עשור להסתלקותו: ההכרעות המדיניות והביטחוניות של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

22:30, כ"ג אלול תשס"ז (2007). מטוסי חיל האוויר הישראלים שהיו בדרך לפעולה צבאית אסטרטגית ומורכבת, הפגיזו עמדת מכ"ם סורית ולאחר מכן שיבשו את מערכת ההגנה האווירית הסורית באמצעות לוחמה אלקטרונית – ובכך מנעו את האפשרות להבחין במטוסים התוקפים.

הפעולה הנועזת לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה יצאה לדרך. תחת מעטה של חשאיות, שנשמר גם לאחר הפצצת הכור ואשר ישראל לקחה עליה אחריות באופן רשמי יותר מעשור לאחר מכן – הופצץ כור גרעיני לייצור פלוטוניום, אשר נבנה בסוריה בעזרת קוריאה הצפונית ובסיוע מדענים מטעמה, כאשר על פי דיווחים אף נבנה בכדי לסייע לתוכנית הגרעין האיראנית ובשל כך מימנה את בנייתו.

תקיפת הכור הגרעיני של סוריה, שישראל אימתה בוודאות את קיומו רק חודשים ספורים קודם לכן, יצאה לפועל לאחר חשש כי דבר קיומו דלף החוצה ולאחר שכבר היה בשלבי הגימור הסופיים שלו, כשבין היתר חובר אף לצנרת מים שנועדה לאפשר את קירור המערכות שלו במסגרת הפעילות.

הפיצוץ עצמו התרחש באותו הלילה בשעה 00:45. התקיפה ארכה דקות אחדות, במהלכן מטוסי חיל האוויר הפציצו את הכור באמצעות מגוון פצצות מונחות GPS ופצצות מונחות לייזר, כשבסך הכל הופצץ הכור על ידי 17 טון חומר נפץ. הכור עלה בלהבות, קרס לחלוטין והושמד באופן בלתי הפיך וללא שניתן היה לשקמו.

בניית הכור נשמרה תחת מעטה חשאיות. נשיא סוריה בשאר אל אסד נקט באסטרטגיה של התממה (עילום נתונים מזהים) בכדי לא למשוך תשומת לב של העולם להקמת הכור. לא נפרסו סוללות טילים בסמיכות, לא הייתה גדר מסביב, והמקום הוצג כמתקן חקלאי – והתוכנית התנהלה באמצעות פתקים ושליחים, בכדי להסתירה גם מבכירים סורים.

לאחר פעולות מודיעיניות של ישראל ולאחר אין סוף דיונים, בין היתר עם ארה"ב, בישראל החליטו לצאת לפעולה ומבין שתי חלופות התקיפה שהוצעו, קרקעית או אווירית, הוחלט ללכת על האופציה השנייה – ובחסדי שמים, בשעה 02:30 באותו הלילה, הפעולה הסתיימה בהצלחה ומטוסי חייל האוויר שבו בשלום לבסיסם.

יותר מעשור לאחר שפעולה זו יצאה אל הפועל ולאחר לא מעט דיווחים מעורפלים בנושא, לצד הכחשות והסברים שונים מצד סוריה, בישראל אישרו רשמית כי באותה העת הם הפציצו את הכור הגרעיני הסורי שהיה בהקמה, כאשר פורסמו פרטי המבצע.

אלי ישי, מי שבאותם ימים שהפעולה יצאה לפועל כיהן כסגן ראה״מ וחבר ב'מטבחון' (הקבינט המצומצם) של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, שיתף על ההחלטות המשמעותיות שהתקבלו קודם צאת המבצע המורכב לפועל ועל אישורו של מנהיג ש"ס מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שהיום מציינים עשור להסתלקותו, אשר נתן את ברכת הדרך.

"בתקופת הפצצת הכור בסוריה כיהנתי כשר התמ״ת, סגן ראה״מ וחבר ב׳מטבחון׳ המצומצם של אולמרט", כך כתב אלי ישי עת הותר לפרסום פרטי המבצע. "באותו יום דרמטי, ואחרי דיונים רבים של השביעיה על תקיפת הכור והשמדתו, הקבינט התכנס לאשר את הפעולה. במהלך הדברים אמרתי לראש הממשלה ושר הבטחון כי במידה ורוצים את הסכמתי למהלך, אני מוכרח להיכנס קודם לכן למרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל ולבקש את ברכת הדרך".

אלי ישי המשיך ושיתף, כי "תוך כדי הדיון בקבינט נסעתי לביתו של מרן. ביקשתי מהנוכחים לצאת ולהשאיר אותנו לבד, ללא נוכחים או מצלמות ומכשירי הקלטה. הסברתי לו במה מדובר ואת חשיבות הפעולה והשלכותיה האפשריות. בצלילות מחשבתו ודעתו, מרן הבין מיד את נחיצות העניין ובירך בלב חם ואוהב את כוחות הבטחון שיצאו ויחזרו בשלום".

