מהפרעות להריגה: מסע בתחנות חייו של גר הצדק דוד בן אברהם | מיוחד

יום שישי, י”ז לחודש מנחם אב תרפ”ט, עיר הקודש חברון תובב”א.

תושבי העיר התחילו לקבל ידיעות ראשוניות על המהומות שפרצו בירושלים, שם טובחים הערבים בבני עמנו באכזריות רבה – מראות קשים שכיום, לצערנו, קצת יותר מובנים לנו, אחרי שכולנו ראינו למה מסוגלים הישמעאלים הרצחניים בחג שמחת תורה החולף.

המשגיח הרב מאיר חדש הזהיר את הרב אלעזר דן סלונים, ראש הקהל של היישוב היהודי בחברון. אשתו שמעה את הערבים מתכננים את הטבח ביהודים – אך חבריו הערביים של סלונים הרגיעו אותו, והוא הרגיע את התושבים היהודים שאין צורך לברוח מהבתים.

מפקד המשטרה הבריטי, שנכנס לתפקידו רק שלושה שבועות קודם לכן, היה ריימונד אוסוואלד קפראטה. שבוי בקונספציה, הוא בחר להורות ליהודים להסתגר בבתיהם כאשר החלו המהומות, במקום לנסות להשתלט על הפורעים שיצאו למסע הטבח האכזרי שלהם, החל משעות הצהריים המאוחרות של ערב שבת.

יהודי אחד נהרג על ידי הפורעים, והמשטרה הבריטית עדיין הטילה את המגבלות דווקא על היהודים.

עיקר הפרעות, פרצו בבוקר יום השבת, י”ח מנחם אב.

אלפי ערבים מזוינים, פרצו לבתי היהודים, והחלו לרצוח באכזריות, לבזוז, לפגוע ולהתעלל. באותה שבת, נרצחו באכזריות קשה 67 יהודים, שהיוו כשמונה אחוז מכלל הקהילה היהודית – שחדלה אז מלהתקיים עוד בעיר האבות, אחרי מאות שנות הפסקה.

בודדים היו הערבים שלא הצטרפו לטבח הקשה, ואף ניסו לעצור בעד הפורעים. אחד מהם, היה אבו עיד זיתון. זמורה מני, בת למשפחת מני המפורסמת מחברון, סיפרה כי הוא הציל כמה משפחות של יהודים בכך שיצא חמוש להגן עליהם, ונתן להם מקלט במרתף ביתו. הוא הזעיק את המשטרה הבריטית שהעבירה אותם וכמה יהודים ניצולים נוספים לתחנת המשטרה.

***

יום שלישי, י”ד אדר א’, תשפ”ד.

עוד יום של מתיחות ביטחונית משמעותית בכל הגזרות. ברצועת עזה ממשיכים כוחות צה”ל בלחימה הממוקדת בבית החולים שיפאא’, בלבנון תוקפים יעדי טרור של חיזבאללה, וביו”ש פעלו באותו לילה לחיסול מחבלים ליד טול כרם.

בשעות הבוקר, ירד ממונית צהובה (מזוהה כמונית פלסטינית), בן אדם שהגיע לעבר צומת אלעזר שבגוש עציון, לכיוון ירושלים. היעד הסופי שלו, היה בית המשפט המחוזי בעיר תל אביב, לשם נסע כדי להעיד לטובת בנו, שנתפס שוהה בישראל באופן בלתי חוקי.

חייל מכוח ההגמ”ר (הגנה מרחבית) זיהה מהש”ג את היורד מהמונית הפלסטינית, והחליט כי הוא מתנהג בצורה חשודה, ועליו לבצע בו בידוק ביטחוני. במשך דקות ארוכות, כפי שרואים בתיעוד ממצלמת הלוחם, הם מתעמתים. החייל מסרב להאמין לטענת הפלסטיני כי הוא בכלל יהודי – ואז, כאשר הוא מצהיר על שמו: דוד בן אברהם, הוא מכנה את החייל “מטומטם”, מה שלא מסייע להרגעת הרוחות.

מתוך מצלמת הלוחם

לוחם נוסף הגיע לסייע, ואחרי שהם מצאו את הסכין בתיק של החשוד – הוא ירה בו. החשוד נפצע, וכעבור זמן קצר, מת מפצעיו. מצ”ח פתחה בחקירה, והלוחם היורה נעצר לחקירה. אחרי כמה ימים, הוא שוחרר. דובר צה”ל מסר הודעה לאקונית בה נכתב:

“לפני זמן קצר במהלך פעילות מבצעית, ביצע כוח צה”ל ירי לעבר פלסטיני אשר עורר את חשדם בצומת אלעזר שבחטיבת עציון, זוהתה פגיעה ובהמשך נקבע מותו של הפלסטיני. מיד עם קבלת הדיווח אודות האירוע החמור, הורתה הפרקליטות הצבאית על פתיחה בחקירה של המשטרה הצבאית”.

עד מהרה התברר כי אכן מדובר ביהודי, אך כזה שלא מוכר על ידי השלטונות בישראל כיהודי. הוא עבר גיור בבית דין צדק בני ברק, של הגר”נ קרליץ זצוק”ל, אך בישראל סירבו להכיר בכך בשל העובדה שהוא התגורר בשטח הרשות הפלסטינית.

את תהליך הגיור שלו, התחיל בעקבות הכרה במעשה סביו, אבו עיד זיתון. הנכד, סאמח זיתון, החליט להצטרף אל העם היהודי, אך מדינת היהודים לא קיבלה אותו, ובסופו של דבר, מסכת חייו – שלא הייתה קלה כלל וכלל, הסתיימה בנסיבות טראגיות.

צילום: מצלמת אבטחה

***

חמישים שנה אחורה, השכונות הערביות של העיר חברון.

סמאח הקטן, תמיד אהב לשחק דווקא עם השכנים היהודים הבודדים שהיו לו. הוא בעצמו סיפר אחרי שהתגייר כי היה משחק עם השכנים היהודים, מבקר בבתיהם – והרגיש כי הלב שלו שייך לעם היהודי.

אביו, שידע על כך, לא התנער ממנו. אדרבה, הוא עודד אותו. הוא סיפר כי אביו היה אומר לו כי הוא יהודי, וקרא לו להתפלל ל’משה רבנו’ ולא, להבדיל, למייסד האיסלאם מוחמד.

***

שנת תשנ”ו.

בפעם הראשונה, סמאח זיתון מנסה למסד את הקשר שלו עם העם היהודי. הוא מגיש בפעם הראשונה בקשה לעבור תהליך גיור בבית הדין הממלכתי. הוא נדחה. גם בפעמים הבאות שהוא מנסה להתגייר בבתי דין ממלכתיים, בקשתו נדחית, ולא מנימוק הלכתי.

על פי הנחיות רשות האוכלוסין וההגירה, רק אזרחים ישראלים ותושבי קבע זכאים להתגייר בבית הדין הממלכתי לגיור. אדם שאינו אזרח או תושב קבע במדינת ישראל אינו יכול להתחיל בהליך גיור אלא באישור ועדת הגיור, שפועלת בתוך מערך הגיור מטעם משרד ראש הממשלה – אך שם דוחים על הסף כל בקשה של תושבי שטחי הרשות הפלסטינית.

במערך הגיור הממלכתי לא מכחישים את הפרטים, ואומרים כי הם מצטערים על המקרה המצער, אך “בקשתו נדחתה מאחר שבזמן הגשת הבקשות היה תושב הרשות הפלסטינית, ומשום כך לא עמד בתנאי הסף שנקבעו לגיור במדינת ישראל”.

