המנוחה נולדה וגדלה בבית הוריה למשפחת שטרית ע"ה בכפר 'אימדיד' שבדרום מרוקו, לא הרחק מהעיר תרודאנת, הוריה היו ידועים בצדקותם ובצניעותם, אוהבי תורה ותלמידי חכמים, בבית זה גדלה והתחנכה ומשם שאבה קדושה צניעות ויראת שמים.
בהגיעה לפירקה, נישאה לבעלה ר' יוסף סויסה ז"ל.
בשנת תשט"ו עלתה לארץ הקודש יחד עם בעלה ובנה הראשון הקטן בגיל שלוש עם חבלי קליטה קשים, עברו דרך צרפת לנמל חיפה כשבתחילה השתכנו באוהל ב'יער חרובית' ליד מושב גפן שהיה אז מקום סכנה ומשם עברו למושב 'רוויה' בעמק בית שאן לא הרחק מהגבול הירדני, שהיה אז פרוץ עם חדירות לעיתים תכופות של מחבלים וגנבים מהגבול השני, ובנוסף תנאי מזג אוויר קשים ומשם לישוב 'שלומי' סמוך לגבול לבנון.
באותה תקופה האבא ר' יוסף ז"ל היה חולה ואושפז בבית החולים, כל עול הפרנסה וחינוך הילדים היה על כתפיה של האמא המנוחה ע"ה שדאגה והתרוצצה לסדר מסגרות חינוכיות של לימודים בבתי הספר ובלבד שלא יחסר להם מאומה.
באותה תקופה מרן הראשון לציון הגר"ש עמאר שליט"א התגורר בפרדס חנה והיה מגיע לישוב שלומי כדי ללמוד בישיבה כנער צעיר, במקום שבשעתו היה אז הרב המקומי הרה"ג רבי מסעוד רווח זצ"ל. כבחור שהיה לומד בשלומי, המנוחה ע"ה היתה מכבדת מאוד את לומדי התורה ודאגה לו באופן אישי על מנת שיוכל ללמוד תורה בנקל אז באותם ימים.
גם בני המקום זכו ללמוד עם מרן הגר"ש עמאר משניות ושמעו ממנו דברי תורה מידי פעם כפעם וסיפרו שבשונה מאחרים תמיד כשראו אותו, היה בבחינת 'ותלמודו בידו'.
כשעבדה בקק"ל, היתה משכימה קום וכבר בשעה 4 לפנות בוקר, היתה מכינה את האוכל לילדים לקראת צאתם לבתי הספר ודואגת לכל מחסורם ויוצאת לעבודה מפרכת עד לשעות הערב.
בתקופה אחרת עבדה גם בשדות הכותנה בקיבוץ שע"י ראש הנקרא, שם היתה העבודה מפרכת במיוחד, היתה צריכה להתכופף כדי לקטוף ולאסוף בסלים את הכותנה בתקופת הקיץ כשהשמש קופחת על הראש במשך כל שעות היום, וכל זה מתוך מסירות ודאגה למען חינוך ילדיה שתוכל לשלם עבורם לבית הספר.
בשנת תשל"ה עברו כל המשפחה לאשדוד עד ליומה האחרון.
בהגיעה לאשדוד, תוך זמן קצר השתלבה בעבודה, לצורך פרנסתה עבדה גם כרוקחת בבית מרקחת, גם שם מיד חשבה איך וכיצד לעשות חסד עם הזולת, כשהיו נשים מבוגרות או חולים זקוקים לתרופות, היתה לוקחת מהם את המרשמים ומביאה להם עד לבית את התרופות.
קבעה לעצמה מנהגים של מצוות של צדקה וחסד, בכמה וכמה בתי כנסת בעיר, היתה מנקה בעצמה את בית הכנסת מידי שבוע בשבוע "חינם" ללא תשלום, רק בגלל לכבד את בית מקדש מעט, כמו כן היתה אופה כמות גדולה של חלות לקראת שבת והיתה מחלקת למשפחות לכבוד שבת קודש והכל מתוך ברכות שהיתה מרעיפה ובמאור פנים.
כל ימיה היתה ידועה כאוהבת תורה ולומדיה בכל נפשה ומאודה, באופן קבוע היה לה הוראת קבע שתורמת לכולל אברכים כאן באשדוד כארבעים שנה ברציפות. כמו כן היתה תורמת לארגוני חסד שונים באופן קבוע כמו 'חסדי נעמי' 'עזר מציון' ועוד. בנוסף היתה עוזרת ותומכת ביתומים ואלמנות הן בדיבור והן במעשה.
במשך ימיה חסכה מחסכונות המעטים שהיו לה שצירפה במשך שנים רבות וזכתה מכספה להכניס שני ספרי תורה!!! שתרמה לבתי כנסת ועוד עזרה למשפחה נוספת והשתתפה ברכישת ספר תורה.
