השבת נקראת "שבת נחמו" על שם ההפטרה הנקראת בה, הפותחת במילים "נחמו נחמו עמי".
לאחר שלושת השבועות של בין המצרים הנקראים "תלתא דפורענותא", באות שבע שבתות הנחמה "שבעא דנחמתא" בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה.
בראשונים נזכרו הנהגות שמחה שונות שהיו נוהגים בהם בשבת זו, כך למשל נזכר בריטב"א שיש לאכול בשבת זו סעודה מיוחדת כיון שהיא סמוכה לט"ו באב. במהרי"ל כתב שיש להתענג בשבת זו יותר מבשאר שבתות השנה, ושאין הזכרת נשמות בשבת זו. כמן כן היה המהרי"ל נוהג להמתין עם קידוש הלבנה למוצאי שבת נחמו. מנהג וורמייזא היה לנגן בניגון מיוחד את ברכת יוצר אור.
בארצות אשכנז נתקנו פיוטים מיוחדים לשבתות מיוחדות במהלך השנה. פיוטים קצרים היו נאמרים בתפילת מוסף באמירת הקדושה אחרי "אני ה' אלוקיכם", כאשר המילה אלוקיכם היא גם תחילת הפיוט. פיוטים אלו זכו לכן לכינוי "אלוקיכם".
הפיוט לשבת נחמו הוא:
אֱלֹהֵיכֶם
יוֹסִיף יָדוֹ לְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵיכֶם
הָעֵת יָחִישׁ לֵאמֹר: "צְאוּ מֵאֲסוּרֵיכֶם!"
וּמַלְאַךְ בְּרִיתוֹ יִשְׁלַח לְהָשִׁיב לְבַבְכֶם
דַּרְכּוֹ פַּנּוּ, וְהָיָה הֶעָקוֹב לְמִישׁוֹר, וּלְעִירוֹ יְקַבֶּצְכֶם
הַשּׁוֹמְרִים שַׁבָּת – בְּרִית הִיא בֵּינוֹ וּבֵינֵיכֶם
בָּרֲכוּ שְׁמוֹ, וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לָכֶם
חַי זֵכֶר קָדְשׁוֹ, נַחֲמוּ יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם
כִּי אֲנִי הוּא מַלְכְּכֶם וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם
