אליעזר גדל במשפחה חרדית בירושלים, אבל איבד את דרכו. הוא החליט לעזוב את הארץ ולנסוע לאמריקה. הוא נסע נלהב, אבל אמריקה לא האירה לו פנים. הוא נכשל בכל עסק שניסה לפתוח, התגלגל מבית חב"ד לבית חב"ד כשהוא מחפש אוכל, ולא פעם גונב חפצים כדי למכור ולקיים את עצמו.
הוא התדרדר לאלכוהול והתמכרויות והיה גר כהומלס בתוך רכב שלא שייך לו. בינתיים היה מספר למשפחתו בירושלים 'עלילות אמריקה'. כיצד הוא קונה ומוכר, הולך ומתעשר, אבל בחיים האמתיים הלך והתנתק מהמציאות. הזמן חלף והמשחק התקרב לסיומו. הוא נותר בלי פרוטה בכיס. לא הייתה לו דרך לקיים את עצמו ובקושי השיג 500$ לטיסה כיוון אחד בחזרה לירושלים.
בדרך לשדה התעופה קנדי, עלה בדעתו להיכנס לאוהל הרבי ולשפוך את לבו. מעולם לא הרגיל עצמו בכתיבה, אפילו ישיבה הוא לא סיים, אבל הפעם שפך ושפך ולא החסיר פרט אחד: על הסמים, על האלכוהול, על חוסר המזל ועל הייאוש מעבר לפינה. כשסיים לכתוב, הרגיש כל כך שפל ומזוהם, שלא היה מסוגל להיכנס לאוהל הרבי ולקרוא את המכתב. השעה נהייתה כבר מאוחרת והטיסה התקרבה, הוא עזב את המקום בלי שביקר באוהל הרבי.
הוא נחת בארץ ושוב החל עם הסיפורים על אמריקה המדהימה, אבל בתוך תוכו היה מבוהל מה יקרה כשההתמכרות תחזור ותכה בו? למחרת הוא מקבל טלפון מאחותו. אישה שפועלת כעובדת סוציאלית והיא דורשת להיפגש מיד במסעדה. היא שמה את הדברים על השולחן וביקשה לדעת איך הם יכולים להציל אותו? היא סיפרה שאמו לקחה את בגדיו לכביסה ומצאה את המכתב לרבי.
הרבי דאג שהמכתב שממוען אליו יגיע למקום הנכון.
היא הכניסה אותו לגמילה במוסד 'רטורנו', הוא שיקם את חייו והיום הוא פעיל בכיר שם בעצמו.
*כלי ליטוש אצל הנדלר?
הסיפור הזה מוביל אותנו היישר לאחת הסוגיות המטלטלות והכואבות בתורה שפוצעת כל לב בשר: איך נשאר משה רבנו מאחור? כיצד נאטמו שערי הרחמים ומשה לא זכה להיכנס לארץ אפילו בארון קבורה? ככל שחטא "מי מריבה" המופיע בפרשתנו פרשת חוקת, היה אסוני ודרמטי ולא ניתן לכפרה, אבל האם לא הגיע למשה כפרה חלקית לפחות ולהיטמן באדמת ארץ הקודש?!
יתירה מכך: למה לא זכה משה לחסד של אמת שהוא עצמו עשה עם אחר? ברגעי היציאה ממצרים, כשכל העם היה עסוק לאסוף זהב ושמלות, משה טרח להרים את ארונו של יוסף מעמקי הנילוס ולשאת אותו ממצרים לארץ ישראל. לא יום אחד טרח עם הארון, אלא במשך ארבעים שנות הטלטולים במדבר, דאג משה לנשיאת הארון, עד השלמת המשימה וסגירת המעגל, כשעצמותיו של יוסף שבו בחזרה לשכם – אל אותו מקום ממנו הוצא מהבור והועבר לידי הישמעאלים שנשאו אותו למצרים. ובכן, איפה המידה כנגד מידה? למה לא החזיר הקב"ה על חסד באותו החסד?!