אבל סמאח לא ויתר. הוא החל ללמוד עצמאית על יהדות, וידע הלכות רבות – מה שהוביל לכך שהוא קיבל עזרה דווקא ממקורות בלתי צפויים, על מנת להתגייר כהלכה. אחד מאלה שסייעו לו, הוא חיים פרג, תושב היישוב היהודי בחברון, שסיפר בראיונות תקשורתיים שהעניק על העקשנות הרבה של סמאח על מנת להצטרף לעם היהודי.

***

כ”ה תשרי, תש”פ. בני ברק.

הרב שלמה גליק, מרכז תחום גיור בבית דין צדק בני ברק, מנפיק אישור רשמי כי סמאח זיתון התגייר “בהטפת דם ברית מילה, טבילה וקבלת עול מצוות כדין”, וייקרא שמו בישראל: דוד בן אברהם אבינו. בכך, הגיע לסיומו תהליך גיור שנמשך כשנה בבית הדין הפרטי – אך המוכר על ידי הרשויות בישראל בנושאי גירות. למרות זאת, מדינת ישראל לא הכירה בו כיהודי, וסירבה לאפשר לו לקבל אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות.

לא קלה הייתה דרכו של דוד בן אברהם לחיק היהדות. את ניסיונות הדחייה ההלכתיים הוא עבר בהצלחה, אך אז החל לסבול מסכת התעללויות הן מצד בית הדין השרעי, והם מצד הרשות הפלסטינית ותומכי חמאס בעיר מגוריו – חברון.

בשיאו של הליך הגיור, נעצר בן אברהם בידי המשטרה הפלסטינית ונכלא למשך חודשיים. העילה הרשמית הייתה חשד ששרף חממות של בני משפחתו בחברון, אלא שלטענת בן אברהם ומקורביו הוא נעצר רק מפני שניסה להתגייר.

“הגיעה סקודה לבנה עם ארבעה אנשים עם אקדחים”, שחזר בן אברהם בריאיון ל-ynet לאחר ששוחרר. “הם אזקו אותי ולקחו אותי לכלא, חטפתי שם הרבה מכות. שמו אותי עם עוד אנשים, והשומרים אמרו לכולם שהתגיירתי ושאני יהודי. כל פעם התנפלו עליי אסירים, חנקו אותי והכו אותי. סבלתי מאוד, נתנו לי לאכול לחם יבש כמו אבן וקצת תפוח אדמה. אפילו עכבר לא יכול לשבוע מזה. לא נתנו לי מים, שלוש פעמים התעלפתי ואז הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לבית חולים”.

באותו ריאיון סיפר בן אברהם שאנשי דת מוסלמים ניסו לשכנע אותו שיחזור בו מהכוונה להתגייר. “לא הסכמתי בשום אופן”, אמר. “בחרתי להיות חלק מהעם היהודי, ואין לי שום כוונה לחזור בי”. הוא אכן לא חזר בו, והצטרף בגאווה ליהודי חברון, מהקהילה שסבא רבא שלו זכה להציל.

פעילים ימניים שונים, בהם חיים פרג, דובר היישוב היהודי בחברון נעם ארנון, וראש מועצת שומרון יוסי דגן, פעלו רבות והצליחו להביא למעורבות ישראלית שקטה שהובילה לשחרורו של דוד בן אברהם מהכלא הפלסטיני. הייתה זו ככל הנראה הפעם היחידה שמדינת ישראל עשתה משהו למענו.

***

תש”ע, בית שמש

דוד בן אברהם, המתגורר עדיין בשטח שבשליטת הרשות הפלסטינית בעיר האבות חברון, מסתובב בקהילות יהודיות שונות, ובין היתר מצליח להגיע כמה פעמים גם לעיר בית שמש, שם הוא מוצא את מקומו במרכז לתורה תפילה וחסד, “ממזרח שמש”.