"יצאתי מביתו וחזרתי לקבינט", הוסיף ושיתף יו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי. "אולמרט וברק שאלו אותי מה אמר הרב, עדכנתי אותם שמרן אישר לי להצביע בעד ומסר את ברכתו. למרות המתח בין ראה״מ אולמרט ושר הביטחון ברק, היה רוב מוחץ בעד התקיפה ורק השר אבי דיכטר התנגד. לבסוף ההחלטה התקבלה בקבינט והפעולה יצאה לדרך".

אלי ישי סיכם את הדברים והוסיף: "כיום, ניתן להבין עד כמה הייתה קריטית ברכת הדרך של מרן זצ״ל ותפילותיו החמות להצלחת הפעולה. היום, כמו אז, בכל מהלך ובכל צעד, לא פסענו צעד אחד מבלי להתייעץ ולהתברך מפי מאור הדור, וב״ה זכינו לקדש שם שמיים. כמה עלינו להודות על הניסים שהקב״ה עושה עמנו ולזכור כי 'לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', אלא סייעתא דשמיא ורחמי שמיים מרובים".

סיפור זה הוא אחד מיני רבים, בהם נועצו ראשי המדינה במרן הגר"ע יוסף זצ"ל בנושאים ביטחוניים ומדיניים, קודם צאתם לפעולה. כך, בערב החתימה על הסכם השלום במצרים ב-1979 שיגר מרן הגר"ע יוסף מכתב אישי לראש הממשלה דאז מנחם בגין ובו בירך על ההסכם "עם הגדולה שבמדינות ערב, מצרים".

"הלב כואב ומיצר על המחיר הגדול אשר שולם תמורת השלום, הורדת היישובים שלנו, והחזרת אוצרות הטבע ובסיסים צבאיים למצרים, והלב חרד גם לבאות. מכל מקום גדול השלום ויישר כוחו על תבונתו, עוז רוחו ואומץ לבו שעשה כמיטב יכולתו להביא להסכם השלום כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", כתב אז מרן הגר"ע.

באותו מכתב הוסיף מרן הגר"ע פסק הלכה דרמטי ולפיו: "אם ראשי ומפקדי הצבא, יחד עם חברי הממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים, ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום בר קיימא, נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש".

שנים לאחר מכן, בשנות ה-90 של האלף הקודמת, פסק דרמטי זה שימש כגיבוי הלכתי להסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לפלסטינים – ופוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל הרבו להזכירו גם בהזדמנויות נוספות.

עם זאת, בראשית שנת 2003 ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הודיע מרן הגר"ע כי פסק הלכה זה אינו תקף יותר "לרגל המצב הנוכחי". לדבריו: "התכוונתי אך ורק לשלום אמת. אולם עתה עינינו רואות וכלות כי אדרבה, מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו, לא לנער הזה התפללנו. לפיכך הסכם אוסלו בטל ומבוטל".

במקביל להתדרדרות המצב ולאחר שהסכם אוסלו יצא אל הפועל, רצועת עזה הייתה לאזור הראשון שנמסר לשליטת הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה" ובעקבות כך תוחמה בגדר ביטחונית שהפרידה בינה לבין שטחי ישראל, והיציאה ממנה התאפשרה רק במעברים מוסדרים כדוגמת מעבר ארז.

דבר זה הקשה על יציאת מפגעים מחוץ לשטח הרצועה, והוביל לגידול בהתקפות כנגד התושבים היהודיים ביישובים הסמוכים וכנגד חיילי צה"ל ברצועה, בעיקר במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר בעקבות ההתדרדרות נשמעו בשיח הישראלי קולות שטענו כי יש לסגת לגמרי מהרצועה.

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשלהי ינואר 2003 הציע יו"ר מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע, נסיגה מרצועת עזה כדרך לשבור את הקיפאון המדיני ולהביא לסיום העימות האלים. אריאל שרון, שהגיע לבחירות כראש ממשלה ועמד בראשות הליכוד, זלזל בתוכנית זו וטבע אז את המשפט שהפך למטבע לשון ולפיו: "דין נצרים כדין תל אביב".

עם זאת, לאחר שהליכוד בראשות אריאל שרון ניצח בבחירות, פנה האחרון ליו"ר העבודה מצנע והציע לו להצטרף לממשלת אחדות, אך מצנע התנה את הצטרפותו, בין השאר, בנסיגה חלקית מגוש קטיף – ושרון סירב לכך, מה שגרם לכך שרעיון ממשלת האחדות לא הגיע לידי מימוש.

