התקיפות המשותפות של ישראל וארצות הברית באיראן מתמקדות בימים האחרונים במנגנוני הביטחון הפנימיים של המשטר, בניסיון לערער את יכולתו לדכא מחאות ולהותיר פתח להתקוממות עממית נגד השלטון בטהרן. כך עולה מדיווח שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל".
לפי הדיווח, חיל האוויר הישראלי תקף בשורה של תקיפות את הגופים האחראים לביטחון הפנים באיראן – בהם יחידות של משמרות המהפכה, אנשי הבסיג וגורמי מודיעין המעורבים בדיכוי הפגנות.
גופים אלה היו בין האחראים המרכזיים לדיכוי המחאות ההמוניות במדינה בחודשים האחרונים. לפי ארגוני זכויות אדם, במהלך הדיכוי נורו מפגינים רבים ואלפים נהרגו במה שנחשב לאחד מגלי הדיכוי האלימים ביותר בעשורים האחרונים.
במקביל, גם ארצות הברית השתתפה בתקיפות נגד יעדים הקשורים לביטחון הפנים של המשטר, כולל מתחם משמרות המהפכה בטהרן.
ניסיון לערער את "מדינת המשטרה"
האסטרטגיה שמאחורי התקיפות מתמקדת בפגיעה במנגנון השליטה של המשטר האיראני על הציבור. לפי גורמים ישראליים, המטרה היא לגרום נזק מספיק למנגנוני הדיכוי כך שהאזרחים עצמם יוכלו לפעול נגד השלטון.
בישראל מעריכים כי אם מנגנוני הביטחון ייחלשו, ייתכן שהמחאה העממית בתוך איראן תתחדש ותתרחב.
בין היעדים שהותקפו היה גם מטה "תראללה" של משמרות המהפכה, גוף מרכזי המופקד על תיאום בין המודיעין, המשטרה והבסיג בעת דיכוי הפגנות.
בנוסף הותקפה מפקדת יחידות המהומות של משטרת איראן, המכונה Faraja, שאחראית על שליטה בהפגנות ובאי־שקט אזרחי. לפי דיווחים איראניים, בתקיפה נהרג גם ראש אגף המודיעין של הארגון.
מוקדי מתיחות באזורים הכורדיים
התקיפות התמקדו גם באזורים במערב איראן המאוכלסים בכורדים – אזורים שנחשבים למוקדי התנגדות מסורתיים למשטר.
בעיר סננדג', למשל, דווח על תקיפות נגד תחנות משטרה ומתקני מעצר של מנגנוני הביטחון.
האוכלוסייה הכורדית נחשבת לאחד האתגרים המרכזיים לשלטון האיראני: מדובר בקהילות מאורגנות, לעיתים חמושות, הנמצאות סמוך לגבולות עם עיראק – שם פועלים גם ארגונים כורדיים חמושים.
ספקות לגבי הצלחת האסטרטגיה
עם זאת, מומחים מזהירים כי תקיפות אוויריות לבדן אינן בהכרח מספיקות כדי להביא להפלת משטר מבוסס.
לדברי עלי ואעז, מנהל פרויקט איראן בארגון International Crisis Group, ההנחה שלפיה התקיפות מהאוויר יחלישו את המשטר בעוד שהאזרחים ישלימו את המהלך מהקרקע אינה נשענת על מודל היסטורי ברור.
לדבריו, משטרים סמכותניים מבוססים כמו הרפובליקה האסלאמית הוכיחו בעבר יכולת עמידות גבוהה גם תחת לחץ חיצוני.
המשטר עדיין שולט בנשק
גם אם התקיפות פוגעות במנגנוני הביטחון, המשטר עדיין מחזיק ברוב אמצעי הלחימה במדינה. אנשי הבסיג ממשיכים לפטרל ברחובות, והשליטה בנשק מעניקה לממשלה יתרון משמעותי מול הציבור.
בנוסף, חלק מהאנליסטים מזהירים כי התערבות צבאית זרה עלולה דווקא לחזק את התמיכה במשטר בקרב חלקים מהאוכלוסייה, במיוחד אם מספר האזרחים שנהרגים במלחמה ימשיך לעלות.
לפי נתוני ארגון זכויות אדם העוקב אחרי המצב במדינה, יותר מאלף אזרחים נהרגו מאז תחילת הלחימה, בהם גם ילדים.
עם זאת, גורמים אמריקניים מציינים כי אם יתרחשו עריקות משמעותיות בקרב כוחות הביטחון האיראניים – הדבר עשוי לשנות את המאזן בתוך המדינה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אף קרא בפומבי לחיילים ולשוטרים באיראן להניח את נשקם ולהצטרף להתקוממות נגד המשטר.
