מרתק: האם יש דבר כזה "עם פלסטיני", והאם הם צאצאי הכנענים?

רואים את שטר הכסף שבתמונה?

כתב ישראלי המתגורר בישראל, צייץ את תמונת השטר על מנת "להוכיח", בניגוד לדברי השר בצלאל סמוטריץ', כי אכן יש דבר כזה 'עם פלסטיני': "סמוטריץ' אתה ממשיך להפיץ שקרים לגבי העם הפלסטיני וחושב שהאנשים בעולם הם טיפשים כמו האנגלית העילגת שלך, בתמונה מטבע פלסטיני לפני 94 שנים לפני שחלמת בכלל להיות שר אוצר".

כאשר ניסו להסביר לו כי מדובר במטבע בשפה העברית והוא בכלל ישראלי, הוא לא התבלבל, וענה כי מדובר ב"כתב כנעני"…

מדובר אכן בשקר שהופרח במהלך השנים על ידי בכירים פלסטינים, כי הם בעצם הצאצאים הישירים של הכנענים, היבוסים והגרגשים, וכי הם בעצם הילידים להם הארץ המובטחת שייכת, ולא לעם היהודי.

האם הפלסטינים אכן זכאים להגדרה עצמית כ'עם'?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עורר השבוע סערה מדינית כאשר אמר בנאום שנשא בפאריז כי אין דבר כזה עם פלסטיני, תוך הוא מציין את כללי המשפט הבינלאומי: "לכללים יש חמישה מאפיינים שמגדירים עם – היסטוריה, תרבות, שפה, מטבע והנהגה היסטורית. מי היה המלך הפלסטיני הראשון? איזו שפה יש לפלסטינים? האם אי פעם היה מטבע פלסטיני? יש היסטוריה או תרבות פלסטינית? אין".

"יש ערבים שנמצאים במזרח התיכון והגיעו לארץ ישראל במקביל לעלייה היהודית וראשית ימיה של הציונות. אחרי 2,000 שנות גלות עם ישראל חוזר הביתה, ויש ערבים מסביב שלא אוהבים את זה. אז מה עושים? ממציאים עם פיקטיבי וטוענים לזכויות פיקטיביות בארץ ישראל רק כדי להילחם בתנועה הציונית".

ואכן,ב"הכרזת האומות המאוחדות בדבר עמים ילידיים" שהתקבלה בעצרת האו"ם בשנת 2007 הוגדר "עם ילידי" כ-"בעל מאפיינים מסורתיים, חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים ייחודיים, המאבחנים אותו מהחברה הכללית בקרבה הוא חי. העם הילידי איכלס את הארץ בה הוא חי כאשר עם אחר בעל מאפיינים אתניים או תרבותיים שונים, הפך דומיננטי באותה ארץ באמצעות התיישבות ו/או כיבוש ו/או בדרכים אחרות".

יגאל עברי כותב ב'מידה' כי רוב ברור מקרב ערביי ארץ-ישראל, לרבות אלה מהם המשווקים את הטיעון השקרי להיותם "עם יליד", אינו עומד בהגדרה של האו"ם – הם אינם אלא דור ראשון, שני או שלישי למהגרי עבודה ממצרים וצאצאי העריקים מצבאותיו של אברהים פאשא. חלק אחר, אך משמעותי, הם מוסלמים ונוצרים דוברי ערבית, צאצאי מהגרים לא-ערבים שהשתקעו בארץ בגלי הכיבושים של 19 המאות שעברו, ולכן הם אינם זכאים להגדרה כ'עם'.

ד"ר ענת ברקו, עוררה סערה בעבר כאשר כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד, כאשר הסבירה מעל בימת הכנסת מדוע אין דבר כזה עם פלסטיני. "אני רוצה לחזור להיסטוריה, מה בעצם המקום שלנו כאן לגבי ירושלים, לגבי פלסטין, שכמו שאמרנו אין אפילו פ' בערבית, כך שהמונח המושאל הזה גם הוא שווה עיון".

גם אם הטיעון הזה נשמע מעט ילדותי, הוא נכון – שכן את המילה 'פלשתינה' ביחס לארץ ישראל, העניקו הכובשים הרומאים אחרי שהחריבו את מקדשנו, והגלו את העם היהודי מארצו.

בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" לציון ערבים ויהודים כאחד, אולם מאז הקמת מדינת ישראל כינוי זה מתייחס בדרך כלל לבני העם הערבי בלבד.

