סיפור המעשה: המנוח נולד וגדל בטשרנוביץ ושם גם נשא אישה. בשנת 1941 כאשר נלקח לצבא הרוסי הוא התגרש מאשתו. כעבור שנה וחצי נולד לגרושתו בן. במשך השנים נישא האיש מחדש, נולדה לו בת ובשלב מסוים הוא עלה ארצה. לאחר שנפטר ולאחר שבית הדין הוציא צו ירושה לטובת האלמנה ובתה, הופיע פתאום המבקש, טען כי הוא בנו של המנוח והביא תצהירים של בני משפחה שאישרו כי הוא אכן בנו של הנפטר. אשר על כן הוא דורש לפתוח את הקבר, לבצע בדיקת DNA שממנה יוכח כי הוא הבן ואז יזכה בחלקו בירושה.
חברי בית הדין הרבני האזורי בתל אביב האב"ד הרב אבירן יצחק הלוי, הרב שמואל חזן והרב חיים ועקנין דנו ארוכות בסוגיה. הדיין הרב שמואל אברהם חזן כתב פסק דין ארוך ומנומק מאוד ובו בחן את נושא נאמנות הטוענים לאבהות וכן אם ומתי מותר לפתוח קברים למרות "ניוול המת", וכן מה משמעות בדיקת DNA לאחר המוות.
הרב חזן סקר את ההיסטוריה ההלכתית בנושא – החל מהשולחן ערוך, הפוסקים הראשונים והאחרונים ועד דייני זמננו כמו הרב עובדיה יוסף בספרו "יביע אומר" ואפילו פסק דין של בנו הרב הראשי הנוכחי הרב יצחק יוסף. כמו כן הוא בחן את משמעות בדיקת DNA לנפטר וציטט פסקי דין של דייני זמננו כמו הרב שלום משאש ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים הרב שלמה דיכובסקי והרבנים איגרא, שפירא והיישריק, וכן מאמרים רפואיים.
בפסק הדין נכתב: "העולה מכל האמור שיש איסור חמור לפתוח את קבר המת וכל שכן להזיז המת ממקומו, אם מטעם ניוול המת שאיסורו מהתורה ואם מטעם חרדת הדין. אמנם באופנים מיוחדים התירו כאשר נעשה לכבוד המת בעצמו, כגון לקוברו בארץ ישראל או בנחלת אבותיו אך שאר הדברים אסור. ואף בטענה גדולה כגון היתר עגונה ראינו שאינו מוסכם בדעת כל הפוסקים. כך שבנידון שבפנינו כאשר יורשי המת מבקשים זאת לצורך ממון הירושה אין שום היתר לכך. עוד הבאנו שגם אם דעת הרבה פוסקים שבעניין ירושה ניתן לקבוע בדיקת DNA בכל זאת בבדיקה על גופת מת יש קושי גדול לעניין ההסתמכות והוודאות של בדיקה זו. כמו כן העלנו שגם אם הבדיקה תצביע בבירור שאכן המבקש אינו בנו לירושה, אין בדברנו כל קביעה לגבי חשש ממזרות".
אשר על כן פסקו הדיינים כי "בית הדין דוחה את הבקשה לביטול צו הירושה, צו הירושה עומד בעינו ואין היתר לפתוח את הקבר לצורך בירור הירושה". על פסק הדין חתומים הרב שמואל אברהם חזן, אליו הצטרפו הדיינים הרב אבירן יצחק הלוי והרב חיים ועקנין.
