גל ברגר, בעבר כתב לענייני פלסטינים של כאן רשת ב' והיום מנהלת תחנת הרדיו, מספר בשרשור שפרסם בחשבון שלו ברשת X על השיחה שקיים בזמנו עם בכיר חמאס, סאלח אל-עארורי, שחוסל בביירות.
"זה היה לא הרבה זמן אחרי עסקת שליט שנחתמה בתום מו"מ מרתוני בקהיר. כמה ימים/שבועות… עארורי היה חבר צוות המו"מ של חמאס שסגר את העסקה. קיבלתי את הסלולר האישי שלו בדמשק, והתקשרתי. והוא ענה. ואז, נכנסנו ל-50 דקות שיחה בעברית שוטפת.
זו הייתה הפעם הראשונה שדיברנו והאמת גם האחרונה. ישבתי באולפן ההקלטות של רשת ב' אז (ב-2011) ונפלתי לתוך ראיון בעברית צחה עם אדם שהתברר לי כבר בזמן אמת כאחד המוחות החריפים והמסוכנים בחמאס.
זוכר שיצאתי מהשיחה עם התרשמות שמדובר באדם שמכיר את הישראלים ככף ידם, שלומד אותנו שנים. הוא היה אז חבר צוות המו"מ לשחרור שליט מטעם חמאס – כשנה לאחר ששוחרר מכלא ישראל וגורש לחו"ל. ביחד איתו: אחמד ג'עברי ראש הזרוע הצבאית של חמאס דאז (אללה לא ירחמו) ונדמה לי גם מרוואן עיסא (שעדיין עמנו). אם אני לא טועה היה איתם גם ניזאר עוודאללה.
הם הגיעו למטה המודיעין הכללי בקהיר מהצד הישראלי היו דוד מידן (מוסד), ירון בלום (שב"כ), וקצין באמ"ן. 2 אויבים שיושבים באותו מתקן, והמתווך המצרי דואג שלא ייפגשו זה עם זה. אבל קשר עין היה גם היה. עארורי סיפר לי אז איך הוא וג'עברי ראו את צוות המו"מ הישראלי מחלון חדרם במטה המודיעין בקהיר, בימי המירוץ המרתוני לעסקה.
האזנתי מרותק. באמת שזו הייתה לי הזדמנות נדירה לשמוע ממקור ראשון איך התנהל המו"מ הזה, מה עבר בתוך החדר של חמאס כשהעסקה נחתמה ("שמחה גדולה") אבל בעיקר בעיקר מה שריתק אותי זה ללמוד איך הם רואים אותנו ואיך הם קוראים אותנו, ובנקודה הזו – היה רגע אחד שזכור לי יותר מכולם.
במהלך הראיון עם עארורי פתאום הוא אמר לי שהוא מבחינתו היה שמח יותר אילו ישראל לא הייתה מסכימה לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף אסירים ביטחוניים. חשבתי שאני לא שומע אותו טוב. אמרתי לו היית שמח במקרה כזה? הוא אמר כן, הייתי שמח. כאויב, הייתי מעדיף שלא תשחררו את שליט תמורת אסירים.
למה, שאלתי. כי אז -הוא אמר, זה היה קורע אתכם מבפנים. זה היה קורה את כל החברה הישראלית.
אני זוכר שזה חידד לי עד כמה האיש הזה מסוכן, הצורה שבה הוא חושב, ההבנה שלו את משיכות החבל הפנימיות בתוך החברה הישראלית, ההסתכלות שלו על אסטרטגיה (קריעת החברה) ולא על טקטיקה (שחרור אסירים).
אח"כ עארורי כבר התקדם בצמרת חמאס. עזב את דמשק (לאחר שחמאס גורש משם בידי סוריה), עבר לקטר וגורש גם משם, עד שהשתקע ברובע דאחייה בביירות תחת הגנת חיזבאללה. נע על הציר – ביירות-טהראן-איסטנבול – בזהות בדויה, וטיפח את היחסים עם איראן בשעה שזו עוד החרימה את איסמעיל הנייה וחאלד משעל.
הוא היה בקשרים מצוינים עם האיראנים, בנה מערך שלם מחוץ לארץ של הוצאת פיגועים ביהודה ושומרון, והיה אדריכל תיאוריית "חיבור הגזרות" – זו שכולנו היינו עדים לה במבצע "שומר חומות" (תיאוריה שעיקרה: כל גזרות ציר ההתנגדות יחד קמות עלינו לכלותנו ברגעי הסלמה, עם בונוס מתוך ישראל…)
את עארורי ניסיתי להשיג לא פעם גם שנים אחרי הראיון ההוא מ-2011. ללא הצלחה. גם לוואטסאפים ששלחתי לטלפון האישי שלו – מספר קטרי שאיתו הסתובב בלבנון ובעוד מקומות – הוא מעולם לא ענה. כן, היה וי כחול.
החיסול שלו זה לא כמו עוד חיסול – אין הרבה אנשים בחמאס עם אותה רמה של חריפות/מסוכנות והיכרות אותנו החברה הישראלית, שמקופלים בתוך אדם אחד כפי שהיו מקופלים בתוך דמותו של סאלח עארורי.
הוצאתו מהמשחק היא מכה גדולה מאוד לחמאס בעיניי, לא משהו שהייתי מקל בו ראש.
אני זוכר פגישה שהייתה לי עם האיש בישראל שחתם ב-2010 על השחרור והגירוש של סאלח עארורי לחו"ל. אם יש משהו שאני מתחרט עליו בקריירה שלי זה הדבר הזה, הוא אמר לי אז. גם הוא – כמו רבים אחרים – משחרר היום ללא ספק אנחת רווחה. סגירת מעגל עבורו. עבור רבים".
לא הייתי קונה את האמירה "היה שמח לו לא היו משחררים אסירים", כמו כל אחיזות העיניים שהביאו לקונספציה, כמו שעכשיו הם כאילו לא מוכנים למשא ומתן על חטופים עד לאחר המלחמה או בגלל החיסול הממוקד בלבנון, והכל במטרה ברורה להקשיח עמדות ולהשיג יותר.
סימכו עליהם שכל משפט שיכול להביא להם הישגים הם יגידו אותו, האמת מעולם לא היתה נר לרגליהם, השקר – כן.
לא הבנת כלום.
זה סוג של כתבות מעניינות, עם תוכן מורחב יותר
תודה רבה להשם שהוא חוסל.
קראתי שהיערות דבש כתב להתפלל שהשם יקח השפע מעמלק.
אני מקווה שאמירתו של מנכ"ל – ר ש ת ב – אודות ה"קרע מבפנים", אינה מסר סמוי לממשלה, אלא מסר סמוי לראשי המחאה… (רשת ב'…)
יהי זכרו ארור…
יהי זכרו ארור