חכם ישראל יעקב אלגאזי נולד לאמו ולאביו חכם יום טוב אלגאזי, בשנת ת"מ בעיר איזמיר שבטורקיה. בצעירותו למד בישיבות באיזמיר אצל חכם חיים אבולעפיה וחכם יצחק הכהן רפפורט.
בהיותו באיזמיר הביא לדפוס את הספר הקבלי 'חמדת ימים', אשר לא נודע מי חיברו, ויש המייחסים אותו לחכם ישראל יעקב אלגאזי עצמו.
בשנת תצ"ה עלה לארץ ישראל. למד בישיבת המקובלים 'בית אל'. כיהן כמורה צדק בבית דינו של הראשון לציון החכם אלעזר נחום, וישב בדין עם חכמי הדור הראשון לציון חכם חיים משה נסים מזרחי, ומורו ורבו עוד באיזמיר, הראשון לציון חכם יצחק הכהן רפפורט.
בשנת תקט"ו חכם ישראל יעקב אלגאזי התמנה כ'ראשון לציון', ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו. באותה עת עמד גם בראש ישיבת 'נווה שלום – ברית אברהם', שבה למדו גדולי חכמי ירושלים. תחת ידו יצאו תשובות רבות שהיו לציבור כדברי האורים, ואף היה בין המתקנים תקנות גדולות על פי צרכי הציבור והשעה בירושלים, ביניהן תקנה 'על עניין הרווקים' ותקנה בעניין 'צמצום ההוצאות לצרכי מותרות'.
חכם ישראל יעקב אלגאזי נלקח לבית עולמו ביום י' תמוז תקט"ז, ונטמן בחלקת 'קהל חסידים' שבהר הזיתים בסמוך לקבר הרש"ש – חכם שלום מזרחי שרעבי.
חכם ישראל יעקב אלגאזי חיבר ספרים רבים, ביניהם: 'שלמי ציבור' – דינים ומנהגים, 'נאות יעקב' – שו"ת ודרושים, 'מענה לשון' – על כללי הש"ס, 'אמת ליעקב' – דיני ספר תורה ופרטי מנהגי צרכי ציבור, 'ארעא דרבנן' – דיני דאורייתא ודרבנן, 'קהילות יעקב' – שו"ת על הש"ס, 'מגיד דבריו ליעקב' – פירוש להגדה של פסח ועוד.
"מתורתו"
"מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה למוחזק בחסידות, שינהג עצמו בצנעה, שלא יטעה הבריות".
"נבאר איזה דברים שחשו כאן משום יוהרא, למען יהיו לטוטפות בין עיניי החכם וידע להיזהר. …ואני אומר, דווקא המוחזק והמפורסם בחסידות, צריך לנהוג עצמו בצנעה, ובל יתראה בפני עמי הארץ.
ועיני ראו בעל הבית אחד, עם הארץ, שהניח לפני שני זוגות של תפילין, ושאלתי לו מאין באו לו תפילין של רבנו תם? והיתה תשובתו אלי: כי ראה להחכם של הקהל שהניח שני זוגות, וחשב כי המצווה היא בשני זוגות של רש"י ז"ל, ועבר על 'בל תוסיף'. כי על כל אלה, ירא א-לוהים יקיים בעצמו בהצנע לכת עם א-לוהיך, וכל אשר יעשה יצליח."
(שלמי ציבור, עמוד י"ד. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ח)
"מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאין למחות ביד אשתו נידה, הרואה אותיות ספר תורה."
"האר"י זכרו לחיי העולם הבא, היה מסתכל היטב באותיות הספר תורה עד שהיה מכירן לקרותן, והיה אומר הרב, זכרו לחיי העולם הבא, שהיה נמשך אור גדול אל נפש האדם ע"י הסתכלותו בספר התורה מקרוב, עד שיוכל לקרות את האותיות היטב. ספר הכוונות. … כתב רבינו אליעזר בן יואל הלוי (ראבי"ה): 'נהגו הנשים זלזול ופרישות בעצמן, שאין נכנסין לבית הכנסת, כל זמן שרואות – מפני הכבוד, ואין רואות ספר תורה', עד כאן. אמנם נראה מדבריו, שמשום מנהג וכבוד, עושות כן, ולא משום איסור. ונפקא מינה שאין לבעליהן למחות בידן, כיוון שאין איסור בדבר."
(ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף י"א עמוד א', סעיף ה' . ירושלים תשל"ו")
"מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שראוי להחליף ולתת המצווה החשובה לאביו או לרבו."
"אם היה קנוי לתלמיד – מצוות 'פתיחת שערים' בבית הכנסת, ואירע שכיבד אחד מבני הבית הכנסת, לאביו או לרבו – 'מצוות רימונים'. כיוון שהמנהג שב'פתיחת שערים' החשוב – חשוב קודם מסתברא. שכיוון שיש בזה זילות לרבו שחלשה דעתייהו – שראוי לתלמיד שיחליף – ויתן 'פתיחת שערים' לאביו או לרבו, והוא יעשה 'מצוות הנחת הרימונים', אלא אם כן אביו ורבו מוחלין, שכבודו מחול."
(ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף יא' עמוד ב', סעיף ו'. ירושלים תשל"ו)
"מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' דורש לעשות במשפט עצמו צדקה, באותה מידה 'יראנו נפלאות'."
"'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות' – שיהא במשפט צדקה גם כן לעשות לפנים משורת הדין, ובכן באותה מידה 'קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות', אף שהיא פעם שנית, ושורת הדין נותן שלא להתחייב בפדיונה. מכל מקום 'צדקתי להגלות' – בתורת צדקה וחסד. …
והנה כי כן נאמר בגאולה העתידה: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', ואמרו ז"ל במכילתא: … 'אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות' – שודאי לא יזכו במידה הזאת – כי אם כשהם יעשו במשפט עצמו צדקה, דהיינו לפנים משורת הדין, אז באותה מידה 'יראנו נפלאות' – יותר מגאולת מצרים."
(מגיד דבריו ליעקב- פירוש להגדה של פסח, עמוד צ"א. ירושלים, תשל"ד)
"מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משורר בהקדמתו, מה רבה אהבתו, שם אתה מוצא ענוותנותו."
"קול דודי דופק, גדול אדוננו מה אדיר, שם אתה מוצא ענוותנותו – יודיע דרכיו למשה. עשה עצמו מלמד, שהיה יושב ודורש – כיצד סדר משנה: שנה ופירש שיעורין דאורייתא במופלא ובמכוסה. עבד לחם רב השבע השביע את בני ישראל מפתבג המלך, ומיין משתיו יורה דעה יבין שמועה חק תוכות על לוח ליבם, לא תהיה לו כנושה. וזאת היתה יתירה יצא ליבם, טיהרו בסיחו, אף הוא ביטל את המעוררין יצרא בישא איהו ואביזרייה גזייה לרישיה. בל יראה ובל ימצא כי לא נחש ביעקב."
(שמע יעקב-על ספר בראשית, הקדמת המחבר, קושטא, תק"ה)
"מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהקב"ה עומד לימין העני על פתחך לשלם שכרך מושלם."
"'אמר רבי אבין: העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד לימינו – דכתיב כי יעמוד לימין אביון. אם נתת לו – דע מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך' – שהכוונה שהוא, יתברך, נותן לחם לכל בשר, ובא זה וחטף לו את המצווה – הווה לו כפורע חוב חברו, שאיבד מעותיו. … ועל דבר זה רומז כאן 'יאר ה' פניו אליך' – זה מאור שכינה, והיה זה בזמן ש'ויחנך', שתהיו חוננים זה את זה במעשה הצדקה לקבל בגינה פני שכינה על דבר – 'אני בצדק אחזה פניך'. והואיל ושם הוא השכינה, מי שעומד על ימינו, יתן את שכרך: 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום' – לשון תשלומין, שהוא קובע לך שכר תשלומך במושלם."
(שארית יעקב-על ספר במדבר, דרוש לפרשת נשא עמ' קצ"ו-קצ"ז, בית הספר, ברוקלין תשמ"ט)
