שבוע ימים להילולת הרשב”י במירון, ועבודות התשתיות בהר נמשכו גם במהלך היממה האחרונה. ועדת החקירה הממלכתית לאסון 45 הקורבנות קיבלה רק מסקנות בינים, אבל לא מי האשמים באסון ואיזה בעלי תפקידים צריכים לשלם את המחיר על כך, אך לכלום ברור כי גשר ‘דוב’ בו נמחצו למוות הנספים – היה צריך להיהרס וכך אכן נעשה. במקום הגשר ועוד מספר תשתיות שנהרסו, נבנים גשרים ומעברים חדשים. התיקונים חשובים, אבל צריך גם להתעכב על מה שהיה, ועל אלו שלא שילמו את המחיר.
מי שנתן את אישורו על הגשר בו התרחש האסון, היה המהנדס עאמר ח’ליילה. ח’ליילה הובא למקום מטעם ‘המרכז הארצי למקומות הקדושים’, וזה די מכעיס לחשוב שהוא נתן את האישור לגשר ללא כל בדיקה רצינית האם מדובר במעבר בטוח לאלפי האנשים בהילולא – או כך לפחות עם האנשים שאיתם דיברתי שמעורים בפרטים. “המהנדס של הגשר אמר שהוא אישר את זה, אבל בתור אחד ששם במשך שנים – לא מבין איך אישר, הגשר החליק תמיד. ההילולא מכילה כל כך הרבה אנשים, איך לא חששו”, אומר לי מישהו משם.
ח’ליילה נתן את עדותו בוועדת מירון, וח’ליילה ראה את כמות האנשים הגדולה שהגיעה להילולא שנתיים לפני האסון, בשנת 2019. “איך בתור מהנדס אישרת את הגשר כשידעת שיעברו שם כל כך הרבה אנשים. לא מבין איך המהנדס משלמים לו מ’המקומות הקדושים’, והוא בכל זאת עובד בהר”, מוסיף לי מישהו אחר וטוען כי למהנדס הייתה סיבה ברורה לאשר את כל מה שביקשו ממנו: “הרי יש לו שקט נפשי כאשר הוא יודע שבכל שנה יש אירוע מירון, זה פרנסה למשפחה שלו. הוא יודע ש’אצל רבי שמעון לא יקרה כלום’ והוא יתגמש מדי פעם בשביל שהאירוע יקרה”.
אבל אין תועלת בלהתמקד רק בעבר – אלא גם במה שצריך לשפר. הנה הצעת ייעול לגורמי המקצוע, שאני בטוח שמשתדלים כמיטב יכולתם. אם היה מהנדס מטעם הממשלה אולי הכול היה נראה אחרת, הוא מקבל כסף קבוע מהממשלה לא משנה אם יש או אין אירוע במירון, וכך אם משהו בהר לא נראה בטיחותי למהנדס הוא לא יהסס שלא לאשר. כשניסיתי להבין למה זה בפועל לא קרה והמדינה לא שלחה מהנדס מטעמה במשך השנים למקום – אמרו לי ש”הממשלות השונות לא באמת דאגו למגזר החרדי, הסדרת הר מירון לא הייתה בראש מעייניהם”.
עשרות אמבולנסים עם גופות ההרוגים באבו כביר. צילום: תומר נויברג/פלאש 90
מה היו הליקויים ש’תרמו’ לאסון?
הרמתי טלפון לגורם מקצועי ומוסמך שמעורה במתחולל במירון – המהנדס שבדק את המקום מטעם ועדת החמישה ואף העיד בוועדת החקירה הממלכתית, רמי שמש. לדבריו, השיפוע של הגשר לא תקני בכלל – וההחלקה במקום הייתה בלתי נמנעת. “הגשר לא היה תקני בכלל, דיברתי בוועדה החקירה שהוא היה מאוד משופע, לא היה בתקנים הישראלים והבינלאומיים של רמפה וכבש”, סיפר.
שמש מספק את המספרים שצריכים להיות, בעיקרון. “התקן מדבר על שיפוע של 8 אחוזים, ופה זה היה 17 אחוזים”, אומר, ומציין פרט נוסף שגרם להחלקה על הגשר, “הדבר הזה היה פח מרוט, וברגע שיש כל כך הרבה אנשים המתכת מחליקה והיא נשחקת. שאלו אותי בוועדה (ועדת החמישה) האם לפרק את הרמפה אמרתי שעדיף שיהיה את זה מאשר שבכלל לא, כי הוא יכול להיות שמיש במשך השנה רק שלא בהילולא. בסוף בוועדה (ועדת החמישה) החליטו לפרק”.
