מפלגות (לא) דומות / אבי מוסקוב על הפער בין החרדים לערבים

יש מכנה משותף רב בין המפלגות החרדיות לערביות (להבדיל כמובן). שתיהן הגיעו לכנסת ללא מטרות ציוניות כל שהן, שתיהן מקבלות הוראות מלמעלה (שוב, להבדיל) והן המפלגות היחידות שאפשר לומר עליהן שהן אידיאולוגיות, כל אחת בדרכה היא.

אפשר להשמיע ביקורת, לעיתים נוקבת, כנגד החכי"ם החרדים על התנהלותם בכנסת ובפרט בשבועות האחרונים, כאשר קרבות בוץ מפוארים מתנהלות בתוך רשימת יהדות התורה, בשל  האפשרות שהרשימה תתפצל וכל אחת תלך בדרכה. בזמן שהתרחיש הסביר, במקרה הטוב, שאחת מהמפלגות לא תעבור את אחוז החסימה, ובמקרה הריאלי, כפי שעולה מסקר שפורסם אמש, שתי המפלגות לא יעברו את אחוז החסימה.

עם זאת, יש לזכור כי למרות שאין ספק שיש עסקנות רבה במפלגה, כמו בכל מפלגה, בסופו של דבר בניגוד לשאר המפלגות מי שקובע את הרכב הרשימה, כמו גם מי יעמוד בראשה אלו הם גדולי ישראל בלבד. אפשר להפיץ ספינים רבים במטרה לייצר כותרות או לקבל רווח פוליטי כזה או אחר. בסוף מי שיקבע הם לא העסקנים ואפילו לא הח"כים עצמם, אלא מי ששלח אותם לכנסת והם גדולי ישראל.

אולם, אחד הבדלים המשמעותיים באים לידי ביטוי בשיעור ההצבעה. שיעור ההצבעה למפלגות החרדיות גבוה באופן משמעותי משאר המפלגות הכלליות ובפרט מהמפלגות הערביות. מסקר שפורסם השבוע ב'כאן חדשות' עולה כי שיעור ההצבעה בבחירות הקרובות במגזר הערבי יעמוד על 39 אחוזים בלבד, שפל חסר תקדים. הסיבה לשיעור ההצבעה הגבוה כל כך בציבור החרדי נעוצה בכמה גורמים. הראשונה – כאמור אנו מצביעים כפי שמורים לנו גדולי ישראל ואשרינו שזכינו שאין לנו בחירה ומקיימים את מצוות "ועשית ככל אשר יורוך".

סיבה נוספת – אזרח ממוצע שאינו נמנה בין שומרי התורה, יודע כי בכל מקרה גם אם לא יצביע בבחירות, הדבר לא ממש ישפיע, זאת משום שדעתו בכל אופן תיוצג בצורה כזו או אחרת. ההבדלים בין המפלגות, מלבד מפלגות הקצה, לא משמעותיים, שלא לומר לא קיימים. עוד לא נולד האדם שיוכל להסביר את עומק השינוי בין יש עתיד לכחול לבן, לדוגמא. שתיהן מפלגות מרכז-שמאל, ומלבד הדמויות ברשימה אין כל הבדל.

אך אצלנו, ההצבעה למפלגה חרדית משמעותית ביותר. ללא מפלגות חרדיות חזקות וגדולות, הציבור החרדי יקופח בענק וכל מבקשי רעתנו יוכלו לבצע את זממם בנקל. מה שהתרחש בממשלה האחרונה כאשר המפלגות החרדיות לא היו בכנסת, זהו רק קצה הקרחון. זו הסיבה לכך, בין היתר, שהחרדים יוצאים בהמוניהם להצביע בבחירות. ההרגשה היא כי הבחירות הן קריטיות. להיות או לחדול.

מנגד, להבדיל אלף אלפי הבדלות, במפלגות הערביות ל'מועצת השורא' כנראה אין את הכוח להוציא את הבוחרים להצביע בהמוניהם. בנוסף, הבוחרים במגזר הערבי יודעים כי כמו במפלגות הכלליות אין לבוחרים השפעה מהותית, כך גם אצלם, אך מסיבה אחרת. המפלגות הערביות כמסורת ארוכת שנים אינם נכנסות לקואליציה, מלבד בפעם האחרונה כאשר רע"מ הצטרפה לקואליציה, אך ככל הנראה הסיכויים שדבר כזה יקרה שוב, שואפים לאפס. וכאשר מפלגה נמצאת באופן קבוע באופוזיציה, השפעתה על המערכת הפוליטית והממשלה קלושה עד בלתי קיימת והבוחר לא רואה צורך להצביע למפלגה שתפקידה העיקרי הוא לחמם את כסאות הכנסת.

סיבה נוספת לשיעור ההצבה הנמוך במגזר הערבי, כנראה נובעת גם ממניעים לאומנים וחוסר שייכות למדינת ישראל. האבסורד הדי מגוחך של המפלגות הערביות שמצד אחד קוראות קריאות נגד מדינת ישראל ובעד מדינה פלסטינית ומן הצד השני יושבות במרכז העצבים של מדינת ישראל, הכנסת, לא מסתדר כל כך לחלק מהציבור שאותם הם מנסים לייצג.