תיכף אחרי חג השבועות תשי"ז, נתמנה מרן ה'פני מנחם' זצללה"ה לכהונה הרמה של ראש ישיבת 'שפת אמת', תפקיד אותו מילא בפועל בשלושים וחמש השנים הבאות, עד אשר נטל על עצמו את עול משא הנהגת עדת הקודש דחסידי גור, לאחר פטירת אחיו מרן ה'לב שמחה' זצוקללה"ה, בחודש תמוז תשנ"ב.
סמוך להכתרתו לראשות הישיבה החל באמירת שיעורים עמוקים אחת בשבוע. בתחילה מסר את שיעורו לכלל תלמידי הישיבה, אולם משרבו השואלים והתברר כי רמת השיעורים אינה תואמת לשכבת הגיל הצעירה של התלמידים, נקבע שיהא השיעור מיועד לבני ה'קיבוץ' בלבד, המבוגרים שבחבורה שכבר בשלה דעתם.
משנכנסה הגדת השיעורים למסלול שיגרתי קבוע, ראו בעליל כי רוח השם צלחה עליו וכוחות חבויים מתגלים בו, להאיר את עיני התלמידים שומעי לקחו בסוגיות הש"ס, להבעיר בליבותיהם את חשקת התורה ולהמתיקה בפיהם.
משנת תשמ"ה ואילך, מלבד השיעורים העיוניים בסוגיות הנלמדות, החל רבינו לומר בכל יום חמישי בשבת, שיעור שבועי של "חידושי תורה במקצועות שונים לפי סדר פרשת השבוע", לכלל תלמידי הישיבה.
השיעורים היו קצרים יחסית (בין רבע שעה לחצי שעה בלבד), אבל שפעו חריפות ובקיאות. לא עיטורי דרוש בעלמא, אף לא הגות במילין דחסידותא, כי אם שקלא וטריא ובירורים הלכתיים בסגנון הלמדנים בנושאים הקשורים לפרשת השבוע.
על פי רוב הציג רבינו לפני הבחורים 'קושיא שבועית' אחת או יותר, כשהוא מצפה מהם שיתייגעו למצוא בעצמם את התירוצים לקושיות. מטרתו היתה בעיקר להרחיב את אופק ידיעותיהם של התלמידים ולהעשיר את היקף בקיאותם בנושאים שאינם נכללים במסכתות ובסוגיות הנלמדות בישיבה באופן שוטף. כל שיעור שהשמיע פתח בפניהם מושגים ויסודות חדשים שלא היו ידועים להם קודם לכן.
בשונה משאר השיעורים, שהצריכו הכנה מוקדמת ובקיאות בסוגיא, שיעור זה היה מובן ושווה כמעט לכל נפש. ואכן, השיעור התאפיין בריתחא דאורייתא מיוחדת, כאשר התלמידים מעורבים בו באופן פעיל, נושאים ונותנים, מקשים ומתרצים, ורבינו מדריכם ומיישר סברותיהם.
את 'הקושיות השבועיות' נהג רבינו להעלות על גבי הכתב. פעם, כשהעביר העתק מהם לבנו (כמנהגו לשלוח מידי שבוע העתק מצולם לבניו), ביטא את מטרת אמירת השיעורים בלשון זו: "אל תתפלא אם המצא תימצא קושיא כזאת בין המפרשים, כי העיקר לעורר העניין בין הבחורים, ולא חיפשתי בחורין ובסדקין אם לא הקשו זאת הקודמים".
ואכן, המטרה הושגה. השאלות השבועיות עוררו ענין רב בין תלמידי הישיבה והפכו לשיחת היום בשעות בין הסדרים, בימי שישי ובשבתות. הבחורים שקדו ועמלו למצוא תירוצים על הקושיות, התנצחו והתחדדו זה בזה, ואף טרחו להעלות את השגותיהם ותירוציהם על גבי הכתב ולמוסרם לרבינו, כשהוא לעיתים מחזיר להם את הדפים בתוספת ציונים והערות ונוסך בהם חיזוק ועידוד רב.