היתה סמל לצניעות וקדושה ובפשטות. היתה מעודדת את נכדיה שילמדו תורה ומעניקה להם מתנות כעידוד בכל פעם.
בשנת תשמ"ה נפטר עליה בעלה ר' יוסף ז"ל. ביתה האישה הצדקנית מרת תמר יפרח ע"ה נפטרה לאחר מחלה ויסורים בחודש שבט תשס"ה, לאחר תקופה נפטר עליה בנה ר' יצחק ז"ל בשנת תשע"ו, ולהבדיל נכדתה היקרה נפגעה קשה בתאונת דרכים כחודש לפני נישואיה ומאז שוכבת ללא הכרה לרפואה שלמה במהרה.
האסונות הקשים הללו שהכאיבו לה עד מאוד, קיבלה אותם בצידוק הדין באמונה ובבטחון בה' יתברך עם עוצמות נפש גדולים, שרק מי שמחובר בכל נפשו לתורה הק' יכול להחזיק וכך היתה המנוחה ע"ה.
מרן הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א היה טורח במיוחד ומגיע לנחם את המנוחה בביתה, וכן כשעשתה סעודה גדולה לכבוד הכנסת ספר תורה, הגיע במיוחד ונשא דברי תורה, תוך כדי שהיה מזכיר את שמה בהערכה והיה אומר "זכרתי לך חסד נעורייך" ומרעיף עליה ברכות עד בלי די.
רבים מבני עירנו זוכרים כשהיתה מוכרת בביתה 'תבלינים', כשהיא במו ידיה היתה מכינה אותם מתחילה ועד סוף בכל התהליך הראוי מהיבוש ועד הטחינה, בנקיות ובקפידה מיוחדת עם אחריות, כשהכל היה נקי וטרי כך גם לקראת חג הפסח ורבנים חשובים היו רוכשים דווקא ממנה את התבלינים.
בשנה האחרונה מפאת גילה וזקנתה, חלתה ובריאותה ידעה עליות ומורדות, בביתה דאגו לה ילדיה ונכדיה במסירות מיוחדת שדאגו לכל מחסורה.
לקראת ראש השנה, לאחר הדרדרות בבריאותה אושפזה בבית החולים ולמרות שהרופאים אז אמרו נואש, המשיכו בתפילות ובקריאת תהילים לרפואתה וזכתה לעבור את כל ירח האיתנים וביום האחרון שמיני עצרת שהוא שמחת תורה, זכתה להשיב את נשמתה הטהורה לבוראה כשהיא בת צא' שנים כשבני משפחתה סביב מיטתה זועקים "שמע ישראל".
ילדיה התארגנו מיד עם צאת החג לקיים את הלוויתה עוד במוצאי החג, כאשר עם ישראל בהמוניו רוקד ושמח בהקפות שניות עם ספרי התורה, לקראת חצות לילה ליוו את המונחה ע"ה שהיא עצמה זכתה לתרום שני ספרי תורה.
בבית העלמין באשדוד התאספו בני המשפחה ומוקירי זכרה ותוך זמן קצר נאמרו דברי התעוררות לזכרה ע"י בנה ר' מרדכי סויסה, נכדה מגדולי מזכי הרבים שבעירנו הרה"ג ר' שמעון יוחאי יפרח מגיד שיעור ומחבר ספרים רבים בהלכה וכן נכדיה ונכדותיה.
בדבריהם הביעו את הכאב באבידה הגדולה, בחסרונה של האמא והסבתא הדגולה והצדקת שכל ימיה היו רצופים באהבת תורה ולומדיה, רודפת צדקה וחסד כשהיא עצמה היתה מלאה באמונה ובבטחון בה' יתברך עד ליומה האחרון.
אמא הנחילה לנו את הכבוד לתורה ולתלמידי חכמים כמו שאבא תמיד נהג, אנו מבקשים כאן בשם כל המשפחה כולה תמחלי ותסלחי לנו. אשריה שזכתה ועלתה למרומים זכה ונקיה בעיצומו של חג שמחת תורה.
בסיום, הזכירו כתודה וברכה את כל בני המשפחה שעזרו ועמדו במשך למעלה משבע שנים במסירות רבה לימין האמא/הסבתא ע"ה וביקשו ממנה בקשת מחילה מכל בני משפחתה.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה בחצות הלילה לכיוון החלקה אשר קנתה עוד בחייה בסמוך לאוהל הרמ"א פינטו זצ"ל, שם נטמנה אל מול זעקת שבר הנאספים.
בכך נחתמו פרקי חייה של דמות לאישה צדקנית מיוחדת, שכל חייה רדפה אחרי קיום המצוות עם אהבת תורה, חסד מצוות ומעשים טובים המלווים אותה בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותירה אחריה דור ישרים מבורך ילדיה, נכדיה, אשר כולם זרע ברך ה' ההולכים בדרך התורה והמצוות.
ת.נ.צ.ב.ה.
זכותה תגן על המשפחה ועל כל עם ישראל