אהוד יערי, הפרשן לענייני ערבים של חדשות 12, כותב בטור שפרסם באתר של N12 כי אכן, רוב הפלסטינים דהיום הם צאצאי גלי הגירה מבחוץ: המוני מצרים יושבו כאן בימי השלטון הקצר של מוחמד עלי ואבראהים פחה בנו. אין-ספור משפחות במשולש נושאות שמות חמולות, המעידים על מוצאן מן הדלתא של הנילוס. באום-אל-פאחם, למשל, יש רוב ל"מצרים". רוב הבדואים הגיעו בקילוח מתמשך מחצי האי ערב ומדרום עבר הירדן. זכרונות ההגירה שלהם מוכרים לכל אחד משבטיהם. ללוד (ג'וואריש) באו יוצאי לוב ובגליל התנחלו יוצאי לבנון – נוצרים ומוסלמים. החורנים בהמוניהם ירדו מהגולן, בין היתר כדי לעבוד במושבות היהודיות ובמטולה חלקם דיברו יידיש טובה.

האם הפלסטינים הם צאצאי הכנענים?

כפי שכבר הזכרנו, כחלק מרטוריקה הנשמעת לעיתים כנגד טענת היהודים לקדימות בזיקה לארץ ישראל, טוענים גם כמה דוברים פלסטיניים כי שורשיו הביולוגיים של העם הפלסטיני המודרני נעוצים בכנענים, היינו עמים שישבו בארץ כנען עוד קודם שהתבסס בה עם ישראל.

אחד הקשיים בתאוריה זאת היא שאין לאוכלוסייה הערבית פלסטינית שום סממן תרבותי ולשוני ואף לא מסורת המעידה על שייכות כלשהי אל העמים הכנענים.

בנוסף, עד לפני עשרות שנים בודדות, האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל נהגה לראות את ראשיתה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 לספירה ולא הגדירה את עצמה כיישות לאומית נפרדת משאר חלקי העולם הערבי.

הערבי שהודה: אין עם פלסטיני

א-סאעקה, ארגון פלסטיני צבאי ופוליטי הפועל בסוריה ומשמש הזרוע הפלסטינית של מפלגת הבעת' הסורית, שכיום כבר כמעט ואינו פעיל, נוהל בימים בהם היה ארגון נחשב, על ידי זוהייר מוחסן – שחוסל בסופו של דבר על ידי המוסד, כאשר שהה בצרפת.

בריאיון לעיתון ההולנדי "טרוב", הוא הודה שהטענה לזהות פלסטינית נפרדת מועלית בשל סיבות טקטיות בלבד: "הקמת מדינה פלסטינית היא כלי להמשך המאבק נגד ישראל ולמען אחדות ערבית".

"אני טוען כי עם כזה קיים והוא נבדל מן הירדנים. אולם למעשה, אין הבדלים בין ירדנים, פלסטינים, סורים ולבנונים. כולנו מהווים חלק של אומה אחת. רק מטעמים פוליטיים אנו מדברים על זהות פלסטינית, משום שהאינטרס הלאומי של הערבים הוא לעודד קיום נפרד של פלסטינים לעומת הציונות… ברגע שנשיג את זכויותינו על כל פלסטין, אסור לנו לדחות אפילו ברגע את איחודן של ירדן ופלסטין".

ואם הם אינם "עם", מה אפשר לעשות?

הטענה המרכזית המועלית על ידי אנשי שמאל נגד אנשי הימין המפיצים את הטענה כי אין דבר כזה עם פלסטיני, הוא כי בכך אנחנו לא פותרים את הבעיה. עדיין מדובר על מיליוני בני אדם החיים בקרבנו, רוצים עצמאות ומדינה נפרדת, ובינתיים פוגעים בנו באמצעות מעשי טרור.

כך, גם אם אין להם מאפיינים של עם, ובסופו של דבר מדובר בקבוצות של בודדים, אנחנו צריכים להיפרד מהם ולהעניק להם את המדינה שהם רוצים, בתקווה כי כך נשיג שלום. בלי להתייחס לעצם השאלה האם יש סיכוי לשלום אמת עם הפלסטינים, נראה כי יש כן פתרון חלופי לבעיה.

מזרחנים רבים מדברים על ההתבדלות השבטית שבתוך החברה הפלסטינית, בשל העובדה שלמשל ערבי משכם, לא יתחתן עם ערבי מחברון – בו הוא רואה אדם נחות יותר. הערבים בגליל, סבורים אף הם כי הם נעלים מעמיתיהם. עד כדי כך יש הבדלים ביניהם, גם בניבים של השפה הערבית, כאשר בכל אזור – ה"פלסטינים" משוחחים בניב שונה לחלוטין.

לכן, המזרחן מרדכי קידר, הציג לדוגמה את "תוכנית האמירויות הפלסטיניות", הקוראת לחלק את השלטון הפלסטיני שביהודה ושומרון וברצועת עזה לשמונה אמירויות, משום שלדעתו הנאמנות החמולתית והשבטית חזקה אצל ערביי האזור יותר מן הרגש הלאומי. קידר מאמין שתכניתו היא הדרך היחידה לכונן שלטון יציב שינטוש את שנאת ישראל.