חרף זאת, פחות משנה לאחר מכן בדצמבר 2003 ובמסגרת כנס הרצליה, היה זה דווקא שרון בעצמו שהעלה את רעיון תוכנית ההתנתקות, אשר בבסיסה כללה פינוי של כלל יישובי גוש קטיף, דבר שיצא אל הפועל במוצאי תשעה באב תשס"ה (2005), כחצי שנה לאחר אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

קודם אישור החוק ולאחר שש"ס הייתה חלק מקואליציית שרון, נעשו ניסיונות רבים לגייס את תמיכת המפלגה ומנהיגה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל למהלך זה. שר הביטחון דאז, שאול מופז, הגיע למרן הגר"ע והציג בפניו, מפות ושרטוטים ואת יתרונותיה של התוכנית, אך מרן הגר"ע לא השתכנע.

בדרשה השבועית בבית הכנסת היזדים בירושלים, הורה מרן הגר"ע להתנגד לחוק והוסיף: "אני קורא לכל אנשי הליכוד ולכל חברי הכנסת להתייצב כאיש אחד ולהצביע נגד". על פי הפרסום בעיתון משפחה באותם ימים, התבטא מרן הגר"ע ואמר: "אם על ממשלת רבין אמרו שמד, זוהי משלת שמד שבשמד, שיוצאת נגד ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל".

"אני רואה בזה סכנה, פיקוח נפש. תקדים מסוכן מאוד", אמר אז מרן הגר"ע והוסיף: "אם הוא (שרון. א.ר.) יבצע את ההתנתקות הזאת, אז מה יאמרו הגויים? מה יאמרו כולם? הברחנו את היהודים האלה, האינתיפאדה שלנו הועילה, הטרור הועיל. מגיע לנו פרס. הנה קבלנו פרס. הברחנו את היהודים האלה".

מרן הוסיף ותקף: "בשביל מה משא ומתן, על משא ומתן. אסור בהחלט לעשות דבר כזה, חייבים להצביע נגד ההצעה הזאת. ההצעה הזאת פסולה לחלוטין ומסוכנת לעם ישראל. זה יהיה פרס לטרור. סכנת נפשות. יש סכנה גמורה שכל תושבי אשקלון יהיו נתונים בטווח של המרגמות והקסאמים".

"אין לי שום ספק בדבר הזה. יש סכנה מוחשית וגורלית", הוסיף מרן הגר"ע והתייחס לפסק שפרסם עשרות שנים קודם לכן: "אני לפני שלושים שנה דיברתי על שטחים תמורת שלום. עד עכשיו אני תומך בזה. שלום של אמת. לא שלום בפה. אין פרטנר ואין באמת עם מי לדבר".

בדבריו הוסיף ואמר: "צריך לחכות בסבלנות ולא לתת לטרוריסטים דבר ללא תמורה. הם יגידו 'ידינו על העליונה. אם הברחנו את היהודים משם, נעשה זאת גם בחברון ובבאר שבע'. אסור לעזוב את המקום לטובת מחבלים וטרוריסטים שיישבו בגוש קטיף ויהרגו נפשות. אני קורא לכל אנשי הליכוד ושאר המפלגות – אתם, יש לכם מצפון, ואתם נותנים דו"ח לקב"ה. הם יירו משם וייהרגו נפשות, מה תענה? איך סכנת את ישראל כשעשית דבר כזה?"

"זה דבר גורלי מאוד ומסוכן מאוד. איך יכולתי לשתוק ולהחריש בדבר הזה? כל מי ששומע את קולי, דעת תורה, אסור להצביע בעד ההתנתקות. חייבים כולם להצביע נגד. שידעו כולם הם מסכנים את היישוב. הם מסכנים את עם ישראל חס ושלום", חתם מרן הגר"ע זצ"ל את דבריו הדרמטיים באותו שיעור היסטורי.

את הראיה לרחוק והתוצאות הקשות למרבה הצער, ראינו כולם לאורך השנים. יישובי הדרום לא ראו הרבה ימי שקט מאז. אזעקות צבע אדום ושהייה במרחב המוגן הפכו ביישובי העוטף כמעט לדבר שבשגרה, עד הטבח הנורא באותה שבת שחורה, שגם מרחבים מוגנים אלו לא הצליחו לעצור בעד השטן.

רק לפני פחות משני עשורים עוד היו גורמים בתוכנו שראו בהם פרטנר לשלום, הסכמים וחיים משותפים זה לצד זה, בעוד והתעלמו מהראיה לרחוק של עיני העדה שהזהירו על תקדים מסוכן מאוד ועל הסכנה שבכניעה לטרור, שלא באמת מעוניין בשלום.

מנהיג היה ואיננו.