תיקנו הגאונים שאחר שלוש הפטרות הפורענות שקודמות לתשעה באב, יקראו שבע הפטרות של נחמה 'שבע דנחמתא', והאבודרהם מבאר באופן מופלא את סדר ההפטרות וז"ל:
"ואומר במדרש על דרך צחות, כי תיקנו לומר בתחילת ההפטרות הנחמות 'נחמו נחמו עמי', כלומר, שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל 'ותאמר ציון עזבני ה", כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר 'עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם…', ויש מקומות שמפטירין במקום הפטרה זו 'עניה סוערה לא נוחמה', כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא, הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומים שלנו, על זה חוזר הקדוש ברוך הוא ואומר 'אנכי אנכי הוא מנחמכם', ואומר עוד 'רני עקרה לא ילדה', ואומר עוד 'קומי אורי כי בא אורך', על זה משיבה כנסת ישראל 'שוש אשיש בה", כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח, תגל נפשי באלוקי, כי הלבישני בגדי ישע…"
ובחידושי הריטב"א (סוף תענית)מובא: אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים. יום הכפורים שניתנו בו לוחות שניות וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים. ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב.
ובספר "דרשות על התורה" לרבנו יהושע אבן שועיב (תלמידו של הרשב"א נדפס בקושטא בשנת רפ"ג) כותב: כי האוכל ושותה בימי השמחה והמועדות הרי היא קדושה כתענית יום כיפורים והיא עבודת השם יתברך ונקרא קדוש. ולכן נהגו לעשות השבת הזה אחר ט' באב כיום טוב והיא מצוה גדולה שהוא יום נחמה. ואע"פ שאינו יום טוב ממש עשו אותו מקודש לכבוד השבת ביום ט"ו, ולפעמים הוא ט"ו ממש וכל השמח בו זוכה בנחמת בניין בית המקדש.
וכתב הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע בספרו קדושת לוי לשבת נחמו ז"ל: נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. (ישעיה מ', א') בעת שינחם השם יתברך במהרה בימינו אותנו יזכור לנו כל הצרות שעברו עלינו כדי שיהיה נחמה בכפליים. וזהו אלהיכם, מדת הדין.
או יבואר, נחמו נחמו כו'. כי מה שהשם יתברך מנחמינו בזה לבד יש לנו נחמה. דרך משל, אינו דומה שומע מפי השר דברים ניחומים ודברי אהבה אינו נחמה עד גמר קבלת טובה ממנו, מה שאין כן פי מלך רצונו כעב מלקוש ואמרי פיו הם מעשה טוב גמור, כי בשמוע דברי תנחומים מפיו ישעשעו נפשינו.
או יאמר, שהנחמה כפולה במה שכל הסיבות אף על פי שאינם נראים נוגעים אלינו הם בשבילנו זה אלהים אלהינו הוא ינהגנו כו', אלהים סיבות כל הסיבות. אלהינו, שכל הסיבות הסובבים הם בשבילנו כמאמר חכמינו ז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. וזהו "יאמר אלהיכם". עכ"ל.
כתב המגיד מקוז'ניץ זי"ע בספה"ק עבודת ישראל (פרשת דברים): וגם כי בתשעה באב אסור ללמוד תורה ועליו נאמר (תהלים קיט, קכו) הפרו תורתך, לכן תיכף אחריו קורין פרשת ואתחנן עם עשרת הדברות להתחיל התורה ולקבל עול מלכות שמים מחדש.
הרה"ק רבי צדוק הכהן מלולבלין זי"ע בספרו פרי צדיק (דברים אות י') כתב וז"ל: שבת זה כולל כל ז' הפטרות דנחמתא, שהם כנגד הז' מידות. ומטעם זה קורין לשבת זה "שבת נחמו", דשבת זה כולל כל הז' דנחמתות, ועיקר הנחמה בשבת וכמו שאמרנו מדכתיב "ביום הניח" וגו', כמו שנתבאר במאמר הקודם.
בספה"ק אמרי אמת (לובלין תרל"ו) כתב וז"ל: אנו קוראים ה'שבת נחמו' ולמראית עין אין שום השתנות משבתות שעברו לשבתות האלו, רק כי בעצם בזמנים האלו הוא הישועה בכל שנה ושנה, רק שהוא עוד בהעלם, כמו שקורץ בהפטרה זו "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם" שהנביא מעיד מפי השי"ת שהוא מנחם אותנו באותו זמן, ובכל שנה ושנה הישועה ממשמש ובא רק שהוא עוד בהעלם מאתנו עד שיתגלה.
ובספה"ק תפארת שלמה (פרשת ואתחנן) וז"ל: ומסיים הכתוב "ושבת עד ה' אלהיך", אותיות שבת. כי עד עתה היו ימי המצרים בצער גלות השכינה כמו שנאמר "בצר לך ומצאוך וגו' באחרית הימים". ושבת. כשמגיע שבת זו שבת נחמו בו הבטחת הגאולה "עד ה' אלהיך" אז נראה כי כל הדינים אשר עברו עלינו היו הרחמים וחסדים גוברים עליהם. ולפי ערך הצער שהי' אז כן נזכה לגודל החסדים והטובות. ושמעת בקולו וגו'. ע"כ.
