מי באגודת ישראל לא ירצה לתווך הסכם שלום? / ישראל ארנפלד

כשבן גביר וסמוטריץ' התקוטטו על המיקומים ברשימתם המאוחדת, הם שיוועו לרגע בו נתניהו יתערב. בן גביר אולי הרוויח מהזמן שעבר, אבל גם הוא בסופו של יום ציפה לראות את עצמו מאחורי זה. נתניהו מצידו לא התערב רק בשביל שלא יהינו לדרוש ממנו שוב לשריין סרוג 'משלהם' ברשימת הליכוד. גם כך הוא קרוע בין ארגוני הנשים, קטי שטרית וגל הירש עם מעט השריונים שברשותו.

תמונת הסכסוך החרדי-אשכנזי, שונה בתכלית. כלל הלוחמים בזירה אוסרים על עצמם באיסור חמור להצטייר כמי שמצדדים בכניסת נתניהו כמתווך לאירוע, מחשש שידביקו להם תדמית של מי שמערבים את החילוני גלוי הראש בתוך מלחמת קודש שכולה לשם שמים שעוסקת בחינוך הטהור של ילדי ישראל.

חבר הכנסת פרוש הוא פחות או יותר היחיד שמרשה לעצמו לתמרן קצת יותר במסדרונותיה של מצודת זאב ולדסקס עם אי-אלו בכירים על סיכוייהן של הרשימות התיאורטיות לגרד את אחוז החסימה מלמעלה.

הסיבה לכך היא שהוא לא ממש נחשב צד בסכסוך. עם כל הכבוד לבריתות ולחברויות ככל שתהיינה, יטען ח"כ פרוש, האחדות מעל לכל. ככה תופסים צד מאחורי הקלעים ומצטיירים כרודפי שלום לפניהם.

בשורה התחתונה, אחרי שביבי כן יתערב או לא יתערב וכשכל צד יעמוד על שלו, יש פה שני כוחות נוספים שעשויים להיות בעלי השפעה רצינית על האירוע המתגלגל. החסידויות הגדולות באגודת ישראל שמחזיקות בנציגים ברשימה, עשויות להחליט שהן לא נוטלות חלק במאבק.

כמו שאורי מקלב נחסם מלתווך בין הצדדים  יחד עם נתניהו, כך עשויים אחרים להיחסם על ידי חברי מפלגתם מלהניע מהלכים גדולים מול דגל התורה. צריך לזכור שישנם מי שמרוויחים היום המון מההסדר הקיים – לאו דווקא מתוך שורות דגל התורה, וסיכון הקלפים שלהם בשביל אחרים, הוא לא בהכרח הדבר הראשון שהם ירוצו לעשות.