כלל ישראל מצוי בימים אלו באבל כבד עם הסתלקותו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל, על אבידת גדול ומאור הדור. לצד כלל ישראל, נמצאים גם תלמידי מרן שר התורה זצוק"ל ובני המשפחה, שאיבדו את רבם המובהק ואת ראש משפחתם.
הגאון רבי גדליה הוניגסברג, רב בית המדרש 'שונה הלכות', נכדו חביבו של מרן הגר"ח זצוק"ל, איבד גם את סבו, גם את מורו ורבו וגם גדול הדור. תחת תחושת אבל קשה יצא השבוע הגר"ג הוניגסברג למסע הספדים וחיזוק ברחבי הארץ, בכינוסים רבים שהתארגנו לזכרו של מרן זצוק"ל.
בתום עצרת זיכרון אחד ובדרכו למשא נוסף, זכינו לשוחח איתו לשיחה מיוחדת ומרוממת, על רגעי ההוד במחיצת הסבא הגדול, "התפעלנו כל יום מחדש לראות בן אדם מתפקד ופועל לפי פקודות מלמעלה, לא היה שום פעולה שהוא עשה, הכל היה פעולות של קודש, זה היה מרנין את הלב לראות".
הרב הוניגסברג מספר על סדר יומו של מרן, עוד לפני שעלה על יצועו ומיד כשקם. "היה 'טקס' של קריאת שמע, כל דבר שם בבית היה נראה כמו טקס, טקס של להכין את המים, ואחרי זה לכסות את זה שלא יהיה מגולה וגם אחרי שנטל אמר שזה צריך להיות מכוסה גם מתחת למיטה, כל דבר היה טקס. כששאלתי אותו למה זה צריך להיות מכוסה, הוא אמר לי שאבא אמר שבגלל שיש בזה רוח רעה אי אפשר ללמוד ליד זה דברים שבקדושה, אני חושב דברי תורה במיטה ואומר פסוקים במיטה".
"אחרי זה היה קם לעשות תיקון חצות ומתחיל את הלימודים שלו כבר באמצע הלילה. היה טקס שלם מתי אומרים את ברכות התורה, ואז היה לומד שעה וחצי-שעתיים ואז היה הולך לנוח קצת שיהיה לו כח להתפלל יותר במתינות, ואז היה הולך לותיקין. הוא כבר היה יורד למטה עשרים דקות קודם והיה לו בלדרמן ספר תהילים מקולף, ואומר עם כל הציבור כל בוקר עשרה פרקי תהילים, הוא כבר ירד עם טלית ותפילין".
"פשוט היה שולחן ערוך מהלך", מתרפק הנכד על הזיכרונות וחוזר לשנים עברו, בחיי הרבנית ע"ה. "הוא היה עומד לומר עם הרבנית ברכות השחר והיה עונה אמן על הברכות שלה והיא על שלו, זה עוד היה בתקופה שהוא היה מקבל קהל מיד אחרי שחרית או מיד אחרי ארוחת בוקר ואני עוד זוכר את התקופה שהיה מקבל קהל במקום שלו עוד".
הוא ממשיך לתאר את סדר היום: "חוזר הביתה ואוכל פת שחרית, היה תקופה שהיה לומד עם הבן שלו ר' יצחק שאול קצת מיד אחרי שחרית ואז היה הולך לנוח, בכל אופן הוא שבר את הלילה. בשמונה וחצי, בימים שעוד היה עליית גג, היה עולה ונועל עם מפתח ועד מנחה אין יוצא ואין בא, כולם ידעו שהרב סגור למעלה ואין מה לעשות, הכל נדחה ולא היה מצב בעולם להיכנס. אז היה לומד וכותב את הספרים שלו והלימודים שלו, ההספק הקבוע הידוע זה היה בלילה. כשנחלש ההספק הקבוע היה גולש גם למשך היום".
בתום ההסתגרות, "היה מנחה ואחרי צהריים היה קבלת קהל. אחרי מנחה והוא לא היה מסכים לאכול עד שהרבנית הייתה באה ולפעמים זה היה הרבה זמן כי נשים היו מעכבות אותה למטה גם כדי לכבד אותה וגם אמר לי פעם כי אם לא, היא לא תאכל אף פעם".
"אז היו אוכלים. כל פעם אחרי האוכל היה שואל אותה מה מברכים ברכה אחרונה. הוא פשוט לא יודע מה אכל, נכנס לו לראש רק תורה ותורה וממילא הוא כבר לא זכר מה הוא אכל, אז הרבנית היתה אומרת לו מה הוא אכל".