גם שמש תוקף בחומרה את המהנדס מטעם ‘המקומות הקדושים’. “הגשר נבנה בחטא, המהנדס רק נתן אישור מהנדס שהוא לא יתמוטט אלא יציב. אבל יש בעיה שזה ללא היתר. מתחת לגשר, מתחת למעבר, יש חללים גדולים שנבנו ללא היתר, זה גם בעיה. זה כמו מנהרות של החמאס – מנהרה אחרי מנהרה. אמנם הנפקת (ח’ליילה) אישור לרמפה אבל לא לעמודים ולא לחללים ולא לכל הקונסטרוקציה שמסביב”, מאשים שמש.
דיברתי עם עוד מישהו שהיה שם, ברגעים הקשים לפני כשנה. “זק”א שמו כמויות מלח באסון כדי שהגשר בעת פינוי הגופות לא יחליק, זה היה מאוד תלול עם משפך צר של אנשים”, אומר, ומוסיף כי “אנשים שניצלו באסון סיפרו שהם לא יכלו לגרור עצמם, כי זה גשר ברזל ולא אספלט. ברור שזה מהקב”ה, אבל היו לזה כמה סיבות. הרי היה ארבע יציאות מהמקום – אבל דווקא לשם הגיעו הרבה אנשים. אם המהנדס לא ‘סתם’ היה מאשר את הגשר, ייתכן והאסון היה נמנע”.
ועדת החקירה לאסון מירון. צילום: יונתן סינדל/פלאש 90
עד כה גבו עדויות בוועדת החקירה הממלכתית, אך לא נקטו בצעדים ממשיים. פטירתה של יושבת ראש הוועדה, נשיאת העליון לשעבר מרים נאור, עיכבה גיבוש החלטות נוספות של הוועדה – כך שהם לא ייצאו לפני ההילולא בל”ג בעומר בעוד שבוע ימים. עם זאת, במהלך השנה האחרונה פעלו ברשות לאכיפת מקרקעין וכוחות המשטרה להסדיר כמה שאפשר את מתחם הציון וההר עצמו, והריסת המבנים צפויה להימשך בחודשים הקרובים. רק נשאר להתפלל, שהשנה הכול יעבור על הצד הטוב ביותר.
“לפוצץ את בית המשפט העליון”: מי דווקא לא התרגש מהמשפט הזה?
סערה שפרצה בפוליטיקה השבוע לכמה שעות, התחוללה סביב הח”כ מ’דגל התורה’ – יצחק פינדרוס. במהלך מפגש עם בחורי ישיבה בליל “יום העצמאות”, ישבו לשיחה פינדרוס ומי שאמור להיות היריב שלו מימין, שמחה רוטמן מ’הציונות הדתית’. רוטמן ידוע בגישה שלו שגורסת שצריך לבצע כמה שיותר תיקונים במערכת המשפט. בשונה מרוב הח”כים מימין שקוראים תדיר לבצע שינויים שכאלה – רוטמן מגיע עם משנה סדורה.
רוטמן הוציא ספר על מערכת המשפט או כפי שהוא מכנה אותה “מפלגת בג”ץ”. לשיטתו – מאז המהפכה של אהרן ברק נוצרה למעשה חוקה חדשה לאזרחי ישראל מבלי שהם בכלל יידעו על כך. “תחילה, איש לא שם לב לחדשות המרעישות. עם הזמן, וככל שגדל תאבונו של בג”ץ לכוח, החלה המערכת הפוליטית להבין את חומרת המצב: לישראל יש ‘חוקה’ שהכנסת לא חוקקה, ואדונה של החוקה הזו הוא בית המשפט העליון”, כותב רוטמן.
יש לו גם עבר מכובד בתור אחד ממייסדי התנועה למשילות ודמוקרטיה, תנועה אקטיביסטית ומאוד ימנית. בזמן שכולם סערו על האמירה של פינדרוס ש”החלום שלי זה לפוצץ עם D9 את בית המשפט העליון”, דווקא רוטמן לא התרגש. ה”שמעתי אמירות יותר חריפות גם מצד מתנגדי בית המשפט העליון וגם מצד תומכי בית המשפט העליון”, אמר לי השבוע בכנסת. על ההד התקשורתי שנוצר הוא אמר: “אני כבר לא מתרגש, התרגלתי”. לפחות היה מישהו אחד שלא התרגש מהסערה בכוס מים.
תגובת המהנדס עאמר ח’ליילה לא התקבלה עד לפרסום הטור, לכשתתקבל נפרסמה