בחלוף שנה מאז החל רבינו במסירת שיעורי 'הקושיא השבועית', לרגל מלאת לו שישים שנה, קיבץ בנו המופלא רבי יהודה אריה זצ"ל את השיעורים שנכתבו על ידי אחד הבחורים לקונטרס כרוך והביאם לפניו כתשורת מתנה [מהדורה ראשונה נמסרה לו ביום כ"א תמוז תשמ"ו לרגל מלאת לו ששים שנה, ומהדורה מורחבת ומהודרת כמשלוח מנות לכבוד יום פורים תשמ"ז]. תכריך השיעורים הסב לרבינו קורת רוח מרובה, ובהנאה גלויה נענה בענוות חן: "יישר כחכם… מה טוב להיווכח שלפעמים אומרים גם דברים טובים…". קונטרס זה שימש בסיס לספר 'תורתך שעשועי', שנדפס בהסכמת רבינו זצ"ל בשלהי שנת תש"נ.
באגרת ברכה שרשם רבינו לעורכי המהדורה הראשונה, ונדפסה בראש הספר, מספר רבינו איך שבנו רבי יהודה אריה זצ"ל הפתיע אותו, כאשר הביא לפניו קובץ ראשון של השיעורים הקצרים האלה שאמרם במשך שנה אחת. והנה לאחר מכן, ביו"ט ראשון של חג הסוכות, ט"ו בתשרי תשמ"ח, ארע האסון המר ששיכל את בנו הנזכר בהיותו בן ז"ך שנים "וחליתי מרוב יגון וצער". אולם "בכל זאת גם בימי חליי כשהיה קשה לי להגיד שיעורים כסדרן, השתדלתי במדת האפשר להמשיך לכל הפחות בשיעורים הקצרים הנ"ל, וקיימתי בעצמי הפסוק "לולי תורתך שעשועי" וגו', ובה"י ברוב חסדי הש"י חזרתי לאיתני…".
לאחר מכן מוסיף ומספר על התלבטות אליה נקלע: "הייתי נבוך, כי כמה גדולי תורה דחקו בי למה איני מדפיס חידושי, וכמה פעמים התבטאתי שבה"י עוד אעשה זאת ויש כאן חשש קבלה", מאידך, עמד לנגד עיניו כל העת החשש מפני היוהרא, "וכעת כשלקטו תלמידי דברים קצרים, ובזה ליכא חשש יוהרא כלל, כי הדברים נאמרו לחדד התלמידים, שמחתי על המוצא הזה, כי קיימתי בזה אולי מה שקבלתי… ועל ידי זה ירבה העסק בתורה הקדושה והיה זה שכרי".
המהדורה הנוכחית – פנים חדשות באו לכאן
הספר במהדורה הנוכחית, המתוקנת והמורחבת, נחלק לשלשה חלקים: הכרך הנוכחי הוא החלק הראשון, העוסק בעניני פרשיות השבוע. בהמשך יופיעו אי"ה שני כרכים נוספים, האחד בעניני שבת והמועדים, והשני בסוגיות וענינים שונים.
בכרך הנוכחי נוספו כשלושים שיעורים חדשים שלא נכללו במהדורה הראשונה. חלקם ממה שנמסר על ידי רבינו זצ"ל במסגרת שיעורי הקושיות השבועיות בישיבת 'שפת אמת', לאחר הוצאת הספר לאור במהדורה הקודמת (תש"ן – תשנ"ב). וחלקם שיעורים שנלקטו מתוך השיעורים בעיון במסכתא הנלמדת בישיבה, מכתב יד קדשו ומרשימות תלמידים. כמו כן צורפו גם חידושי תורה מרבינו שפורסמו בקובצים תורניים שונים, ותאמו לסגנון ספר זה, אשר שולבו ושובצו במקומם על פי סדר הפרשיות.
