המשמעות של פסילת בלייר עלולה להיות דרמטית: האיש שנהנה מאמון ישראל והיה מהבודדים בקהילה הבינלאומית שהתחשב בעמדותיה ובצרכיה הביטחוניים ומוכר בתור מי שתומר בישראל ובצרכים הביטחוניים שלה, – לא יעמוד בראש הגוף שאמור להוביל את השיקום העזתי.
גורמים מערביים מזהירים כי יהיה קשה מאוד למצוא דמות אחרת שמכירה את האזור ואת הסכסוך הישראלי־פלסטיני ברמה דומה.
מאחורי ההתנגדות מסתתרות גם מניעים פוליטיים: קטאר וטורקיה, שמתחזקות מול טראמפ, ראו בבלייר שותף לישראל ופעלו לדחוק אותו הצידה.
בכיר פלסטיני צוטט בעיתון קטארי באומרו כי "כל ישות שתוקם בעזה ללא קשר אורגני לרשות הפלסטינית – לא תוכל לשרוד". לדבריו, בפגישה ברמאללה הובהר לבלייר כי סוגיות מהותיות לא ייפתרו ללא תפקיד מרכזי לרשות. בלייר עצמו השיב כי הדברים מציאותיים, אך הודה שאין לו חזון ברור לגבי תפקידה של הרשות בשלב הבא.
טראמפ עצמו אמר באוקטובר כי ייתכן שתהיה התנגדות למינוי בלייר, אך הוסיף: "תמיד אהבתי את טוני. אני רוצה לגלות אם הוא בחירה מקובלת על כולם". לפי דיווחים, בלייר כן יכהן כחבר בוועד המנהל לצד ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, גוף קטן יותר שיפעל תחת מועצת השלום.
למרות הדחייה, בלייר עשוי לקבל תפקיד אחר בממשל העתידי בעזה. גורם שמעורה בדיונים אמר כי "זה נראה סביר – האמריקנים אוהבים אותו וגם הישראלים".
מועצת השלום" עצמה נותרה עדיין בגדר תעלומה. טראמפ הכריז עליה לפני כחודשיים במסגרת תוכנית 20 הנקודות שלו, אך פרטים רבים לא נחשפו.
לפי דיווחים אמריקניים, בלייר היה אחראי לשרטוט הראשוני של התוכנית, כולל הקמת מועצת השלום שתנהל את הרצועה עד שהרשות הפלסטינית תבצע רפורמות שיאפשרו לישראל להסכים שתיטול את מושכות השלטון.
המעורבות של בלייר, בן 72, גורמת לזעם בקרב רבים בצד הפלסטיני, שזוכרים אותו לרעה בשל מלחמת עיראק ותמיכתו בישראל לאורך השנים.




















