כ"ק מרן רבי פינחס מנחם מגור זי"ע נולד בכ"א מנחם-אב תרפ"ו בעיירה הקטנה פאלניץ כבן זקוניו של כ"ק מרן האמרי אמת מגור זי"ע. ביום לידתו הריץ דודו הרה"ק רבי משה בצלאל הי"ד אגרת לבנו שהתגורר בארץ ישראל ובישר לו על השמחה הגדולה כשהוא מוסיף ומתנבא: "ויביא הילד הזה רפואה וישועה לכל ישראל". מקבל המכתב זכה לימים לקחת את הילד הזה כחתן לבתו, הרבנית צפורה תליט"א.
כבר משחר נעוריו היו עיניו הפקוחות של אביו עליו והיה מלמדו תורה ומוסר. כבר מאז נודע כבור סוד שאינו מאבד טיפה והיה מעביר עד ליומו האחרון את הדברים אותם ראה ושמע, במלוא עוזם ולהיטותם ובדייקנות מופלאה. מני אז שחר נעוריו דבק נפשו בנפש אביו הגדול שהיה לו למורה דרך ולמצפן רוחני. עוד שנים רבות ינהג בכל דבר כאביו הגדול ואף יאמר לא פעם: "לו אבא היה כאן בוודאי היה נוהג כך".
סמוך לימי השואה הנוראה נערכה שמחת הבר מצוה של הנער, כשרבבות חסידים עוקבים בחשש ובדאגה מפני הבאות. בבר מצוה כיבד האמרי אמת את חותנו הגה"ק רבי יעקב מאיר בידרמן זצקו"ל בברכת המזון כשהוא מפטיר: "אני אברך בחתונה". השמים כבר קדרו בעבים שחורים אבל ההבטחה עשתה לה כנפיים: הרבי יינצל מגיא ההריגה.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, נתפס הנער על ידי מלאכי החבלה הנאציים שאף העלו אותו על קרון למשלוח. אחד החסידים שהיה נוכח במקום, קרא לו לרדת ולברוח. ברגע של אי שימת לב, הוא נס הביתה אל אביו הגדול. באותם ימים הסתתר האמרי אמת ומשפחתו בוורשה, כשהנער עובר מבית אביו לבית דודו הרה"ק רבי משה בצלאל הי"ד זי"ע ולומד משניהם דרך חיים ותוכחת מוסר.
כאן בארץ, הפקיד הרבי את חינוכו של בנו בידי מחנכים יראים ושלמים. אחד מהם היה החסיד המופלא רבי שמחה בונם ליזרזון זצ"ל (גיסו של מרן הגרש"ז אויערבך ואביו של יו"ר החינוך העצמאי). הוא גם למד בחברותא עם אחיו כ"ק מרן הלב שמחה. בשמחת נישואיו שנערכו בירושלים בשנת תש"ו הזכיר אחיו כ"ק מרן הלב שמחה לאביהם את ההבטחה לברך בחתונה. ואכן, נענה וברך.
בשנת תש"ח עם הסתלקות אביו האמרי אמת, עבר הפני מנחם להתגורר עם אמו הרבנית ע"ה עד ליום פטירתה בשנת תשכ"ד. בשנת תשי"ז נקרא על ידי אחיו כ"ק מרן הבית ישראל זי"ע לכהן כראש ישיבת שפת אמת, תפקיד אותו נשא עד ליום החלו להנהיג את העדה.
בשנת תשכ"ד הצטרף למועצת גדולי התורה, ואחר מכן להנהלת חינוך העצמאי וועד הישיבות. בכל מקום בו היה – נשא את דעתו ברמה והיו הדברים מתקבלים על לב. גאונותו נודעה בשערים ורבים מגדולי ישראל התכתבו עמו בדברי תורה. חלק קטן משיעוריו הגאוניים צורפו לקבצים ומהם יצאו לאור בספר 'תורתך שעשעי'.
בשנת תשל"א עם פטירת מנהיג אגו"י הרי"ם לוין, נקרא לעמוד בראש התנועה שאביו הקדוש היה ממייסדיה. הוא ראה את המשרה כעוגן רוחני וכך היה היחס אליו. בכל ישיבה ואסיפה של אגו"י היה פותח בדברי תורה. הוא השיב את כבודה של אגודת ישראל והיה ממובילי השלום ביהדות החרדית לאחר הפילוג הגדול של תשמ"ט. לעתיד יאמר כי בכניסתו לאגודת ישראל חש כמו תינוק שמנתקים אותו מאמו.
עם הסתלקות אחיו כ"ק מרן הלב שמחה זי"ע בשנת תשנ"ב נפלה עטרת ההנהגה על ראשו. כאן החל פרק חדש בחייו. קיבץ את עדת גור שהיתה מיותמת לאחר שבע שנות חולשה וחולי בהם היה שרוי ה'לב שמחה' והקימם מחדש.
בתביעותיו דרש מחסידיו עין טובה איש לרעהו. הוא נהג לומר כי המחלה הקשה ל"ע נגרמת בשל חוסר עין טובה, שכן תא אחד משתלט על רעהו במוח, והתרופה למחלה הקשה לנהוג בעין טובה איש לאחיו.
בימי שבתו על כיסא הממלכה בגור הפך לכתובת לכל הדבר הקשה בהנהגת הציבור והכלל. הוא כיתת רגליו למען השלום בציבור החרדי במסירות של ממש. את הפיגועים הקשים של תשנ"ו לקח לליבו והרבה להתבטא בכאב על המצב השורר במדינה. הוא אף
שלומי אמוני בית ישראל מכל העדות והחוגים ומכל רחבי הארץ, יעלו לציונו של מרן האדמו"ר מגור בעל הפני מנחם זיע"א הטמון לצד אביו בעל האמרי אמת מגור. בחצר ישיבת שפת אמת מחנה יהודה בירושלים, יעלו המוני בית ישראל לפקוד את צינו הקדוש.
לרגל יומא דהילולא שחל ט"ז באדר כידוע האדמו"ר זי"ע אמר לפני פטירתו הפתאומית "מלמעלה אפשר הרבה יותר לפעול "רבים משלומי אמוני בית ישראל, כבר זכו לישועה והצלה וראו ניסים גלויים ברפואה, בזיווגים הגונים, בזש”ק ובכל צרה וצוקה,
ביום ט"ז אדר נלקח לבית עולמו בחתף ובמיתת נשיקה למגינת כל בית ישראל. דברי תורתו יצאו בספרים: 'פני מנחם' על התורה, 'אוצר מכתבים', 'אוצר דרשות ומאמרים', 'שולי הגיליון', 'תורתך שעשועי' ועוד עשרות של כתבי יד בהכנה לקראת צאתם לדפוס.
—
ביומו האחרון עלי אדמות, פורים תשנ"ו, עוד ניהל 'טיש' משך שעה ארוכה ונפרד מהחסידים בדברי תורה. בלילה האחרון עוד רשם את דברי התורה אותם אמר וסיים במשפט: "מיתת צדיקים מכפרת, הצדיק האמיתי רוצה מה שהש"י רוצה".
חבל על דאבדין
זכותו יגן עלינו
געגועים…………………………………………………………………………..
הכרת אותו?
אכן זכיתי להיות אצלו הרבה פעמים
גם בחדרו פנימה וגם בתפילות ובטישים.
המון ג ע ג ו ע.