מלבד זאת, המהדורה החדשה כוללת תיקונים והוספות רבות על השיעורים שכבר נדפסו במהדורה הקודמת, המבוססים על כתבי ידות והעתקות נוספים של השיעורים, ומהגהות רבינו על הגליונות, וכן מכתבי ידות של חידושים בענינים אחרים המשלימים ומבארים אותו ענין. בחלק מהשיעורים התוספת מרובה על העיקר עד שניתן לומר כי פנים חדשות באו לכאן.
במהדורה הנוכחית נערכו השיעורים מחדש בשפה בהירה ונעימה ובאחידות לשונית. בשיעורים שכתב רבינו בכתיבת יד קדשו, מאחר וברוב הפעמים נמצאו כמה וכמה נוסחאות בכתבי יד, בחרו העורכים את הנראה כמדויק וברור ביותר מבין הגירסאות השונות, ושילבו את מה שניתן מהכתבים הנוספים. בכל ספק נועצו העורכים עם גדול העומד על גבם, ה"ה בנו של רבינו, הגאון רבי יצחק דוד שליט"א, אשר עבר על הספר מרישא ועד גמירא, והדריך את העורכים בדרך אשר ילכון בה במלאכת העריכה.
ההערות שבשולי הגליון כוללות הן תוספות מדברי רבינו עצמו והן ביאורים והרחבות מאת העורכים. בדרך כלל כשיש בהערה תוספת צדדים, או חידושים ונידונים חדשים, הם מדברי רבינו עצמו, אך הוכנסו בהערה מכיון שהינם ענין צדדי המפריע את רצף השיעור. לעומת זאת, ביאורים הבאים לבאר ולהרחיב במקומות שרבינו קיצר בדבריו, או במקומות שרמז וציין למראי מקומות השייכים לענין בלי לבאר כוונתו, הינם בדרך כלל הוספות העורכים. כמו כן נוספו בהערות ציונים לרוב ומראי מקומות המעשירים ומרחיבים את היריעה, ותוקנו הציונים שהיו בהם ט"ס.
בפתח המהדורה הנוכחית הוסיפו בני משפחת רבינו זי"ע, בניו וחתנו שליט"א, הקדמה קצרה בחתימת ידם, בה הם מאשרים את כל הכתוב כאן, ונותנים את הגושפנקא על מתכונת הספר, כמו גם על ההכרעות והשילובים בין כתבי הידות המרובים, שנמצאו בגנזי רבינו זצ"ל, שנעשו על ידי העורכים.
מי יתן, וזכות רבינו זצ"ל ושפתותיו הדובבות, תעמוד לנו ולכל ישראל להוושע במהרה בתשועת עולמים.
אודות שם הספר 'תורתך שעשועי' מא' עד ת'
היה זה עת פנו ראשי 'מכון ירושלים' – שעמלו וטרחו על הפרויקט המונומנטאלי "אוצר מפרשי התלמוד" – וערכו סבב ביקורים אצל מרנן ורבנן גדולי התורה שבדור כדי לשמוע חוות דעתם.
כשבאו ונכנסו לפני מרן האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' זצ"ל, בימים בהם כיהן כראש ישיבת 'שפת אמת', לאחר שהתעניין בכל פרטי סדר העבודה והעיר את הערותיו המחכימות שאלם "וכיצד תקראו לספר?" נענו ואמרו: "מפרשי התלמוד". יעץ להם האדמו"ר זצ"ל כי כדאי להם לקרוא לספר "אוצר מפרשי התלמוד" – כך הוא יופיע בראש כל קטלוג ובכל הספריות ויתרבו הלומדים בו. ואכן כך עשו וייקרא שמו בישראל "אוצר מפרשי התלמוד".
לימים, עת הוציאו תלמידיו לאור את שיעוריו ובהם פלפולים על סדר פרשיות התורה, נשאל, איזה שם לתת לספר? תשובתו היתה "תורתך שעשועי" והמבין יבין…
