הרב הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, מביע בריאיון ראשון אותו העניק לעיתון 'ישראל היום' מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, דאגה לגורל היהודים שנמצאים באזורי הלחימה, ומספר כי פעל מול השלטונות על מנת להגן עליהם ולשמור על המקומות הקדושים.
"זה נורא ואיום מה שקורה, סיוט, אי אפשר להבין איך המדינות הללו הגיעו למצב הזה. בכל יום אנחנו מנסים לדבר על זה ולמצוא דרך לשלום. מהיום הראשון ניסינו לנצל את הקשרים שלנו על מנת לשמור על היהודים באוקראינה ועל המקומות הקדושים".
הרב תיאר, "יש דאגה ענקית ברוסיה על המצב באוקראינה, בין היתר מכיוון שיש לא מעט משפחות שחצי מהן נמצא באוקראינה והחצי השני ברוסיה. ההורים, האחים והאחיות של שלוחים ברוסיה גרים באוקראינה, וזה קשר שאי אפשר לנתק. אני בקשר יום יומי עם אנשים שם – רבנים, מכרים וידידים. אנחנו מנסים לעזור להם בשעת המצוקה הזו – מורלית, כלכלית, רוחנית וגשמית".
השלטונות הרוסים, אומר הרב לאזאר, מבינים את המורכבות שבין הקהילות היהודיות בשתי המדינות, ומודעות לכך שלא מדובר בהבעת תמיכה פוליטית בצד כזה או אחר. "אנחנו מאוד ברורים בעניין הזה. כרבנים וכמנהיגי קהילה, שלוחים של הרבי, אמרנו שהנושא הפוליטי הוא לא העבודה שלנו. אנחנו לא מבינים בזה, ומדובר בבזבוז כוחות וזמן שצריכים להיות מושקעים בעזרה ליהודים".
הגר"ב לאזאר הוסיף, "אנו עוזרים לכל יהודי באשר הוא – ולא משנה איפה הוא נמצא. כולם מבינים את זה. אם היה לי בן באוקראינה לא הייתי עוזר לו כי יש בעיה בין שתי המדינות? אעשה הכל, וכך גם במצב הזה. הממשל מבין שאנחנו חייבים לעזור לאחים שלנו ועושים זאת מבלי להסתיר את זה".
העבודה שלנו היא להיות חכמים במצב הקיים ולנצל את כל הכוחות ואת כל האפשרויות שלנו כדי לעזור לעוד יהודי. לפעמים בטלפון אחד אפשר להציל משפחה, לספק עוד תרופות, להוציא יהודי בצרה באמצעות רכב. אנחנו עוסקים בזה יומם ולילה".
הרב לאזאר אומר כי פעילותם של שליחי חב"ד באוקראינה הינה הירואית, אך שהוא ורבנים נוספים בחב"ד הורו לחלקם לצאת, בשל הסיכון הרב. "בתפילה אנו אומרים 'ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו'. עבד נאמן תמיד שמח כי הוא יודע שהשליחות שלו היא החלק שהוא קיבל. אם השליחות שקיבל מהקב"ה היא לסייע להצלת נפשות הוא יעשה זאת בשמחה, וכך גם אם השליחות היא חס ושלום לעזוב את המקום. היו מקרים של שלוחים שאמרנו להם בבירור שהם צריכים לעזוב את המקום. זה היה מאוד קשה להם, כי הם בנו קהילה מאפס במשך שלושים שנה ויותר, ויום אחד אמרו להם לקחת תיק יד ולעזוב את מקום השליחות. אין ספק שהרבנים הפגינו גבורה משמעותית, אבל בערים מסוימות זה הגיע למצב שהם חייבים לעזוב".
בראיון לישראל היום הוסיף הרב לאזאר כי גם ברוסיה המצב קשה, בגלל הסנקציות. "המצב ברוסיה מאוד קשה. ברוך השם לקחנו על עצמנו לא לסגור שום מוסד ולא לעצור שום פעילות. בפסח נעשה סדרים ציבוריים לעשרות אלפי יהודים. עם זאת, האתגר לא פשוט, ואנחנו כבר מרגישים את זה. השנה תהיה כנראה השנה הראשונה שבה לא יהיו מספיק מצות לפסח. אנשים מגיעים ללא הפסקה לקנות מצות, לא ראינו דבר כזה. ברגע שיש מצבים של לחץ, אנשים מגיעים לקבל תמיכה בקהילה ולחפש משהו נצחי שהם יכולים להתקשר אליו. אנחנו מנסים להביא עוד מצות, אבל חברת התעופה הרוסית הפסיקה לטוס ולכן צריך למצוא דרכים חלופיות. נעשה את המקסימום כדי להביא מצות לכל אדם שירצה בכך".
"לא היה מצב קשה כל כך ברוסיה כמו שיש היום", אומר הרב לאזאר. "עברנו כאן הרבה אתגרים. היו מהפכות, תנאים כלכליים קשים, אבל לא היה משהו בסדר גודל הזה. זה לא נתפס. אני כל הזמן משכנע את עצמי שזה לא חלום, שזה אמיתי וקורה. לפני כמה חודשים חיתנתי את הבת שלי במוסקבה, באירוע עם יותר מאלף אנשים. אף אחד לא חלם שנגיע כזה, וגם בחלומות הכי קשים לא ציפינו למשהו דומה לזה".
עם זאת, שומר הרב לאזאר על אופטימיות גם בלב הקושי. "הרבי אמר לנו במקרים דומים מסר מאוד ברור – שאסור חס ושלום להתייאש. אנשים חושבים שביטחון זה לומר שהכל בסדר, אבל זה לא נכון. אנחנו מבינים מה המצב, ולא טומנים את הראש בחול. אנו מודעים לכך שהמצב קשה, אבל בטוחים בקב"ה שהכל יהפוך לטובה. כעת, כשיש שנאה בעולם, צריך להביא יותר אהבה לעולם, להוסיף אור, לא רק לומר שהכל נורא ואיום. הרבי מלמד אותנו שמעשה אחד, דיבור אחד, יכול להביא ישועה לעולם. אם אנחנו רוצים שהמצב יתהפך – זה תלוי בנו".
