השבוע הגיע מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לביקור במעונו של חתנו הרב דב קוק שליט"א. הגר"י זילברשטיין הביא עמו קופסא של פירות חדשים שקנה בכניסה לטבריה, ומיד עם כניסתו לאחר פריסת שלום קצרה, ישב ובירך את ברכת "שהחיינו", ו"בורא פרי העץ", וכיון גם על ראיית פני חתנו הרב קוק, וראו על פניו של הגר"י זילברשטיין שהוא נרגש מאד מן המעמד, ואמר הרב קוק שכיון גם הוא בברכת שהחיינו של הגר"י זילברשטיין וכיון על הזכות והשמחה לראות את פני חותנו.
הרב שליט"א אמר שיש לדון שמא לא כדאי לברך שהחיינו על ראיית פני חבירו כאשר רואה אותה בצרה וכאב כגון זה, ולמעשה הכריע הרב שליט"א שיש לברך, דאמנם רואה את חבירו בכאב, והיה מעדיף שלא לראותו במצב שכזה כשהוא מיוסר וגונח מכאביו, אך סוף סוף עצם המפגש עם חבירו בחיים משמח אותו, [וע' תוס' שבת צד סע"א, ודו"ק].
סיפר ר' גדליה קוק בנו של מו"ר הרב שליט"א, שבדרך כלל סבו מרן הגר"י זילברשטיין מפנה את זמן נסיעותיו לענות ולהשיב לטלפונים וכל מיני סידורים שלא מספיק לבצע מפני הקביעות והחובות ללימוד התורה יום יום, אך בשעתיים הללו של הנסיעה לטבריה, לא אבה הגר"י זילברשטיין לשמוע שום דבר, ואמר שבנסיעה זו כל כולו מרוכז בהכנה לקראת הפגישה עם חתנו.
מרן הגר"י זילברשטיין אמר להרב קוק בזה הלשון, "חתני אהובי, ר' דב יקירי, שום "בובקס" שבעולם לא יביא לך רפואה, כל התרופות והטיפולים של הרופאים, הכל "בובקס" לגבי גופך הקדוש, אתה הפכת את הגוף החומרי לחתיכת תורה, ולגביך לא שייך תרופות של "טבע העולם", הדבר היחידי שיעזור לך זה התורה הקדושה, ועל כן באתי לכאן לבקר אותך ולומר לך כמה שאלות חדשות בתורה"…
סיפר הגר"י זילברשטיין שבצעירותו היה נוכח בבית מרן הגאב"ד דטשעבין מהר"ר דבעריש ויינפלד זצוק"ל, [בעל "דובב מישרים"], בעת שהגיע חכם אחד מחו"ל [ר' רפאל קצנלבויגן זצ"ל] וסיפר מעשה שהיה בחו"ל שיהודי אחד בשם "זונדל" בעל בית חרושת ל"יין שרף", ששכח למכור את החמץ כנהוג ו"רבי משה רמב"ם" ששמע על כך שוחח עם המוסר של העירייה ובתוך הדברים אמר לו, האם שמעת על זונדל בעל הבית חרושת של היי"ש??? הוא נפל מכל נכסיו, ויש לו חובות רציניים לאנשים… על החוב שלו לפריץ אני לא חושש… כי הפריץ עשיר… אבל מה עם כל מה שהוא חייב ליתומים ולאלמנות… ובכך פעל ר' משה רמב"ם בחכמתו המיוחדת, כדי להפעיל את ה"מוסר" לרוץ אל הפריץ ולהודיעו על מצבו של זונדל בעל בית החרושת של היי"ש, ועל ידי זה יגבה הפריץ את חובו מן החמץ שבבית החרושת… וכך הווה ול"זונדל" היתה אורה ושמחה על שלא ניזוק בהפסד כספי עצום בעקבות שכחתו לעשות מכירת חמץ…
ונשאל הגאב"ד דטשעבין האם היה מותר לעשות כן, כיון שהחמץ אסור בהנאה, וכאן ע"י ה"קונץ" שעשה ר' משה רמב"ם, הרויח זונדל הנאה מן החמץ… והגאון מטשעבין חשב 60 שניות על השאלה [זה הרבה זמן אצלו…] ואמר שאינו רואה בזה שום בעיה הלכתית וטוב עשה ר' משה רמב"ם…
ושאל הגר"י זילברשטיין שליט"א את מו"ר הרב שליט"א מה הם נימוקי הפסק של הגאון מטשעבין… ובתחילה אמר הרב שליט"א, "גם אני לא רואה כאן שום סרך איסור"… ושאל הגר"י זילברשטיין שליט"א, סוף סוף מדובר כאן באיסור דאורייתא וצריך מקור לכך ובאתי לטבריה כדי לשמוע מקור להוראת הגאון דטשעבין זיע"א כעת בל' יום שקודם הפסח…
הרב קוק שליט"א הביא על אתר את דברי חז"ל בבבא קמא וכו'…
ושוב אמר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, רוב העולם יש להם קצת "נשמה" והרבה "גוף", אבל כאן זה "נשמה ענקית" עם "מעט גוף", לכן ה"כללי
לפני צאתו אמר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, "חתני אהובי יקירי ר' דב, אני יודע מי אתה… אצלי ברור שאתה מציל את החטופים ממות, יש אנשים נמצאים במנהרות החמס מעל 600 יום, כל הזמן הזה הם בסכנת נפשות רגע רגע, הם ללא ראו אור שמש כבר מעל 600 יום, חלקם באו אצלי וברכתי עליהם שהחיינו בהתרגשות… אתה מציל את עם ישראל ביסורים הקשים שאתה עובר, יש בעם ישראל קטרוג שלא מקיימים את התורה, ואתה כאחד מגדולי הדור נושא עליך את העול, ובעזרת ה' בקרוב תתחזק ותתרפא והיתה לך שמחת עולם"…
לפני שיצא ביקש לשורר יחדיו את הפסוק "אשרי אדם עז לו בך.. אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"… ואמר לסובבים הנמצאים בחדרו של הרב שליט"א, תדעו שאתם נמצאים במקום קדוש של השראת שכינה, כאן יכולים לקבל יראת שמים, מתיקות התורה, כל ההשגות הרוחניות יש כאן, תדעו להעריך ליד מי אתם נמצאים…
דמעות..ניכר שהם צדיקי אמת אוהבי ישראל
הוא השווער שלו