29 ימים בלבד נותרו עד לבחירות לכנסת ה-25, אבל ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד לא מפספס אפילו דקה אחת בתפקידו. הוא יודע שלמחרת הבחירות הוא עשוי לאבד את הלגיטימציה, במידה ולא יימצא רוב לגוש המפלגות שאותן הוא מייצג, ומשכך הוא פועל ככל יכולתו לעשות כמה שיותר, גם אם לשם כך יש לרמוס כל נורמה אפשרית.
מבחינתו של לפיד, רמיסת המוסכמויות זו לא בעיה שיש לתת עליה את הדעת. במשך קדנציה שלמה, אנשיו והוא עשו ככל העולה על רוחם. חגגו את חלוקת הג'ובים למקורבים, הפכו את המינויים בשירות החוץ לפרס ניחומים לדור המייסדים של 'יש עתיד' וידידי המפלגה, רמסו את תקנון הכנסת עם יושב ראש גברתן ואלים, שעוד שבוי בתקופת שירותו כמפקד מחוז ירושלים במשטרה ועוד שלל דוגמאות.
אבל למרות כל זאת, ראש ממשלת המעבר לפיד שובר שיאים ומקדם בימים אלו בכל הכוח את מתווה הגז עם לבנון. לא חלילה מתווה הגז, שקידמו נתניהו ושטייניץ, שכנגדו יצא לפיד וכעת רוכב על הצלחתו, אלא על מתווה הפשרה שמקדם השליח האמריקני לאזור, בניסיון למצוא פשרה בקרב על משאבי הגז בין ישראל ללבנון.
במהלך החודשים האחרונים מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה איים שוב ושוב על שלמותה של ישראל, במידה ולא יושג פתרון למשבר הימי. בתקופת ראש הממשלה המתפזר נפתלי בנט, הנאומים הקולניים של האיש והבונקר, נשמעו היטב גם באמצעות מסכי הענק, אבל למרות הכל הסכם לא נחתם. לפיד, לעומת זאת, בא במטרה להשאיר חותם בתפקידו ופצח בדהירה לעבר הסכם, כשגם הג'בלאות של מעוזי החיזבאללה לא יעצרו אותו.
שלא תטעו, ללפיד יש הרבה יותר מק"ן טעמים להסביר את הריצה שלו לעבר ההסכם, אבל האמת היא שהוא לא הנושא, אלא הגברת מצאלח א-דין, או במילים אחרות: היועצת המפלגתית לממשלה.
מאז שנבחרה עו"ד גלית בהרב מיארה לתפקידה, התברר כי כל הפחדות השמאל מיועצים משפחתיים או ידידותיים לסביבה ולממשלה, הם לא יותר מפיקציה. הנה, מיארה שנבחרה זמן קצר לפני פירוקה של הממשלה, לאחר שהוצגה כמועמדת יחידה בתמיכתו של שר המשפטים גדעון סער, מצליחה להנפיק חוות דעת לכל מאן דבעי וככל שעולה על ליבם והשמים לא קורסים.
על פי החוק הקיים במדינת ישראל, ויתור על שטחי ישראל ביבשה ובים, דורשים משאל עם מיוחד. אבל למיארה זה לא מפריע להתיישר עם הביג בוס לפיד ולהבהיר שחתימה על הסכם מרחיק לכת כמו ההסכם הימי עם לבנון, לא מצריך אפילו אישור ממשלה או כנסת.
זהו לא הצעד היחיד השנוי במחלוקת של מיארה. זה קרה גם כשהקואליציה השתוללה בעבודת הכנסת וקולה נאלם. זה קרה גם במינוי רמטכ"ל כשגנץ שכנע את מיארה בצורך הדחוף למינוי רמטכ"ל. זה קרה גם כשהאחרונה תמכה במינויו של מני מזוז לתפקיד יו"ר הועדה למינוי בכירים, על אף התנגדות שופטי העליון וזה קרה בעוד שלל נושאים.
בהרב מיארה לא רואה כל בעיה בכך שזו ממשלת מעבר, מבחינתה על אף שלפיד נכנס לתפקידו רק כראש ממשלה עד להקמת ממשלה חלופית, הרי שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. מה שאפילו בחלומות הרטובים של נתניהו וחבריו מגוש הימין לא היה קורה.
מיארה עוצמת עיניים הרבה מעבר למה שצריך ויש הסבורים שהיא לא רק עוצמת עיניים, אלא אף נמצאת בתרדמת של ממש. מתעלמת מהחלטות קודמות של יועמ"שים ולא מתעניינת בפסיקות והנחיות של שופטי העליון לדורותיהם.
שלא תטעו, אין לי בעיה עם זה שהיועצת המשפטית מאפשרת לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה, אבל אם הייתה כאן ממשלת ימין, הייתם שומעים עד ללבנון את צעקות הקוזק הנגזל של עמותות זכויות אדם, דמוקרטיה, טבע, דת ודין למינם, המלינים על פעולות בלתי חוקיות ובעיקר בלתי לגיטימיות של ממשלת המעבר. אז מה השתנה עכשיו, חוץ מהעובדה שהימין הם אלו שבאופוזיציה?
בפעם הבאה שהיועצים המשפטיים יספרו לנו על חוסר לגיטימציה, לצעדים מרחיקי לכת של ממשלות המעבר, כדאי שיזכירו להם את ההסכמה של מיארה לכל גחמה של הממשלה הנוכחית, גם אם רוב אזרחי המדינה לא ממש חפצים בה. ולא, גם העובדה שאחרי הרעש התקשורתי שנוצר, מיארה הבהירה בסופו של דבר שהעניין לא הוכרע עדיין, לא ממש מועילה. כי אם מבחינתה ממשלת המעבר לא איבדה את הלגיטימציה, מבחינת רבים, היא עצמה איבדה אותה.
חמור מטומטם