שִׁירָה חֲדָשָׁה • מוטי וייס בראיון חג: "אני מנגן את עצמי, מנגן את הלב"

מסע 'שיר חדש'; יוצאים לדרך

"דיסקוטק", זועק המחנך; "זה מה שהדור הצעיר צריך", עונים לעומתו אחרים.

במהלך השנים, בוצעו שינויים נרחבים בז'אנר המכונה בטעות 'מוזיקה חסידית'. יש הדורשים לשבח, ויש הדורשים לגנאי – אך עד כה לא נתקלנו בניסיון כנה לבדוק מה חושבים האנשים האחראים למהומה. מדוע הם נוהגים כן?

האמת? הופתענו.

במהלך הפרקים הקרובים של המסע המוזיקאלי המרתק שלנו, אומנם לא הצלחנו לגעת בכל הסגנונות הקיימים כיום בתחום במסגרת אותם 'שירים חסידיים' כביכול, אך השתדלנו למצות ככל הניתן את השינויים המרכזיים. שוחחנו עם האמנים עצמם, עם פרשנים שמעניקים לנו את נקודת המבט שלהם – וכמובן, עם המתנגדים לתופעה.

אך לפני כן הסתייגות קצרה וכמה מילים אישיות: מדובר רק בז'אנר המכונה בטעות מוזיקה חסידית. העובדה שחסיד יצר שיר, שלעולם לא ינגנו את השיר הזה בעת עריכת השולחן הטהור אצל האדמו"ר בצילו הוא מסתופף; אמן, כותב ומלחין שהתאחדו לביצוע שיר, ולאף אחד מהם אין קשר לתורת הבעש"ט; מילים שלפעמים נכתבו על ידי אנשים שלא בדיוק שייכים לקבוצת שומרי התורה ומצוות בינתיים עם לחן פופ – כל אלו ועוד, אינם קשורים בשום צורה לחסידות. אלו כמובן אינם הזמרים והיוצרים שראיינו לפרוייקט החגיגי הזה, אך התופעה בהחלט מעלה תהיה בנוגע לשימוש בשם "מוזיקה חסידית".

לא ניכנס לדון בשאלה מדוע זה מכונה מוזיקה חסידית, כמו שלא אביע עמדה אישית האם מדובר בתופעה חיובית או שלילית. בואו רק נסכים שמדובר בשירים הנשמעים בציבור החרדי, ולא רק בקרב השוליים אלא הם כבר חדרו עמוק לתוך המיינסטרים.

תופעה מרתקת שראוי לצאת למסע בעקבותיה, בניסיון להבין מה קורה, איך זה קרה ומה צפוי לנו הלאה. את המסקנה, לטוב או לרע, נשאיר לכם להחליט. אנחנו – רק מדווחים.

ימים אחרונים של שמיעת מוזיקה, לפני תקופת האבל בימי ספירת העומר, זוהי הזדמנות מצוינת עבורנו לעצור לרגע, להתבונן במוזיקה לה אנו מאזינים במהלך השנה, ולהבין את המניעים של היוצרים המוכשרים ששוחחו איתנו.

קריאה מהנה, וחג כשר ושמח!

הזמר והיוצר מוטי וייס בראיון: "לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה"

"מיליון שירים לא יספיקו להודות, ואפילו על קטנות שבקטנות"

את מוטי וייס, לא באמת צריכים להציג בפני הקוראים. האיש כבר הפך לתופעה, בזכות השירים המקוריים המלווים בקליפים מקוריים עוד יותר, הוא מכונת להיטים שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב מוזיקאלי המתנגן שוב ושוב, וזה אף פעם לא נמאס.

הוא פרץ לחיינו עם "יבנה המקדש", הגיע לשיא הנוכחי עם "קטנות שבקטנות" – אבל לדבריו, הוא עדיין לא התחיל. האמת היא, שהוא לא ממש חשב להתחיל, אבל כעת הכיוון שלו ברור בעיניו, אחרי ההצלחה האדירה לה זכה בסייעתא דשמיא.

בניגוד לאמנים פורצי דרך אחרים, מוטי וייס לא באמת פרץ אף גדר. הוא נשאר נטוע עמוק בתוך הז'אנר החסידי, תוך שהוא מצליח, בחן מיוחד, להצעיד את התחום כולו מספר צעדים קדימה.

בראיון מיוחד שהוא מעניק לפרוייקט החג של 'חדשות JDN', חוזר מוטי וייס לנקודת ההתחלה. לרגע בו החליט להלחין מחדש את "יבנה המקדש", מילים מתוך זמירות השבת שכבר הולחנו בשורה ארוכה של לחנים שהפכו לנכסי צאן ברזל, כל קבוצה חרדית עם הלחן המועדף עליה, ולא נראה היה כי עוד ניתן לחדש משהו במילים אלו.

אך מלבד הלחן, וייס גם הפתיע בקליפ חדשני, נכון לאותם ימים, לפני כמעט חצי עשור. קבוצה של בחורים היושבים בבר יין, ולוגמים להנאתם תוך שהם שרים ורוקדים "על כוס יין מלא כברכת ה'". הרעיון, מספר מוטי, היה בכלל להתפרסם באמצעות הקליפ.

