זכיתי ללוות בשנות חיי כצלם 4 גאב"דים של העדה החרדית, מרן בעל ה"מנחת יצחק זצוק"ל, מרן הגרמ"א פריינד זצוק"ל, מרן הגרי"מ דושינסקי זצ"ל ומרן הגרי"ט וייס זצוק"ל. לכל אחד הייתה הנהגה אחרת ייחודית אליו.
אני מלווה את הגרי"ט וייס מאז שנת תשס"ג מאז ירד מהמטוס שהגיע מבלגיה שם כיהן כדיין בבית הדין המקומי, ורב קהילת חסידת גור במקום, והגיע לכהן כגאב"ד העדה החרדית. רבי טוביה ירד מכבש המטוס עם ספר התורה שלו בזרועותיו, ואני יכול להעיד שמאז ועד ליום פטירתו הוא לא שינה מאומה מהנהגותיו. היחס שלו לאנשים הוא משהו לא רגיל, החמימות האירופאית לצד יראת השמיים – זה שילוב נדיר שלא מוכר הרבה.
אבל לצד זה, ההפתעה שלי הגדולה הייתה התקיפות שלו, זה לא נראה עליו, אבל הייתי עד למספר פעמים שבו רבי טוביה הודיע בתקיפות לא אופיינית, אבל החלטית, שאם דברים מסויימים לא ישתנו אז הוא יורה להפוך את העולם עד שזה יסתדר, וגם קציני המשטרה ידעו להבין שאם רבי טוביה מדבר בתקיפות והוא מתכווין ברצינות והוא ילך למהלכים בכל הכח והוא גם ינצח בהם, ולכן לא הייתה להם ברירה אלא להתקפל. התקיפות של הגרי"ט הביאה את העדה החרדית להישגים גדולים בהרבה תחומים בהם הוא התערב.
בענוותנותו כשהגעתי אליו כמה פעמים עם ספר תורה לכתיבת האות האחרונה, הוא היה מושיב את אלו שמגיעים ליד השולחן, אבל אז הוא ממנה את הסופר להיות שליחו בכתיבת האות בספר התורה, כי הוא פחד על עצמו שלא יכתוב כראוי את ספר התורה, והוא עמד מעל הסופר כשהוא כותב עד לסיום הכתיבה. ואני מאמין שאת הלכות כתיבת ספר תורה יודע הגרי"ט וייס לא פחות מהסופר… ובטח הרבה יותר מכל האנשים שמשתתפים מידי פעם בסיום כתיבת ספר תורה.
את החביבות שלו והערכה שלו ללומדי התורה ראיתי כשתיעדתי ביקורים שערך בבית מרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל, ואצל מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, את הכבוד והערכה ההדדית שהייתה במקום, זה היה מפגשים מרתקים שראיתי שבהם את גודל כבוד התורה ולומדיה.
שמתי לב להנהגה מיוחדת שלו, שלא ראיתי במקומות אחרים, כשמגיעים אל ביתו רבנים חשובים, ולאו דווקא בקנה מידה כמו אדמו"רים גדולים, ומבלי להכנס לשמות. בסיום הביקור רבי טוביה היה ניגש ללוות אותם, אבל זה לא מסתכם בליווי עד פתח הבית, אלא הוא מלווה עד הקומה למעלה, עד שנכנסים למכונית. פעם אחת ראיתי שזה מנהגו לא רק כלפי אדם חשוב. היה זה כשהגיעו אליו עם ספר תורה שנכתב לעילוי נשמת הרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה, אשת מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל, גם שם הוא הרגיש צורך ללוות את ספר התורה עד לפתח הבניין. ככה למדתי להכיר איך צריך לכבד את התורה ואת לומדיה.
לצד זה היה מרתק להכנס לכולל של גאב"ד העדה החרדית מרן הגרי"ט וייס זצוק"ל. ולראות שלושה דורות שלומדים ביחד זה לא משהו שרואים בכל יום. כולם כבר יודעים שלא להפריע, יש שלטים ברורים בנושא ואף אחד גם לא מנסה להתחכם, כי "כאן לומדים".
ליד השולחן בירכתי הכולל היה יושב הגרי"ט וייס כשלצידו בנו, ובצד השני נכדו כשהם שקועים בעמלה של תורה וכל העולם מסביב בטל ומבוטל, כאילו לא עשרות אלפים מצפים למוצא פיו. אפילו הגבאים המסורים של רבי טוביה היו יודעים שכאן לא צריך להיות, יותר נכון, כאן גם להם אסור להפריע, כי כשלומדים אז כל העולם כולו לא קיים, פשוט.
זכיתי להכנס אליו ממש בתקופה האחרונה עם ספרי החדש "בצילם" כדי להראות לו את הסיפורים על גדולי ישראל, ואני חושב שהצלחתי לגרום לו לשעה של קורת רוח. כמה שעות אחרי שהייתי אצלו כבר שמעתי שהוא לא חש בטוב ויצא לבדיקות בבית החולים.
אולי הייתי האחרון שגרם לו קצת קורת רוח בעולם הזה. השתתפתי כמו רבבות עמך בית ישראל במסע ההלוויה והרגשתי שאני מלווה כאן דור של תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראה, פוסקי הלכה, שנכחד ואיננו.
מי יתן לנו תמורתו
שוקי לרר
