רבי חנוך העניך דב מאייער, נולד בשנת ה'תק"ס, בעיר בעלזא שבאוקראינה, לאביו רבי שמואל מבעלא נכדו של רבי מאיר מבעלזא תלמיד הבעל שם טוב הק', ולאמו מרת רויזא.
ילדותו:
בהיותו כבן שבע שנים לקחו אביו ללובלין יחד עם אחיו הגדול רבי מאיר, בראות החוזה מלובלין את הילדים הושיבם על ברכיו, את רבי מאיר הושיב מימין ואת רבנו הושיב משמאל, כשעמד לברכם שיכל את ידיו ואמר: בני הם, אולם אחיו הקטן יגדל ממנו…
נישואיו:
רבנו נשא לאשה את מרת פריידא בת רבי שלום מבעלזא.
ובזיוו"ש את בתו של רבי מאיר ב"ר לוי יצחק מברדיטשוב.
לאחר החתונה היה רבנו סמוך על שולחן חותנו ושקד על התורה ועל העבודה בהתמדה וללא דאגה.
חמיו רבי שלום מבעלזא למד עם רבנו בקביעות, ובספרי רבנו אפשר לראות כי מרבה הוא להביא דברי תורה ששמע מחמיו רבי שלום.
עובדות והנהגות:
רבנו העריץ את חותנו, את הכבוד הגדול שרחש אליו אפשר לראות בספריו, רבנו תלה את כל תורתו וחידושיו בחותנו, ואת כל הוראותיו הורה ע"פ דברי חותנו רבי שלום מבעלזא.
פ"א שאלו החסידים את רבנו, אם אמת הדבר שהיה חותנו רבי שלום נעור אלף לילות ועסק בתורה.
ענה רבנו ואמר: "אני בעצמי הייתי ניעור עמו יותר משלשת אלפים לילות ועסקנו יחד בתורה".
כמים פנים אל הפנים, כשם שרבנו אהב את חותנו, כך ממש ועוד אפילו יותר אהב רבי שלום את רבנו.רבי שלום מבעלזא אף העיד על רבנו ואמר:"מלאכים ושרפים משתוקקים לתפילתו!"
כאשר נסע חמיו אל רבי אורי השרף מססטרעליסק, לקח גם את חתנו עמו.
גם כאשר נפטרה עליו זוגתו בשנת ה'תר"ח, נשאר רבנו במחיצת חותנו עד שנתמנה ע"פ המלצתו לאב"ד אלעסק.
מעשה בגניבה:
מסופר שבימי נעוריו, כאשר היה רבנו סמוך על שולחן חותנו, החלה זוגתו לעבוד ולעזור בפרנסת הבית ובכל פעם הייתה נוסעת ללבוב לקנות סחורה.
פ"א הוכרח רבנו לנסוע ללבוב בכדי לקנות איזה ספרים לצורך לימודו, פנתה אליו זוגתו ובקשה מרבנו כי בהיותו בלבוב יקנה בעבורה את הסחורה הנצרכת לה וכך יחסוך לה את טרחת הדרך.
וכן עשה, ובחזירתו מלבוב באם הדרך הלך רבנו להתפלל בתוך האכסניא ואחר גמר התפלה ביוצאו החוצה ראה כי נגנבה הסחורה.
והיה לרבנו עגמת נפש גדולה מזה. ונסע בחזרה ללבוב וקנה עוד הפעם סחורה בהקפה, ואמר להבעל עגלה באזהרה שלא יספר כלום לאשתו, ולא לשום אדם, ובבואו לביתו נתן לה כל הסחורה, לאחר כמה ימים הגיע אדם אחד אל רבי שלום מבעלזא וסיפר לו שהוא גנב סחורה מאחד מבניו ומאז נעשו ידיו משותקים.
התחנן אותו אדם כי יסלחו לו וכי רוצה הוא להשיב את הגזילה, וביקש מרבי שלום כי התפלל בעדו לרפואה.
פנה רבי שלום לכל בניו, ושאלם למי שייכת הסחורה,אך הם לא ידעו דבר, פנה רבי שלום לבתו והיא השיבה כי אצלה לא נגנב מאום.
לאחר מכן הלכה לביתה וסיפרה לרבנו את כל אותו המעשה מאותו האדם שהגיע לאביה וכו'.
אמר רבנו לאשתו כי אכן, נכונים הדברים וסיפר לה את כל המעשה, והיא הלכה וסיפרה זאת לאביה.
פנה רבי שלום אל אותו האדם שידיו היו משותקות ואמר לו: אם כך, לך לחתני ובקש את סליחתו ובאם הוא יתפלל עליך, אז בוודאי תתרפא, כי צדיק אמת.
וכן היה שהלך אותו אדם אל רבנו, ורבנו התפלל בעדו, והוא התרפא.
אדמורו"תו:
בשנת ה'תרט"ו כאשר נפטר רבי שלום רוקח מבעלזא, רק אז הסכים רבנו להנהיג עדת חסידים משל עצמו ואלפים נהרו אליו לקבלת עצה, ברכה ודרך בעבודת השם.
פטירתו:
בשנת ה'תרמ"ד א' לחודש אלול נפטר רבנו ונסתלק לשמי רום, ומנחותו כבוד בעיר אלעסק.
מספריו:
סידור לב שמח
לב שמח, על התורה
לב שמח, על הגדה של פסח
(מכאן שמו בעל הלב שמח)
מתורתו
וירא אליו ה וכו' והוא יושב פתח האהל כחום היום, ונ"ל לרמז כי עיקר מעלת האדם מדת ענווה, וכמו ששיבחה התורה את משה רק במדה זו כמ"ש והאיש משה עניו מאד וכו' וכבר אמרו חכז"ל עה"פ אני אשכון את דכא שהקב"ה אוהב ענוים ובוחר לישב עמהם ביחד, וכיון שאאע"ה אחרי כל עבודתו לא החזיק בנפשו שכבר השלים א"ע אך חשב תמיד שעדיין עומד בהתחלה בפתח האהל זכה שנתראה אליו ה' והרבה לו ענוה וז"ש וירא אליו ה' להיות אתו עמו במחיצתו וזהו יען והוא יושב פתח האהל שהחזיק את עצמו שעומד עדיין בהתחלה, אם אמנם שעבד את השי"ת כחום היום בהתלהבות ואש קודש מ"מ לא החזיק טובה לנפשו והבן, וכן יש לרמז במאמר והוא יושב פתה האהל שזהו הטעם שזכה אאע"ה להתגבר על יצרו ולעמוד ביו"ד נסיונות מפני שידע תמיד להעריך בנפשו פחיתות העוה"ז שהוא רק דירת ארעי בחינת אהל ודירתו הקבועה הוא בעוה"ב ואינו כדאי להחליף עולם עומד בשביל עולם עובר ולכן נתראה אליו ה',
