להבהיר לביבי: הפעם האיום אמיתי! / דעה

הכונו למסע הסתה, בשבועות הקרובים צפויים הדיונים על החוק שאמור להסדיר את דחיית הגיוס לבני הישיבות, ואיתם צפוי גם מסע הסתה חסר מעצורים נגדנו, הבעיה היא שככל הנראה אנחנו רק נשלם את המחיר בלי לקבל את הסחורה: לא יהיה חוק גיוס בלי לחץ אמיתי ואיום מיידי על עצם קיום הממשלה, אחרת חבל על ההסתה לחינם.

עניין הגיוס היה תמיד הנושא הרגיש ביותר אצלנו ולהבדיל גם אצל אחינו התועים, הם לא מבינים או לא רוצים להבין את תרומתם המכרעת של בני הישיבות להצלחות בקרב ולשמירת העם היהודי, קשה להם וזה מובן וצריך להרכין ראש ולהמשיך הלאה.

אילו היו נציגנו לא עושים כלום מלבד לדרוש את קיום ההסכם הקואליציוני ככתבו וכלשונו היינו היום במקום אחר לגמרי, טוב בהרבה, בהסכם נאמר בפירוש כי לא יהיה תקציב (וממילא לא תהיה ממשלה) עד לחקיקת החוק, אילו רק היינו דורשים את זה, זה היה קורה.

אך העדפנו להשתמש בכח הארכימדס העצום שהיה בידינו על מנת לחוקק חוקי יסוד חשובים בהרבה, כגון חוק שיאפשר לשר פלוני לכהן במשרד פלוני (נפל בבג"ץ), וחוק אחר להכשרת התמודדות של פלוני לראשות עיר פלונית (נפל כנ"ל), לגבי המשימה המרכזית שזה לשמור על יבנה וחכמיה סמכנו על הבטחותיו של "השקרן בן שקרן" כפי שכינהו סמוטריץ שהבטיח שאחרי החגים יהיה טוב, ואחרי החגים כולנו יודעים כמה רע היה ועודנו.

אם חשבנו שלמדנו את הלקח הנה דוגמה מהשבוע: הממשלה החליטה על מינוי של ח"כ חרדי למשרת שר השיכון (לדעתי תתקיים כמו כל הבטחות ביבי), לפי פרסומים בעיתונות קדמה להחלטה הודעה של שר אחר כי יתפטר לאלתר אם לא תתקבל החלטה כזו במקום, נתניהו הבין שזה רציני וההחלטה עברה, אם הוא יבין שאנחנו רציניים הוא יידע לקרוא לסדר לכל המשה-סעדה למיניהם מהליכוד ולהעמידם במקום, אך כאמור התנאי הוא שהוא יבין שאנחנו רציניים בלהפיל את הממשלה.

יש אמנם היגיון מסויים בשיטת משיכת הזמן עד לאחר המלחמה, אז יהיה קל בהרבה מאשר היום עם כל ה"הותר לפרסום", אך בינתיים מתכננים לנו מבצעי מעצרים של בני ישיבות ואם זה יקרה מי יקח אחריות?!

כל פעם שאנחנו כותבים דברים כאלו תוקפים אותנו אח"כ במייל "איך אתה מעז לתת עצות לגדולי ישראל?" נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי ח"כ חרדי המייחס את הצלחותיו לרבו בלבד, אז שלא יפיל גם את כישלונותיו על מרנן ורבנן, אין כאן עצה או הוראה, בסוף ההחלטות מתקבלות בידי מועצות גדולי וחכמי התורה, אך יש כאן בהחלט ציפייה להבהרה כי בלי זה אין לנו מה לעשות שם יותר ולו ליום אחד, כולי האי ואולי אולי.