הגאון הרב אברהם גניחובסקי זצ"ל נולד בארץ ישראל בשנת ה'תרצ"ז. כבר בצעירותו ניכר היה, כי עדיו לגדולות. התמדתו הייתה מופלאה. למד בישיבת אור ישראל בפתח תקווה. לאחר מכן למד בישיבת פוניבז' לתקופה קצרה, וכעבור זמן עבר ללמוד בישיבת סלבודקה בבני ברק. חברו לספסל הלימודים היה הרב משה מרדכי שולזינגר, והשניים נחשבו בולטים בכשרונותיהם ובהתמדתם.
חמתו נישאה בזיווג שני לגאון ר' דב בריש וידנפלד מטשיבין ולאחר נישואיו היה מקורב לרב ויידנפלד. הוסמך על ידי הרב וידנפלד והרב אלישיב. במשך שנים למד בכולל של ישיבת סלבודקה, ובמשך תקופה כיהן כר"מ בישיבת חמד בראשות רב המושב הרב שלמה נח קרול. בשנת ה'תשכ"ז, כשנתיים לאחר פטירת הרב ויידנפלד, התמנה על פי צוואתו לכהן כאחד מראשי ישיבת טשיבין בירושלים, שבה כיהן במשך ארבעים וחמש שנה והעמיד תלמידים רבים. במקביל לתפקידו בישיבה נהג למסור שיעורי תורה רבים בבתי מדרש ובבתי כנסת של קהילות וחוגים שונים ברחבי הארץ.
לצד עיסוקיו התורניים הרבה לעסוק בפעולות צדקה וחסד. ענוותן מופלג. בקיאותו נודעה בכל התורה כולה. בעל מידות מופלאות. התרחק מגינוני שררה וכבוד והיה מחלק בעצמו חבילות של קמחא דפסחא לנצרכים. היה נוסע כאחד האדם בקו 400 לירושלים עד לימי מחלתו בחודשים האחרונים, בהם חלה במחלה הארורה וכבר קשה עליו היה לנסוע ורק אז הסכים להיעזר ברכב תלמידו. על אף מחלתו וכאביו העצומים סירב לבטל את שיעורו ולצורך כך נשאוהו ממיטת חוליו בבית-הרפואה אל היכל הישיבה. נפטר ב-כ"ה תשרי ה'תשע"ג חי כ- 76 שנים. ציונו בבית החיים 'שומרי שבת' זכרון מאיר. בהלוויתו השתתפו יותר מחמישה עשר אלף אנשים.
אביו: ר' אליהו משה. אמו: מרת גיטה בת ר' דובער נוחימובסקי, אב"ד גולדינגן.
אשתו: מרת אסתר הדסה בתו של ר' רפאל יונה ברנפלד, מצאצאי החתם סופר
ילדיו: ר' שלמה יוסף, ר' רפאל יונה ז"ל. חתנו: ר' בנימין מאיר.
מרבותיו: ר' יוסף רוזובסקי, ר' יחזקאל אברמסקי.
מספריו: •חדר הורתי- על מסכת הוריות •בני ראם- שיעורים ודרשות שמסר בלילות שבת בבתי כנסת שונים יצא לאור ע"י תלמידיו.
הסיפורים הובאו בקונטרס שנכתב ע"י תלמידו ר' שמואל אהרן פיש למלאת שלושים לפטירתו: רגישותו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לכבודו של הזולת, קטן כגדול. היה לשם דבר. אף פיקחותו הגדולה עמדה לסייע לו בעניין זה. התושייה המופלאה שלו באה לידי ביטוי גם בכל פעם שהיה צורך לחלץ מאן דהוא ממבוכה. פעם אירע שליווה בחור לפסיכיאטר. והנה בחדר ההמתנה הוא פוגש יהודי מוכר שהחל לנוע בחוסר נוחות מכך ש'נתפס' במקום כזה… לא חלפה שניה ורבי אברהם כבר רץ לעבר היהודי כשדמעתו על לחיו ומבקש בתחנונים: "אנא ממך, אל תגלה לאיש שפגשת אותי כאן…"
בסיומה של אחת החופות בה סידר קידושין, הועמדה לרשותו מונית על ידי בעל השמחה. אולם לפתע הבחין באוטובוס, ויתר רבי אברהם על המונית ורץ לאוטובוס. מקום אחד נשאר לו שם ליד יהודי לוקה בנפשו, שישב עם צרורותיו והודיע לו כי יש לו עבורו רק חצי מקום… "זה בסדר,
לי מספיק רבע מקום" ־ הרגיע אותו ראש הישיבה הדגול. אברכים נרעשים שראו זאת התחננו לפניו שיחליף עמם מקום. אך הוא הכריז: גם עבור מיליון דולר לא אשנה את מקומי… לאורך כל הדרך הוא
סבל מפטפוטי הסרק של אותו מסכן. ומשהחל הלה לדבר שלא כדת, אמר לו רבי אברהם: "אני עייף וייתכן שארדם, תעיר אותי אם אפסיד משהו חשוב…". בסיומה של הנסיעה חיבק את שותפו לדרך ואמר לו בנעימות מיוחדת: "כל כך נהנתי לשבת לידך…"
פעם הרב עמד בתחנה כדי לנסוע לירושלים, והיה עמו ת"ח מופלג אחד ועצר טנדר אחד לצדיק 'טרמפ' והציע שייקחם לירושלים ועלו שניהם. וכאשר התחילו בנסיעה, החכם שעלה יחד עם רבינו התחיל בהצעת שאלה בענייני חו"מ ומיד התחיל מו"ר לשאלו על הג'ירפה שבגן החיות,
היאך נראה לו שהביאו אותה מחו"ל הרי היא גבוהה מאד ועוד כיו"ב בכל מיני הבלים ודברים בטלים וכך כל הדרך עד ירושלים. בהגיעם שאל הת"ח את מו"ר: "מה הייתה פשר הנהגתו זו?" וענה לו רבנו: "אשתו של הנהג גם-כן נסעה ברכב והיות והנהג גם כן לת"ח יחשב שכן הוא פותח ספר. אולם הדברים שביקשת לדבר הינם עמוקים ולא היו לפי השגותיו של הנהג. אם-כן, כאשר רעייתו תראה שלא יהיה לבעלה
מה להוסיף- ייתכן שהיא תזלזל בבעלה ושלום הבית שלהם ייפגם". ועוד שרצה להראות שמותר לת"ח לדבר בעוד כל מיני עניינים, משום שידע מו"ר שיש צורך בדבר זה להשכנת השלום.
