הסכנות האורבות למדינה: פגיעה ביחסים המדיניים, עימות צבאי ופגיעה בצבא

במכון למחקרי ביטחון לאומי מפרסמים בימים אלו לציבור, את הסכנות האורבות למדינת ישראל אם וכאשר הרפורמה המשפטית תקודם. ובהם כשירותו של צה"ל בימים אלה.

לטענתם, השירות הצבאי הפך בחודשים האחרונים לקו החזית של השבר הפנימי בישראל. מגמה זו עתידה להחריף אם תעמוד במרכזו של המושב הבא של הכנסת חקיקת מתווה הגיוס, שלראשונה תפטור בחוק את המגזר החרדי משירות בגופי הביטחון. פעולות החקיקה הנוכחית כבר הביאו אלפי אנשי מילואים בתפקידים חיוניים להודיע על הפסקת ההתנדבות לשירות; החקיקה המתוכננת עלולה להזיק קשות למערך המילואים (ראה פירוט להלן), לפגוע קשות בהתגייסות לשירות משמעותי ובהישארות בצה"ל ואף להביא למהלכים שיאיימו על עצם קיומו של "צבא העם".

כבר בטווח המיידי צפויה פגיעה בכשירותם של מערכים חיוניים באוויר, במודיעין, במבצעים המיוחדים וביחידות מובחרות. זאת, כאשר סכנת העימות הרב-זירתי מתגברת, אויבי ישראל בכל החזיתות חשים ביטחון מוגבר עקב מה שהם מזהים כחולשה פנימית, והממשלה אינה מטפלת כלל בבעיות היסוד, כולל אלה החשובות לחיזוקו של צה"ל. משבר כלכלי וחברתי יקשו עוד יותר על פתרונן של בעיות אלה. המטה הכללי של צה"ל אינו יכול להתמודד עם בעיות אלה, השייכות רובן ככולן למישור האזרחי המובהק, ואינו מקבל עד כה מן הדרג המדיני גיבוי או קשב ראוי לאזהרות שמשמיעים הרמטכ"ל ואלופיו. גם אם בעת חירום יתייצבו אנשי המילואים, את הפגיעה בכשירות, בלכידות היחידות ובלגיטימציה החיונית לפעולה אי אפשר יהיה לתקן.

במקביל, נמצאת משטרת ישראל מאותגרת מאוד בחודשים האחרונים. מלכתחילה מתאפיינת המשטרה בחולשה מבצעית מול משימות השגרה והחירום שלה. הדוגמה הקשה במיוחד קשורה להתמודדות המשטרה עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, הגואה לאחרונה למספרים מזוויעים של מקרי רצח. הפעילות המשטרתית עד כה מול האתגר של הפגנות המחאה, הכוללות גם הפרות סדר, ראויה ככלל לשבח. עם זאת, המשך האתגר הזה וההתפתחויות בפנים המשטרה ובמעטפת המיניסטריאלית שלה מעוררים דאגה. במקום להשתקם, משטרת ישראל עסוקה עתה מעל לראשה בשימור הסדר הציבורי.

הם טוענים בין היתר כי קיימת עלייה בהתגרויות מצד חיזבאללה מאז תחילת המשבר הפנימי בישראל ועל נכונותו ליטול יותר סיכונים מבעבר, באופן העלול להוביל להסלמה בגבול הצפון. בחודשים האחרונים ניכרת עליית מדרגה נוספת בהיקף הפעילות שמבצע חיזבאללה לאורך הגבול, המגבירות את המתיחות בין צה"ל לארגון ואת החשש להידרדרות לעימות צבאי. מדובר בעיקר בהרחבת הנוכחות של פעילי חיזבאללה לאורך הגבול, כשחלקם מאיישים את עמדות התצפיות שהתרבו; בניסיונות בוטים של פעילי חיזבאללה ותומכיהם לחצות את הקו הכחול ובמאמצים לחבל במכשול הישראלי. במחצית יוני נחשף דבר הקמת שני אוהלים בסמוך להר דב, מעבר לקו הכחול בשטחה הריבוני של ישראל, ובהם הוצבו פעילים חמושים של הארגון. במקביל ניכרת גם עליית מדרגה במערכה התודעתית שמוביל חיזבאללה, כולל הפצת סרטונים על כיבוש שטחים בצפון ישראל.

אמנם, יש סיבות מקומיות לכל הפרובוקציות האחרונות של חיזבאללה בסמוך לקו הכחול, אך ניכרת בהן תעוזת יתר של הארגון, הנובעת מהתחזקות ביטחונו העצמי ונכונותו ליטול סיכונים נוכח קריאתו את ההשלכות של המשבר הפנימי החריף בישראל והמתח המחריף בין ישראל לארה"ב, העשויים לבשר חולשה ורפיון צבאי שלה. יש להניח כי מבחינת חיזבאללה לישראל אין עניין לנקוט פעולה צבאית חריגה מולו. התפתחויות אלה עלולות להשפיע לרעה על ההרתעה של ישראל, כפי שהעיד על כך נסראללה בנאומו  בו טען כי כושר הרתעה של ישראל התכרסם, בעוד זה של חיזבאללה הולך ומתחזק. להערכתנו, גם לחיזבאללה אין עניין במלחמה עם ישראל, אך המתיחות הנוכחית מגבירה את הסיכון להתדרדרות לעימות צבאי.

באשר להשלכות היחסים עם ארה"ב טוענים במכון ,כי  ללא ערכים משותפים עם ארה"ב – היחסים המיוחדים יפגעו קשות. חשיבותה של ישראל ארה"ב בתחום הטכנולוגיה ובתחום העוצמה הביטחונית רלוונטית אך ורק אם ישראל נשארת מחויבת לערכים המשותפים המגדירים את היחסים המיוחדים האלו. אם ישראל תשתנה ותתרחק מערכיה הדמוקרטיים של ארה"ב, הרי שחיזוק ישראל עלול להיות בניגוד לאינטרס האמריקני.

בהתייחסות העולם הערבי כותבים במכון, כי גורמת ערעור מגמות של נורמליזציה בעולם הערבי שעוקב בעניין אחר המשבר הפנימי בישראל והשלכותיו. התמונה המצטיירת שם הינה של פגיעה בעוצמתה הצבאית והכלכלית של ישראל ובגיבוי הבינלאומי שלה, בעיקר מצד ארה"ב. אלה עלולים לחזק בראייתן תפיסה לפיה נשחקים מרכיבי העוצמה של ישראל. תפיסה כזו של ישראל מוחלשת עלולה להשפיע לרעה על יחסי ישראל ומדינות ערב. עד כה נמנעו מדינות ערב, ככלל, מהתייחסויות פומביות למשבר הפנימי בישראל. תגובות חריפות למדי נשמעו בהקשר לאלימות הגוברת של יהודים כנגד כפרים פלסטינים. למדינות להן הסכמי שלום עם ישראל יש ענין לדבוק בהם, תוך ציפייה שישראל תפעל לכל הפחות לייצב את המצב הפנימי, ולשקם את מצבה הכלכלי.