1.
השבוע הימין הפסיד בבחירות לשלטון. כן, ההפסד של השלטון לפני כ-8 חודשים, אז הוחלף מי שנשא בתואר ראש הממשלה, היה אמנם כואב, מעצבן, משמעותי, אבל לא באמת היה מכריע. בעזרת ה' גוש הימין חרדים עוד יחזור לשלטון ויצליח לעשות ו'נהפוך הוא' לכל הגזירות הרעות של הממשלה האנטי יהודית המכהן בירושלים.
אבל את הבחירות בהן הימין הפסיד השבוע, הפסד מוחץ, לא יהיה אפשר להפוך כל כך בקלות. בבחירות לממשלה שנערכו בחדר סגור, בדיל מלוכלך, בלי פרוטוקול, במשרד המשפטים ברחוב צלאח א-דין בירושלים, ניצח השמאל הקיצוני – ניצחון מוחץ.
הוועדה לבחירת שופטים בחרה למנות לבית המשפט העליון 4 שופטים – שאף אחד מהם לא מתקרב להגדרה של שמרן. יש שיגידו אולי שחלקם לא אנשי שמאל פרוגרסיבי, אלא רק מתונים יחסית, חסרי דעה נחרצת בעד התערבות בלי חוקית ואנטי דמוקרטית בכל צעדי הממשלה.
שופט העליון המיועד חאלד כבוב, שצפוי להיות השופט המוסלמי הראשון בהיסטוריה של בית המשפט העליון, שזה אולי מבורך או לא רלוונטי, אם מתעלמים מכמה דברים אחרים. בשנה שעברה הוא נפגש השופט עם עכרמה סברי אשר נפגש באופן אישי עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה לפני מספר שנים. כמו כן נפגש כבוב עם יוסף מוחמיר יו"ר ארגון מוראביטון, שידוע בפרובוקציות הלא חוקיות שהוא בהר הבית.
שופטת העליון המיועדת גילה כנפי־שטייניץ, שצפויה להיות השופטת המזרחית הראשונה בהיסטוריה של הגילדה בבית המשפט העליון, היא ללא ספק שופטת מוערכת, אך עובדת היותה נשואה לח"כ הליכודי יובל שטייניץ לא מלמד דבר על עמדתה בנוגע לכבודה של הרשות הנבחרת בה הוא מכהן, על פני הרשות שמינתה את עצמה בה היא מכהנת. מה כן מלמד אותנו על עמדתה בנושא? העובדה שנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות תמכה במועמדותה… וכדי שלא חלילה תתרגל לתפקיד, היא מונתה בגיל 64, עם 3 שנות כהונה בלבד, נראה כמו מס שפתיים כדי לסתום לדודי אמסלם את הפה. אגב, שטייניץ בחרה לציין בפני הוועדה את פסק דינה מספטמבר 2018, שבו חייבה את רדיו קול ברמה להעלות נשים לשידור. בהצלחה לחרדים בפעם הבאה שינסו לעתור לעליון.
על שופטת העליון המיועדת רות רונן אין צורך להרחיב. היא מועמדת פרוגרסיבית מוצהרת, בשרה מבשרה של הגילדה. ומי הוא כאילו הבשורה? עו"ד יחיאל כשר, שגם כן נבחר לחבר בפורום שמנהל את מדינת ישראל. נו, לא איזה לוחם שמרנות גדול.
ההפסד הצורב הזה, יירשם לדיראון עולם על שני פייק-ימנים, איילת שקד וגדעון סער. שקד שנכנעה ללא מלחמה, הסתפקה בכאבי בטן בדמות הימנעות והתנגדות, אך אפשרה להחלטה לעבור (אולי תלמדי מגנ"ץ מה עושים כשכואב הבטן, או הכיס…), ולראש ה'דיל' שר המשפטים סער, שרקם את העסקה השפלה הזאת, ויכול להגיד שלום ולא להתראות למחנה הלאומי.
2.
שר החוץ יאיר לפיד החליט השבוע למנות את ח"כ ג׳ידא רינאוי-זועבי ממר"צ לקונסולית הכללית של ישראל בשנחאי. אני בטוח שאין לזה שום קשר לכך שהיא יצרה לקואליציה כאבי ראש בשבועות האחרונים, מה שהיא לא תוכל לעשות יותר מסין הרחוקה. אגב, המינוי ייכנס לתוקף רק עוד 8 חודשים, כלומר הח"כית תדע טוב טוב שאם הקואליציה נופלת או שלפיד לא יהיה מספיק מרוצה ממנה, המינוי מוטל בספק.
באותו יום נודע גם שלפיד הציע לשר המתפטר אלי אבידר לכהן כשגריר ב"בכל מדינה שירצה". ברור שגם לזה אין קשר לעובדה שאבידר חוזר לכנסת, במסגרת החוק הנורבגי, ועכשיו יזדקקו לגייס אותו להצבעות פעמיים בשבוע. פשוט לפיד לא מסוגל לחשוב על שירות החוץ בלי יכולות הדיפלומטיות הנפלאות של אבידר.
מעניין האם במסגרת התכנון האסטרטגי, התואר עליו היה אמון במסגרת תפקידו כשר ללא תיק במשרד ראש הממשלה תחת ראש הממשלה החליפי, הוא גם ייעץ שמבחינה אסטרטגית – כדאי ששר החוץ יעשה מאמץ לא לפלוט שטויות, באופן כללי, ובטח לא בנושא היחסים הרגישים בין ישראל לרוסיה (או שאולי אפשר כבר להגיד ברית המועצות?).
המינוי של רינאוי-זועבי, יחד עם ההצעה לאבידר, שמצטרפות לאין ספור מינויים פוליטיים בממשלת השינוי-איחוי-ריפוי, כולל ניצול מקסימלי של מכסת המינויים במשרד החוץ ואין ספור מינויים פוליטיים אחרים (ביד ושם, בקק"ל, ושלא לדבר על מפעל הג'ובים שהוקם למועמדי תקווה חדשה) – חושפים את הצביעות של הממשלה פעמיים.
קודם כל, זה ממש לא דומה למה שהיה. בממשלות הימין איש לא העז לבצע מינויים בוטים כל כך, במינון בוטה כל כך. וגם: אתם הרי טוענים שבאתם לשנות, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, אתם ניהלתם קמפיין – על סף המסית – נגד התנהלות הממשלות הקדומות, ואז באים ועושים בדיוק את אותו דבר.
בעצם לא בדיוק את אותו דבר, אתם הרי ממנים את ה"אנשים הנכונים", עם הדעות "הנכונות". איך לפיד פעם קרא לזה? הנורמליים.