בית הכנסת, מוכר יותר בין תושבי העיר כבית הכנסת של משה אבוטבול, לשעבר ראש העיר וכיום ח”כ וסגן שר. הוא מספר ל’חדשות JDN’ כי אכן, דוד בן אברהם הגיע כמה פעמים לתפילות ושיעורי תורה במקום, אך אחרי תקופה קצרה הפסיק להשתתף בפעילות התורנית במקום, ונאמר לו כי הוא עזב את בית שמש.

אבוטבול מספר כי לא היה ביניהם קשר אישי, אך הוא כן זוכר את המפגש הראשון ביניהם. “כשראיתי אותו לראשונה, שאלתי מי האיש ונאמר לי שהוא גר צדק הבא ללמוד ולהתחזק מדובר בבית המדרש, השוקק במאות לומדים ומתפללים. בירכתי אותו בבואו ואיחלתי לו הצלחה”.

***

חודש סיוון, תשפ”א

בימים בהם תשומת הלב הציבורית נתונה לבעיות הביטחוניות ולמהומות של אזרחי ישראל הערביים, דוד בן אברהם ממשיך במאבק שלו, בניסיון לזכות באזרחות ישראלית, ובהכרה של מדינת העם היהודי ביהדותו, בלי להתחשב בשאלת מקום מגוריו.

וכך הוא כותב במכתב ששיגר למשרד הפנים:

“הייתי בטוח שלאחר הגיור מדינת ישראל תאמץ אותי, אך לצערי היא התנכרה אליי וזרקה אותי מכל המדרגות. נאלצתי לחזור לבית משפחתי בחברון, אך כאן הרשות הפלסטינית וחמאס התנפלו עליי ולקחו אותי ארבע פעמים למעצרים ועינויים, כיבו עליי סיגריות, הכו אותי, בעטו בי, דרכו עליי, השפילו אותי וניסו להשפיע עליי להמיר את דתי לאיסלאם. עברו עליי חודשי גיהינום שלא יתואר, עצרו גם את בני משפחתי והתעללו בהם. הילדים נשארו ללא אבא וללא מגן, נתונים להשפלות, מכות ונידוי חברתי”.

במכתב אחר כתב:

“למה אתם מתעללים בי? מה אתם רוצים ממני? אני יהודי מאמין ושלם, רוצה לחיות בתוך עם ישראל כמו כל יהודי! מדוע אתם נותנים לעשרות אלפי לא-יהודים להיכנס לישראל בכל שנה, מעניקים להם את כל הזכויות, ורק אותי – יהודי מאמין שמסר את נפשו למען העם היהודי ובן למשפחה שעזרה לעם היהודי – זורקים באכזריות, רוע לב ואטימות? אני מתחנן – תנו לי לחיות את שארית חיי בצורה נורמלית כיהודי. איפה אהבת ישראל שלכם? איפה הערבות היהודית שלכם?”.

***

פניותיו של גר הצדק לא נענו, עד למקרה הטראגי, כאשר מצא את מותו בירי של לוחם צה”ל.

שר הפנים משה ארבל אישר את בקשתו של גר הצדק מחברון דוד בן אברהם ז”ל וקבע כי בקשתו לתושבות ישראלית שהוגשה למשרד הפנים מאושרת ממועד הגיור שלו בבית הדין. “עלינו להפיק לקחים מהתקרית המצערת שעלתה בחייו של דוד בן אברהם ז”ל ולפעול ככל יכולתנו לקיים את צוואתו ורצונו של המנוח להיות חלק מעם ישראל. אישור בקשתו לתושבות ישראלית עושה צדק גם אם באיחור ובנסיבות טראגיות על הצדק להיעשות”, מסר ארבל.

עם האישור, הצליח שר הדתות מיכאל מלכיאלי להביא לכך שיקברו אותו בקבר ישראל. “האופן הטרגי שבו הסתיימו חייו של גר הצדק דוד בן אברהם, מחייב אותנו לדאוג לכל הפחות לקבורה יהודית על פי ההלכה של אדם שקשר את גורלו בגורל העם היהודי”, אמר מלכיאלי.