הגאון רבי דב מלר שליט"א סיפר שנתלווה עם רבנו בתענית אסתר לנסיעה בקו 402 לירושלים והיה מו"ר מותש מעייפות כיוון שלא ישן בלילה הקודם. והנה הגיע אוטובוס וכולו מלא ועלה מו"ר והנה יושב בחור ולידו מקום ריק, ושאלו הצדיק: "האם אפשר לשבת?". ואמר הבחור: "אני שומר את המקום לחברי שיעלה בתחנה הבאה", ואמר מו"ר: "אתה עושה מצוין, שאתה דואג לחבריך!".
והמשיך הרב להיכנס באוטובוס, והנה יושב אדם ובנו לצידו והציע למו"ר, שייקח את הבן על ברכיו ויוכל הרב לשבת לצידו, ואמר רבנו שאינו מוכן בשום אופן. ונעמד הצדיק במדרגות שע"י הדלת האחורית, והנה מגיעים כמה מהיושבים ומציעים את מקומם, ואמר להם מו"ר: "תרחמו על
בן אדם שרוצה ללמוד הרי כאשר אני אשב ארדם מיד!".
את ה'אגדה' הבאה שמעתי לפני שנים, כל פעם על מישהו אחר, פעם על 'בחור מחברון', ופעם על איזה גדול אחר, אך הפעם שמעתיו מפי ת"ח נאמן שהעובדא מיוחסת להגר"א גינחובסקי זצ"ל, המעשה מוכר, אך כשמזהים את ר' אברהם בתמונה זה כ"כ מתאים, זה היה כל ישותו, ועוצם פקחותו:
היה זה באחד מאלפי הפעמים שנסע ר' אברהם באוטובוס כדרכו, והנה לפתע מתישבת לצידו אשה… (זה היה עוד הרבה לפני עידן המהדרין, וקול 'הדרת הנשים' טרם יצא על הארץ), נו מה עושים עכשיו? איך מסלקים אותה מפה בלי שתרגיש איזה צל של פגיעה ח"ו?
לא אדם כהג"ר אברהם זצ"ל יאבד עשתונות, ותיכף פנה אל האשה באומרו:
"סליחה אני מתנצל אבל כדאי שתדעי שיש לי 'כרוספדין'…"
אשה זו ודאי לא ידעה מה זה 'כרוספדין' (ולמי שעוד לא יודע: ציצית), רק חשבה שמדובר באיזו 'מחלה' מדבקת, ותיכף עזבה את המקום לרווחתו של ר' אברהם זצ"ל…
עוד סיפר מישהו שכנראה היה נוכח אצלו בשעה שאכל פת שחרית, והיה לפניו לחם וגבינה רכה וקצת ירקות חתוכים. וראה שאוכל הלחם איך שהו ואז הגבינה לבדה ואח"כ ירקות, ואיזה א' שם שאלו למה הרב לא "מלפת" וענה הרי אוכלים הלחם בגלל הבריאות וויטמינים שבו ואח"כ את הגבינה בגלל התועלויות המיוחדות שיש בו וכן הירקות. כלו' העולם רגילים שאוכלים לחם והרי צריך שיהיה איזה טעם ולא יבש וע"כ נותנים עליו גבינה ואולי גם ירקות. אבל אצל ר' אברהם זצ"ל הלחם לבריאות הגבינה לבריאות וכו'.
את ההתפעלות מחידושי תורה העביר לתלמידים. פעם לפני 38 שנה, גילה והוציא לאור ספר "גנזי רבי עקיבא אייגר" מאוסף ששון. הוא היה מומחה עצום בכל פסיק של רעק"א, גם בכתב יד וגם בסגנון. כאשר התגלה הספר, היה נרגש ונסער. נכנס לשיעור ונתן דפיקה על השולחן: בדבריו הביע פליאה, מדוע "המודיע" אינו מדווח בכותרת הראשית על גילוי כתב יד חדש ובלתי ידוע של רבי עקיבא אייגר… וכי יש חדשות גדולות יותר בעולם?…
