שלום קוראים לי לאהלה ואני כלה,
כשהייתי ילדה לא שיחקתי בחצר הגן וגם לבית הספר לא צעדתי עם ילקוט וורוד על הגב,
את רוב שנות הילדות שלי ביליתי בין קירות בתי החולים בארץ ובחו"ל.
נדקרתי בלי סוף ממחטים והורדמתי עשרות פעמים בשביל ניתוחים ממושכים.
אני לא אשכח את אותו היום בו שכבתי בעיניים עצומות אחרי ניתוח, לא היה לי כוח לפתוח אותן ולראות שוב את הקירות המשמימים ואז נכנס צוות הרופאים, אמא חשבה שאני ישנה, היא ניצלה את ההזדמנות לשאול אותם, אם יש סיכוי שיום אחד אני יקום מהמיטה ויצעד על שתי רגלי,
והם… הם לא רצו להתחייב לכלום וכשיצאו אמא מיררה בבכי שגרם לדמעות שלי לעבור את העפעפיים העצומות.
אחרי חודשים ארוכים בבית חולים הועברתי לשיקום.
היום אני עומדת על שתי רגלי, עדיין מוגבלת ועוד דרך ארוכה מצפה לי.
ביררנו אצל רופאים אם יש לי סיכוי להינשא ולהקים בית נורמלי, הם היו אופטימיים.
ב"ה לפני כמעט חודשיים התארסתי עם בחור שגם מתמודד ויחד אנחנו בעז"ה נצלח את החיים העתיד שלנו לוטה בערפל והוצאות רפואיות בסכומי עתק צפויות לנו…
אני מתחננת אליכם תעזרו לנו לחיות, להקים בית ולשקם את עצמנו בשביל עתידנו.
מילים של אמא:
אני חדוה שרה, אמא של לאהלה, חודשים הארוכים שהינו בחו"ל בשביל הניתוחים של לאלה וגם אחרי שחזרנו לארץ עוד טסנו לביקורת.
לא היה לנו פרוטה כדי לממן את הניתוחים היקרים, גם קודם חיינו בצמצום, אבל עם הזמן ומצבה הרפואי המורכב של לאלה הפכו ימי ההיעדרות שלי מהעבודה את המשכורת למצומצמת וכמעט בלתי מורגשת, אבל במאבק על הרגליים של לאלה לא יכולתי להתחשב בכל אילו.
טסתי איתה לחו"ל בעלי הצטרף מידי פעם, הוא היה צריך להישאר בבית עם הילדים האחרים, את התינוק לקחתי איתי.
בלילות כשלאהלה הייתה רגועה הייתי לוקחת את הקטן על הידיים ועוברת מדלת לדלת ומבקשת תרומות בשביל המשך הטיפולים.
ועם מעט הכסף שהצלחתי לצבור ועוד חובות בסכומי עתק המשכנו במלחמה כדי לעשות עבור לאלה את המקסימום.
עכשיו ב"ה לאלה מתחתנת, אנחנו יודעים כי עוד נכונו לה ימים ארוכים של טיפולים רפואיים ואנחנו התחייבנו שנחתן אותה וגם נממן אחר כך את המשך ההוצאות הרפואיות.
אני מתחננת אליכם תעשו הכל כדי שלאהלה תוכל להיות אמא, שלאהלה תוכל לתפקד בבית ונוכל לערוך עבורה בית מונגש שיאפשר לה לחיות חיים נורמליים ככל הניתן.