יצוין כי ילדיו, שלא התגיירו ונותרו מוסלמים, התנגדו לקבורה יהודית ודרשו לקבור אותו בעצמם, בסמוך לבית מגוריו בעיר חברון. אך בתום סאגה משפטית, בית משפט הורה כי לכבד את “רצון המת” בכך שהתגייר והפך ליהודי ועל כן בקשת המשפחה נדחתה.

קברו של בן אברהם מוקדם סמוך לקברו של יעקב שלמה פרג, שנרצח בפיגוע סמוך להר ברכה.

אחיו, חיים פרג ספד לבן אברהם ואמר כי “הכרתי אותך במשך חמש שנים, וחייתי את סיפור חייך. היית נרדף גם על ידי מדינת ישראל וגם על ידי הרשות הפלסטינית והחמאס, שראו בך בוגד רק משום שרצית להיות יהודי. גדלת כיהודי, הייתי לך כאבא, וילדיך גם רואים בי אב. לצערי, המדינה לא קיבלה את הגיור שלך”.

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון סיפר על החיים הקשים של בן אברהם, וחוסר השייכות שהתמודד עימו. “עשית דרך חתחתים כדי להגיע לעם היהודי, ושילמת מחיר דמים. פעם אחר פעם, בעינויים קשים, על ידי הרשות הפלסטינית והחמאס, בכלא בחברון”, ספד לו, “סבלת הרבה גם מהמחבלים מהאויבים, וגם מכאלו שלא הבינו את גודל הדמות שלך, את גודל האהבה שלך לעם שלך”.

עוד הוסיף דגן כי “אנחנו מבקשים בשם כל עם ישראל את סליחתך. סליחה על מה שנאלצת לעבור בחייך וסליחה על הטרגדיה האיומה שבה מצאת את מותך, למרות שחיילי צה”ל משקיעים במסירות נפש את כל נשמתם כדי להגן על עם ישראל. דוד אחינו היקר, עם ישראל מכיר וגם ממשלת ישראל הכירה אחרי מותך בצורה רשמית ומלאה ביהדותך ובאזרחותך, אתה חלק ממדינת ישראל, אתה חלק מעם ישראל, היית כמו רות של ימינו. אנו מצדיעים לך. אדמת השומרון מחבקת אותך באהבה”.

נועם ארנון, חבר של בן אברהם ודובר היישוב היהודי בחברון ספד לו גם כן. “כמו אברהם אבינו, ששבר את הפסלים והלך בעקבות אמונתו, גם כאשר הושלך לכבשן האש, כך הלך בנו, דוד בן אברהם, בעקבות אמונתו, שבר את הפסלים, והיה מוכן לעבור באש ובמים, מול כל המכשולים”, מסר ארנון, “לנו, שנולדנו יהודים, אין יכולת להבין מול אלו אתגרים וקשיים הוא עמד. שאלתי אותו פעם אחר פעם – מדוע? והוא ענה – אני מאמין שזאת האמת, ואני מוכן לכל”.

“כאן נסגר המעגל. אנו נמצאים כאן, ליד המקום בו אברהם אבינו החל את המסע הגדול בארץ ישראל, המקום בו קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל”, הוסיף וספד ארנון, “אברהם אבינו המשיך מכאן דרומה לחברון, בה קבע את מושבו; ובנו, דוד בן אברהם, יצא מחברון ונטמן כאן, במקום בו מקבל אותו הקדוש יעקב פרג, הי”ד. כך נסגר מעגל היסטורי, אישי ואנושי לא יאומן. היום העם היהודי עושה צדק מאוחר עם האיש המיוחד הזה, שזכינו ללוות אותו לאורך חייו ולאחר מותו”.

לכל כתבות מגזין חג הפסח>>>