כשהתחנן משה לקב"ה ענה הקב"ה למשה עצמו את התשובה: "רב לך!". אל תבקש יותר קדושה ממה שהשגת, כי זה לא ייתן לך כלום. שליחותך היא להישאר בחוץ לארץ ולכן לא תתעלה גבוה יותר אם תדרוך על אדמת הארץ. כוס התה לא הופכת להיות מתוקה יותר, כשמוסיפים לה יותר כפיות סוכר מהנדרש…
החפץ חיים ממשיל זאת לצורף, שהחליט למכור את כלי הליטוש העדינים והיקרים שלו. הוא נכנס אל שכנו הסנדלר ושכנע אותו לקנותם בחצי מחיר ולהציגם בחלון הראווה. ענה הסנדלר: גם בחינם לא אקח, זה לא המקצוע שלי והכלים לא יוסיפו דבר מלבד לתפוס מקום בבודקע שלי…
וכתב המלבי"ם: 'רב לך' – רצה לומר כבר יש לך שלמות וקדושה די והותר ולא תוסיף לעצמך שום מעלה יתירה על ידי כניסתך לארץ ישראל … 'רב לך אל תוסף' – רצה לומר שכאשר 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' – יהיה לך רב יותר מאשר יהיה לך בהעברתך אל הארץ כי בזה תיטיב לישראל.
והדברים טעונים ביאור: מה משמעות העניין שמשה היה נשמה של חוץ לארץ, מאדמת המדבר?
פעמים רבות הזכיר הרבי מליובאוויטש מדרש מופלא המציב יסוד חדש: מחויבות האדם אל מקומו. המקום מדבר בעד עצמו והעובדה שאתה כאן וצריכים אותך, אומרת שמחכה לך שליחות חשובה (ראו שיחת י' שבט תשי"ד, התוועדויות תשמה ה/2845, ולקו"ש יח דלקמן):
ההסבר מרגש ומרומם עד אין קץ: האמת היא שמשה לא היה היחיד שנשאר על אדמת המדבר, כל הדור שלו, שיצא עמו ממצרים, מת ונטמן בין החולות בעקבות חטא המרגלים – והסביבה של משה מחייבת אותו. העובדה שאנשי דור המדבר נשארו זקוקים למשה גם אחרי מותם – מחייבת אותו להישאר לצדם ולמסור קבורתו עבורם.
יהודים מחכים ומצפים לתחיית המתים, וכל נשמות המתים שמתו במהלך הדורות עתידים לרדת מהעולם הבא ולקום לתחייה. אבל מי יקים את דור המדבר? מי יאמר "יזכור" על אותם נשמות נשכחות? הרי רבי עקיבא אומר שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, הדור ההוא נקבר ונשכח באדמה ומי יזכירם לעתיד לבוא?
לכן נשאר משה רבנו עמהם, כדי לזכור נשכחים ולהקימם עמו כשירעד העולם והוא עצמו יקום בתחיית המתים. המדרש מביא משל מרגש:
(דברים רבה ב,ט): אמר הקב"ה למשה, אם אתה נקבר אצלן, בזכותך הן באין עמך. אמר ר' לוי: למה הדבר דומה? לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה. אמר אם אני אומר האירו לי שאקבץ מעותי, אין בריה משגחת. מה עשה? נטל זהב אחד והשליך בתוכם והתחיל צועק האירו לי, שזהב אחד היה לי ונפל ממני. האירו לו ומשנטל הזהוב אמר המתינו לי שאלקט את המעות, וליקטן. כך ישראל באים בזכות משה, והוא בראשם, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו … ויתא ראשי עם".
לכל אדם אומר הרבי יש תפקיד כאן ועכשיו במקום שבו הוא נמצא ועליו לחפש ולבצע את שליחותו להוסיף באור תורה ומצוות במקום בו הציבה אותו ההשגחה העליונה.
הרבי דיבר על משה אך בדבריו רמז על עצמו, הסיבה שהרבי (שהשבת ביום ג' בתמוז יציינו בכל רחבי העולם היהודי את יום ההילולא שלו) נשאר עם יהודי הגולה ולמרות שבוודאי השתוקק בכל מאודו לא עלה לארץ, כי יש לו תפקיד של משה רבינו של נשיא ישראל, הוא לא ישאיר אף יהודי מאחור ויאסוף את כל המטבעות עד האחרון ועימם יעלה בביאת גואל לארץ ישראל.
זכות הצדיקים