קרדיטים: הפקה: מיכאל צי. בימוי ועריכה: אלחנן נוסבוים. תאורן: איתי אסקל. צילום: יוסף שלסט

"לקחתי השראה מקליפים מוזיקליים מושקעים שראיתי אצל זמרים חסידיים בארצות הברית, והחלטתי לייבא אותם ארצה. זה באמת הצליח, וברגע שהבנתי שיש לי את היכולות, החלטתי להתחיל לחפש את השליחות שלי בעולם המוזיקה".

"לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה, ולא ידעתי איך לקבל את זה. הרגשתי כמו אדם המבשל בסיר, אך הוא ממלא יותר מידי מים עד שהם עולים על גדותיהם ונשפכים החוצה, עד שהוא לומד את גודל הסיר ואת צורת הבישול הנדרשת. לקח לי זמן ללמוד ולהבין איך אני עושה את זה נכון".

אחרי ההצלחה האדירה של "יבנה המקדש", הוציא וייס את "עין טובה" ואת "ניגון אשיבה", אך הפריצה הגדולה הבאה שלו, משם התייצב על המסלול הממריא אל על, היה בשיר "חי חי חי". גם כאן, הוא מלווה בקליפ מרהיב וייחודי. מוטי וייס נסע עם רכבו ברחבי הארץ, התקין מצלמת וידאו בקדמת הרכב, ואחרי קבלת רשות מהטרמפיסטים שאסף לרכבו, צילם אותם שרים איתו.

מוטי וייס מספר לנו על התקופה בין "יבנה המקדש" ל"חי חי חי": "אחרי שלוש שנים של חיפוש עצמי, שוב מצאתי את עצמי מתחבר חזרה לשטח. הבנתי אז מה המקום האמיתי שאני רוצה להיות בו, השליחות והמהות שאני רוצה להביא דרך המוזיקה".

מאחורי הקלעים:

צילום ועריכה: מוטי וייס

"משם, התחלתי לייצר שירים שהם מלאים בתוכן, החל מ"מחשבות טובות", דרך "קטנות שבקטנות", "לכבוד שבת קודש" – ועד לשיר האחרון שיצא בערב פסח, "על אבא לא שואלים שאלות". אבל אנחנו עדיין בתחנה, ועוד לא התחלנו. החלום שלי הוא להביא את עצמי דרך השירים שלי".

"המטרה שלי, וזה מה שאני שואף לעשות בעתיד, להוציא שירים שאני כותב ומלחין אותם. מעבר להעברת המסר, דבר שאני מקפיד שיהיה בכל אחד מהשירים שלי, אני רוצה גם להביא את עצמי. כבר היום, בכל השירים שלי אני מדגיש נקודות, מחדד את המילים ואת הלחן, ובשירים האחרונים גם הייתי שותף לכתיבה, אבל אני רוצה להמשיך לעשות את השליחות שלי בעולם, ולהיות הצינור לכל השפע הזה – גם בלחנים ובמילים".

כאשר אנחנו מבקשים ממוטי וייס להגדיר את הז'אנר שהוא מבצע, הוא מחדד: "קשה לי להגדיר את הז'אנר שאני עושה, כי אני לא עושה ז'אנר מסויים. אני לא עושה טראנס, או ג'אז, או רוק או קלאסי. אני מנגן את עצמי. מנגן את הלב. כמו שתבוא לבחור ספא. אתה יכול לבחור אם מדובר בספת עור; טבעי; סינתטי וכו'. אבל כשאתה נתקל בספא קטיפתי, אתה לא יודע להסביר מאיזה בד זה, אתה רק יודע שהוא קטיפתי וכיף לשבת עליו", והנמשל מובן.

מוטי וייס מדגיש: "אני לא עושה היום כמעט חתונות, אבל גם כשאני מנגן בחתונות כיום, אני לא יעשה טראנסים. אני לא מנסה לעשות מוזיקה חדשה, אני מנסה להנגיש את המוזיקה".

את מה שהוא יוצר, הוא מכנה "עתיק-חדש", ומסביר: "תמיד אתחיל עם ניגון ישן, ואשלב את השיר החדש. אם למשל אבצע בחתונה את 'מחשבות טובות', שהוא כן שיר יותר מקפיץ, אתחיל עם 'קומי רוני' של ברסלב, ואשלב ביניהם. שלא יהיה רק טראנסים, אלא עם השתפכות הנפש".

על השאלה אם הוא נתקל בביקורת בעקבות סגנון המוזיקה שהוא מייצר, עונה מוטי: "לא. להיפך, אני מקבל הרבה פעמים שיחות מאנשים מוכרים בציבור החרדי, שלא חשבתי שהם יאזינו, ויהנו, מהמוזיקה שלי".

