"בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים" (סדר עולם רבה).
במסכת מגילה (ט) מספרת הגמרא: תניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו.
הגמרא גם מספרת כי בשלושה עשר מקומות, בהם היה מקום לטעות בפירוש התורה, שינו החכמים מעט כולם כאיש אחד.
במגילת תענית נאמר, כי יום זה הוא מהימים שיש להתענות בהם. ובמסכת סופרים נאמר כי היה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, מפני שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה.
הסברים נוספים נאמרו, כי התרגום פגע בייחודו של עם ישראל, וגרם שכך הגיעה התורה גם לגויים.
בסליחות לעשרה בטבת מקונן הפייטן "דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית, הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתֹּב דָּת יְוָנִית, עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית".