"בערך בשלוש וחצי היה לומד בשעה הראשונה ולפעמים גם השניה עם בניו וחתניו, כל אחד סדר לימוד משלו. עם חמי רב שרגא למשל היה לומד איתו את כל הש"ס, גמרא רש"י ותוספות והרמב"ן ובעל המאור וכל הראשונים, אחרי שחמי נהיה מג"ש בישיבה זה הפסיק. היה לו את הסדרי לימוד שלו כתיבת הספרים ומכתבים ותשובות ואם היה מגיע מעריב אז היה נמשך עם זה לתוך הלילה".
וכך זה נמשך יום אחרי יום, בדיוק כפי שהרב הוניגסברג מתאר, מעט מאוד שינה, הרבה מאוד תורה, תפילה וגמילות חסדים – כל יום, כל בוקר, צהריים, ערב ולילה. עד לימיו האחרונים ממש, אפילו בשושן פורים עוד הספיק לשמוע קריאת מגילה כמנהגו, עד שליבו נדם – והפסיק 94 שנות תורה.
המופת והשידוך
כשמבקשים מהרב הוניגסברג לדבר על המופתים שראה, זה יכול להימשך גם שעות. אבל בכל זאת, בתמצית הוא מספר כמה סיפורים שתפסו את תשומת ליבו יותר מהרגיל. "הוא פעם אמר שהוא מרגיש שהקב"ה פשוט מכניס לו מילים לתוך הפה שהוא אפילו לא יודע למה. אחד הסיפורים החזקים שאני לא יכול לשכוח זה עם ר' ישעיה אפשטיין, שהיו באים אליו כסדר אנשים שנשותיהם מעוברות שהרופאים אמרו שהם לא מקבלים אותם, היה אפילו פעם סיפור שאמרו שלעובר אין כליות ושום בית חולים בארץ לא רצה שיילדו שם, ואז הוא בא לרב והרב התבטא ואמר שלרופאים אין כליות. אמר לי הרב ישעיה אפשטיין, שאני זכיתי להביא את התינוק לברית ביום השמיני כשהוא בריא ושלם. כל רגע היינו חווים כאלו דברים".
בשונה אולי מהרושם שיש בקרב רבים, נכדו מספר כי העיסוקים השונים למען כלל ישראל שהטרידו את הרב, דווקא סייעו לו בלימוד התורה. "הוא כל כך סיגל לעצמו את ההרגל של כל כולו מונח בתורה ששום דבר לא הפריע לגמרא. לדוגמא היה אחד הספרים שהוא חיבר שזה נמשך מאד הרבה זמן כי יש מלא אנשים, שאלות, בריתות וסנדקאות. אבל מצד שני הוא אמר שבגלל שזה נמשך הרבה זמן, אני חושב על כל דבר יותר, הוא חשב על זה כל הזמן, התורה היתה מונחת במוחו שתוך כדי כל הדברים האלו הוא המשיך לחשוב בתורה ולא היה היסח הדעת מסדר של התורה גם כשקיבל אנשים".
לקראת סיום השיחה מספר הגר"ג הוניגסברג על האירוע המרגש בשנה בבית מרן זצוק"ל. הסיום הש"ס בערב פסח. "הסיום היה מרגש מאד והיה דבר שמאד תפס אותי כל פעם מחדש זה לראות את הרגש של הרב. הוא היה גומר כבר הכל בי"ג ניסן ועד הסיום היה כבר מתחיל ברכות והיה מספיק כבר עד דף י עם כל הראשונים. למשל בשנה האחרונה הוא כבר היה בן 93 והוא עושה את זה כבר מגיל 17, והיה עוד מלא לימודים לאורך כל השנים בלי קשר לכל הש"ס והירושלמי, ועוד היה לו ספרים מיוחדים לפסח משאר ימות השנה, כמו החזון איש, והיה עובר זרם חשמל בכל הבית כשהיה מתחיל מחדש בספרים של פסח, זה היה רגע מאד מרגש בשנה, זה מה שתפס אותי – ההתחלה".
רגע לפני שאנחנו נפרדים, צריך לזכור שהרב הוניגסברג היה נכד של מרן, מרן היה גם סבא שלו, לא רק גדול הדור. "הוא כל כך היה מתייחס לכל דבר והיה דואג וכל נכד שהגיע לגיל שידוכים היה דואג שיתארס, הוא גם עשה כמה שידוכים מחוץ למשפחה במשך השנים. יש גם נכדה שלו שנשואה לבן של הרב ישעיה אפשטיין, אז הוא עצמו היה השדכן. בלטה גם מידת הכרת הטוב שהייתה לו".
ת.נ.צ.ב.ה.
