את האחריות מרמ״ט פיקוד הדרום, תא״ל מנור ינאי, ומקצין האג״ם של הפיקוד, אל״מ אפרים אבני, על אף ששניהם בהחלט היו מעורבים בהחלטה לאשר בסופו של דבר את קיום המסיבה.
4. התחקיר מותח ביקורת קשה על מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, שלא קיים הליך היערכות צבאי סדור וראוי לקראת קיום המסיבה, לאחר שכבר ביום רביעי הוחלט לאשרה (ההחלטה, אגב, הועברה בווטסאפ ללא חתימת ידו של המח״ט אלא באישור בעל פה). לא התקיימה הערכת מצב מסודרת בחטיבה לקראת המסיבה, לא התבצע שום שינוי בהיקף הסד״כ בגזרה בעקבות קיום המסיבה, עובדת קיום המסיבה לא הועברה לכוחות הגזרתיים בשטח, לא הוצב נציג מטעם צה״ל בחפ״ק המשטרתי במתחם המסיבה ולא הוצב אף כוח צבאי במתחם המסיבה או בסמוך אליו. נמצאו תקלות חמורות בתיאום בין צה״ל למשטרת ישראל באירוע.
5. במהלך ליל 6-7 באוקטובר, בהערכות המצב המוקדמות בשל הסימנים המודיעיניים שהגיעו – דבר קיום מסיבת הנובה לא עלה. לא בוצע שינוי בהיערכות הכוחות סביב המסיבה, והנושא לא עלה לדיון.
6. מיד עם תחילת מתקפת חמאס – בשעה 6:35, מפקד כוח המשטרה במסיבה, סגן ניצב ניבי אוחנה, מחליט על פיזור המסיבה באופן מיידי. התחקיר מציין החלטה זו כהחלטה שהצילה את חייהם של אלפים מהמבלים, שהצליחו במהלך השעות הראשונות להתפנות ממתחם המסיבה, חלקם התפנו דרך הצירים הראשיים – 232 – ובדרך נרצחו או נחטפו, וחלקם דרך צירים עוקפים שהצליחו להינצל. רובם המוחלט של מבלי מסיבת הנובה – כ-3,000 איש – ניצלו ונמלטו בשלב מוקדם.
7. התחקיר קובע כי חמאס לא ידע מראש על מסיבת הנובה ולא שלח כוח מחבלים ייעודי כדי לתקוף את מבלי המסיבה. המחבלים הראשונים שהגיעו לאזור – הם מחבלים שהיו מיועדים בתכניות שלהם להגיע בכלל לעיר נתיבות. אבל הם התבלבלו בדרך, המשיכו בכביש 232, והגיעו באופן מקרי בשעה 8:12 בסמוך למתחם המסיבה. המחבלים, כוח של כמאה מחבלים על 14 טנדרים ו-2 אופנועים מצוידים באמל״ח רב, ראו את המחסום המשטרתי שנפתח במקום ופינה אנשים דרך ציר מילוט – והחלו לתקוף אותו.
8. בשלב זה, החל מהשעה 8:13, מתחילים חילופי אש בין המחבלים לבין כוחות המשטרה והאבטחה החמושים שהיו במקום. המחבלים שיגרו טילי RPG, ופתחו באש כבדה. בשלב זה, רוב מבלי המסיבה כבר הספיקו להימלט בנסיעה מהמקום או רגלית, אבל עדיין לא כולם התפנו מהמקום, ולכן החלה בשלב זה בריחה המונית של מבלים לכל עבר – חלקם מזרחה אל צירי הפינוי, שם רבים הצליחו להציל את עצמם אך המחבלים הגיעו גם לשם ורצחו רבים. חלק מהנמלטים נמלטו על כביש 232, ומשם גם המחבלים הצליחו לחטוף בשעה 8:43 שבעה אנשים, בהם כאלה שעדיין בשבי – מקסים הרקין, אביתר דוד, גיא גלבוע דלל, בר קופרשטיין ואלקנה בוחבוט. והיו גם מבלים רבים שנמלטו בחזרה אל מתחם המסיבה – לתוך היער, כי סברו ששם בטוח יותר.
9. בשעה 9:19 פושטים המחבלים על מתחם המסיבה עצמו. שם, היו מאות ממשתתפי המסיבה שנמלטו למקום וניסו להסתתר במקומות שונים – בין הרכבים, בשירותים הצהובים, במכולות האשפה, במתחמי הברים, בבמה המרכזית ובמתחם הקמפינג. בשלב הזה, אחרי כשעה של קרב, כבר לא נותרו חמושים במקום כי כולם נהרגו או נפצעו בקרבות – ואף כוח צבאי עדיין לא הגיע. המחבלים נכנסו למתחם המסיבה ללא קרב, והחלו בטבח אכזרי והמוני ובהוצאה להורג של כל מי שהצליחו לתפוס. במשך 40-50 דקות הם סרקו את כל המתחם וירו לכל עבר, ורצחו שם יותר כ-120 איש ואישה. מסיבה שאינה ברורה, המחבלים החליטו להשאיר את הגופות במתחם – ולא חטפו אף אחד באותו שלב, אבל מהתחקיר אפשר להבין כי אם המחבלים היו בוחרים לבצע גם שם חטיפות – היו מצליחים לחטוף עוד עשרות רבות, חיים או מתים, אם רק היו בוחרים בכך.
10. בשעה 9:51 המחבלים מסיימים את הטבח ההמוני במתחם המסיבה. חלקם חוזרים לרצועת עזה, וחלקם מקבלים פקודת המשך לנסוע לבארי ולהצטרף ללחימה שם. בשעה 10:27 מגיע המון עזתי למתחם המסיבה ומבצע את זממו. רק בשעה 11:30, הרבה אחרי שהטבח ההמוני במתחם הסתיים והמחבלים עזבו ברובם, למעט בודדים שנשארו במקום, הגיע כוח צבאי ראשון בפיקוד מג״ד שקד למתחם. הכוח חיסל מספר מחבלים בדרכו, סרק את המתחם כולו ואיתר את הגופות הרבות של הנרצחים. בשעה 13:00 הושלמו הסריקות והושגה שליטה מבצעית על המתחם. עד 5:00 לפנות בוקר למחרת, כלל החללים יפונו מהמקום.
הדמיה של אזור הטבח:
תוצאות כל התחקירים: הכל לא מובן בשכל אנושי. רואים את יד ה' בכל צעד. הפעם היתה זו מידת הדין, מעכשיו בעז"ה רק מידת רחמים!!!!