תוך כדי השיחה עם מוטי וייס, אני מבין שייתכן והוא עצמו לא מבין עד כמה הוא עשה שינוי במוזיקה החסידית. כמובן, מדובר בצעדים קדימה בתוך הז'אנר ולא בייבוא סגנונות זרים מבחוץ תוך כדי התאמתם למילים מן המקורות. כאשר אני מעיר לו על כך, הוא מגיב במעט ביישנות: "אני דווקא שומע לפעמים ממעבדים שמספרים לי על זמרים שמגיעים אליהם ומבקשים מהם; 'תעשה לי שיר שיהיה כמו של מוטי וייס'. אני עונה להם שזה נורא פשוט. תהיה מוטי וייס, ייצא לך שירים כמו מוטי וייס…".

אחד המאפיינים הכי בולטים של מוטי וייס, הוא דווקא לא במוזיקה שלו, אלא בקליפים המרהיבים המלווים את הסינגלים שהוא משחרר לאוויר העולם.

בואו נתמקד לרגע בשיר 'לכבוד שבת קודש' בו מבקש מוטי וייס להעביר את המסר: גם בתוך הקשיים, הלחץ והמניעות – זכרו כי הכל לכבוד שבת קודש. הוא מלווה בקליפ שמתחיל עם מוטי עצמו מוזג שמן לנרות השבת, תוך שהוא נשפך מהכוסיות על כלי הכסף המצוחצחים; משם צילום מתוך תנור אפייה של החלות שהושארו יותר מידי זמן ונשרפו; אברך מפצח גרעינים; יהודי מבוגר מוכר פרחים; אברך נוסף מוזג לו כוס יין ויהודי צועד עם הדסים כנגד 'זכור ושמור' – ותיארנו לכם רק את שלושים השניות הראשונות של הקליפ.

עוברים לילד שבוחר לעצמו ממתק לשבת, ומכין את המפיונים בשולחן. משם ממשיכים ליהודי העמל כל השבוע לפרנסתו ברפת עם הפרות, טייק של מוטי עצמו בעת עיבוד שיר, נהג אוטובוס הממהר בעת שמכניסים מזוודות לתא המטען, דייג – ואז ילד החוזר מקניות ושובר בכניסה לבית בקבוק של מיץ ענבים. דבר תורה, כביסה, פלטה והרחת טבק משובח. הגענו למחצית הקליפ, מכאן תמשיכו לבד.

אחרי כל סצנה בעייתית, מוטי וייס מופיע עם תנועת ביטול ורוגע בידיו, ושר את "לכבוד שבת קודש". תנסו את זה פעם בבית, זה ישפר פלאים את ימי השישי שלכם.

צילום ועריכה: מוטי וייס

את כל התסריט הזה, הצילום והעריכה שלו, מבצע מוטי וייס לבד. הוא מספר לנו על כך: "הקב"ה הוא הבמאי, אני רק מצלם, עורך ומפיק. אני משתדל לעשות את הכל לבד, כי ככה אני יודע בדיוק מה המסר שאני רוצה להעביר, וכיצד הוא ייראה. בהתחלה עבדתי עם צלמים ומפיקים אבל זה רק עלה לי יותר כסף, ולא הייתי מרוצה מהתוצאה. היום אני עושה הכל לבד".

ומדוע הוא משקיע כל כך בקליפ? "כך אני מצליח להעביר את המסר שלי בצורה טובה יותר, ומנגיש אותה גם באמצעים וויזואליים". עם זאת, הוא מאושר לגלות כי יש רבים וטובים שמתחזקים מהמסרים החיוביים בשירים שלו, גם בלי שיהיו נגישים לאופציה לצפות בסרטון המלווה אותם.

את השיחה הוא מסיים בסיפורים מאנשים שהתחזקו בזכות השירים שלו, סיפורים שלדבריו מראים כי ההשקעה העצומה שלו – משתלמת. "לקחתי טרמפיסט", הוא פותח את סיפורו ומבהיר בחיוך: "אני לא לוקח תמיד טרמפים, שלא יקפצו עלי עכשיו כולם. רק בקליפ של 'חי חי חי' ובסיפור הזה…".

"הטרמפיסט סיפר לי, 'מוטי, אין לך מושג מה אתה לעולם עם השירים שלך. נסעתי בעבר טרמפ עם נהג שאינו שומר תורה ומצוות, והוא האזין לשיר שלך 'לכבוד שבת קודש'. שאלתי אותו: 'מה לך ולשירים של זמר חסידי?', והוא ענה לי: 'אני בעצמי לא שומר שבת בכלל, אבל זה זמר חרדי שאני מאזין לו באופן קבוע, אני מחובר למוזיקה שלו ולמסרים שהוא מעביר בהם', סיפר הטרמפיסט".

ויש לו עוד סיפור, מכלי ראשון, שאירע עימו בעת שהגיע לנגן בליל פורים השנה בבית החולים תל השומר. "ניגש אלי גבר חילוני וביקש ממני לבוא לנגן אצל אח שלו בחדר, תוך שהוא מספר לי כי אחיו תרם כליה, וכאשר הרדימו אותו לפני הכניסה לניתוח, ביקש שישמיעו לו בזמן ההרדמה את השיר 'קטנות שבקטנות'".

"זה אתה שנותן את הכוחות
נתת לי להבין ולראות
בלעדיך אין סיכוי בכלל להיות
וזה אפילו בקטנות שבקטנות".