הגיחוכים בשמאל על אי ההתמודדות של אף אחד בליכוד נגד נתניהו וביטול הפריימריז לראשות בעקבות כך, צבועים ומנותקים. אין דוגמה טובה יותר למי שאינם רואים נגעי עצמם יותר מהם.
במפלגת העבודה, שהחליטה סוף סוף יום אחד לתת קרדיט ליו"ר ולתת לו הזדמנות שניה, החתימו את הח"כים על הצהרת נאמנות אך כשהח"כים החתומים נשאלו בתקשורת מה להם ולהצהרות שנראו רק בליכוד ועבור נתניהו, הם התרעמו עד מאוד על השאלה והסבירו שאצלם מדובר נטו בפרגון למנהיגה שהביאה אותם עד הלום. כאן הם משום מה לא גיחכו. אחרי שכינו את הליכוד כת, והסבירו שההערצה העיוורת לנתניהו תביא את המדינה לקיצה ואת הדמוקרטיה לסופה, פתאום אין דבר הגיוני יותר מ'לפרגן' ליו"ר.
ומה ההבדל? אין הבדל. השמאל פשוט יודע לעטוף במילים יפות את מהלכיו, גם אם רק אתמול זעק חמס נגד מהלכים זהים.
ולדובדבן שבקצפת, גוש השמאל בהובלת יש עתיד. כבר כמעט עשור בו מדובר במפלגה של איש אחד. החיילים הצייתנים שעומדים מאחוריו, נוהים אחריו ואחר משוגותיו בשקט מופתי ובעיוורון שלא רואה את העיוורון בו הם מאשימים את הליכודניקים. עזבו את זה שאם ללכת אחרי מישהו בעיניים עצומות, הגיוני הרבה יותר שיהיה זה נתניהו מאשר יהיה שם יאיר לפיד, גם מזווית אחרת, של עצם ההליכה אחרי מנהיג, נעשית ביש עתיד בצורה צורמת הרבה יותר.
האחרון שהעז לצייץ נגד האיש בעל הבלורית האפורה, ושהיה חברו הטוב משכבר הימים וממייסדי ומנהיגי המפלגה, מצא את עצמו בחוץ בערת יומיים אחר כך. נכון, קוראים לו עופר שלח. ההשפעה שלו על לפיד הייתה אדירה, אבל כלום לא עזר לו כשיאיר החליט שלא ממש מתאים לו להתמודד מולו בפריימריז. בניגוד מוחלט למה שקרה שם, נתניהו יכול לחלום, להזות ולחתור להעיף מישהו בכיר כל כך בליכוד, אפסיים הסיכויים שהוא יצליח בכך.
כי בליכוד, בניגוד לשאר, יש דמוקרטיה. פחות מדברים עליה, פשוט נוהגים לפיה.
יפה, עלה והצלח